עובדות:
המשיב נפגע בתאונת דרכים עת נהג ברכב מעבידו. התאונה הוכרה תאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר העמיד את נכותו הצמיתה של המשיב בעקבות התאונה על שיעור של 88%.
בהסתמך על קביעה זו, העמיד בית המשפט קמא את שיעור נכותו התפקודית של המשיב על 80% ופסק לו פיצויים בגין ראשי נזק שונים.
בנוסף, הורה בית המשפט קמא לנכות מהפיצוי שאמור להשתלם למבקש את התשלומים התכופים שקיבל ואת קצבאות המוסד לביטוח לאומי אותם קיבל וצפוי לקבל בפועל - דמי פגיעה, קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים.
בין יתר טענותיה, טענה המערערת כי אומנם המבקש לא בחר לקבל מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים בהתאם לענף נפגעי עבודה אלא לפי ענף של נכות כללית, אבל עדיין יש לנכות למבקש את הפרש הכספים שהיה יכול לקבל אם היה פונה לענף נפגעי עבודה.
השאלה שעמדה ביסוד החלטה זו היא מה דינו של נפגע שעומדת בפניו זכות בחירה בין מספר גימלאות ובהן זכות תביעה בענף נפגעי עבודה והוא בוחר במסלול של נכות כללית שם משולמות לו גימלאות נמוכות יותר. 

 

נקבע:
בית המשפט ציין את ההלכה לפיה חייב נפגע למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ואם לא עשה כן יש לנכות לו "ניכוי רעיוני". 
במקרה זה אמנם לא ישב הנפגע בחיבוק ידיים ופנה למוסד לביטוח לאומי, אך עם זאת, מקום שהתובע בוחר לקבל גמלה מענף אחר במקום מענף נפגעי עבודה, יש לראות את הגמלה מענף העבודה כאילו שולמה לתובע ולנכות אותה מסכום הפיצוי.קביעה זו נובעת מסעיף 82 לפקודת הנזיקין, אשר קובע את הצורך כי יש לנכות מסכום הפיצויים שחב בו המעביד את הגימלאות להן זכאי הנתבע מכוח היותו נפגע עבודה. לפיכך, גם אם לא תבע הנפגע גמלת עבודה, רואים גמלה זו כאילו שולמה לצורך ניכויה מן הפיצוי שחב המעביד לנפגע. 
במקרה דנן, המשיב בחר בגמלה בהתאם לנכות כללית ולא בהתאם לענף העבודה. ברם, אילו היה בוחר המשיב בענף העבודה היה זכאי לגמלה גבוהה יותר מאשר הגמלה אותה קיבל מענף הנכות הכללית. זכות הבחירה של הנפגע לבחור בין הגימלאות עומדת בעינה אך כך גם זכותו של המעביד שינוכו מסכום הפיצויים כל הגימלאות אותן יכול היה הנפגע לקבל.
לאור האמור, החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט קמא כדי שיבצע "ניכוי רעיוני" ולא ניכוי בפועל ויפחית מסכום הפיצוי את הגמלה שהיתה צפויה להשתלם למבקש אילו היה בוחר בענף נפגעי עבודה ולא בענף נכות כללית.