עובדות:
המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב, עורך דין, לפיצוי בגין רשלנות מקצועית.
אין מחלוקת כי המערערת ביצעה עסקת מכר של מגרש והסתמכה על הערכתו של המשיב לפיו צפויה היא לשלם מס שבח בשיעור של 100,00 ש"ח. בדיעבד, לאחר ביצוע העסקה, התברר כי על המערערת לשלם מס שבח בשיעור של 576,264 ש"ח.
המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי תביע רשלנות כנגד המשיב, במסגרתה טענה כי נגרמו לה נזקים כבדים בעקבות הערכתו השגויה של המשיב.
בית המשפט המחוזי קבע אמנם כי המערערת הסתמכה על הערכתו השגויה של המשיב ועקב כך ביצעה את העסקה, אך יחד עם זאת דחה את התביעה בקובעו שהמערערת לא הצליחה להוכיח כל נזק שנגרם לה בעקבות שגיאתו של המשיב.
על קביעה זו נסוב הערעור דנן.

 

נפסק:
לעניין האחריות, קיבל בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי וקבע כי קיימת חובת זהירות בין המערערת למשיב וכי הערכתו השגויה של המשיב היא שהביאה לביצוע העסקה מצד המערערת. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי המערערת תרמה גם היא לאירוע בשיעור של 25%.
לעניין הנזק הממוני, אימץ בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, ברוב דעות ובניגוד לדעתו של כב' השופט רובינשטיין, וקבע כי למערערת לא נגרם כל נזק ממוני בעקבות שגיאתו של המשיב.
יחד עם זאת קבע בית המשפט העליון, בניגוד לדעתו של בית המשפט המחוזי, כי יש לפסוק לטובת המערערת פיצוי מסויים בגין נזק לא ממוני אשר נגרם לה בעקבות רשלנות המשיב.
בית המשפט פסק למערערת סכום גלובאלי של 50,000 ש"ח, וקבע כי סכום זה מבטא את הפגיעה במערערת כתוצאה מהתרשלותו של המשיב בעניינה, בהתחשב גם באשם התורם שנפסק לחובתה.