עובדות:
המדובר בתביעת רשלנות מקצועית, אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת - עורכת דין שייצגה אותו בעבר במסגרת תביעה אשר הוגשה כנגדו.
במועד לשמיעת הוכחות אשר נקבע באותה תביעה, איחרה הנתבעת להגיע לאולם בית המשפט במשך למעלה משלושת רבעי השעה ואילו התובע לא הגיע כלל. לאור זאת, נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה כנגד התובע וחייב אותו במלוא סכום התביעה.
כעת, הגיש התובע תביעה זו, בטענה כי רשלנותה של הנתבעת היא שהביאה למתן פסק הדין כנגדו ולכל יתר הנזקים וההוצאות שנגרמו לו.

 

נפסק:
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כי מחובתה של הנתבעת היה להגיע לדיון שנקבע בשעה היעודה וכי איחור של למעלה משלושת רבעי שעה  מהשעה היעודה, סביר כי יגרום למתן פסק דין בהעדר. בכך הפרה הנתבעת את חובתה החוזית כלפי התובע, ומחדלה זה עולה לכדי רשלנות כעוולה נזיקית.
גם העובדה שהנתבעת התקשרה למזכירות בית המשפט והודיעה כי היא מאחרת עקב העובדה שהיא תקועה בפקק, לא הועילה לה ובית המשפט קבע שהנתבעת לא הוכיחה כי היה גורם מוצדק לאיחורה באופן שהיא תופטר מאחריותה החוזית והנזיקית.
בית המשפט קבע כי אמנם גם התובע לא התייצב במועד הדיון ובכך גרם גם הוא למתן פסק הדין כנגדו, אך בחלוקת האשם לא ניתן להתעלם מחובת הנאמנות המוגברת שחלה על עורך הדין לפעול עבור לקוחו.
לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת נושאת באחריות נזיקית בשיעור של 65% ואילו אשמו של התובע הוא 35% בלבד.
בית המשפט חייב את הנתבעת בסך של 16,214 ש"ח, מתוכם סך של 3,500 ש"ח בגין עגמת נפש.