תאריך: 11/03/2008

א 51479/05

בבית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כב' השופטת יעל הניג

עזבון לילי רוזנטל ז"ל ואח' נ' פרץ שמעון ואח'

העובדות

התובע 2 נהג בקלנועית, יחד עם אשתו ז"ל, התובעת 1. בעת הנסיעה, ארעה התנגשות בין הקלנועית לרכב מסוג סוזוקי. כתוצאה מההתנגשות, התובעים הועפו מהקלנועית ונגרמו להם נזקי גוף.

המחלוקת סובבת סביב השאלה האם קלנועית הינה בגדר "רכב מנועי".

נקבע

1. ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים דורשת כי "רכב מנועי" יהיה "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית". בית המשפט קובע כי הקלנועית עונה להגדרה בסיסית זו.

2. עם זאת, בית המשפט קובע כי קלנועית נכללת באחד ממצבי המיעוט, שכן היא נכנסת להגדרה של "כסא גלגלים" או "עגלת נכים".

3. לכן, התובעים הינם בגדר הולכי רגל שנפגעו בתאונת דרכים ועילתם ותרופתם היא במסגרת תביעה כלפי הרכב המעורב בתאונה והמבטח שלו. לכן, בית המשפט דוחה את התביעה נגד "קרנית" ונגד יצרנית הקלנועית.

החלטה

[בשאלת החבות]

פעם נוספת מתעוררת השאלה – האם קלנועית הינה בגדר "רכב מנועי" לצורך החלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

רקע עובדתי

1.    העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת; ביום 2.2.05 בשעה 11.45 לערך, נהג התובע 2 בקלנועית [להלן – "הקלנועית"] בדרך חברון בבאר שבע. יחד עמו נסעה ברכב אשתו ז"ל, התובעת 1. במהלך הנסיעה אירעה התנגשות בין הקלנועית לרכב מנועי מסוג סוזוקי שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 [להלן – "הרכב" ו – "נהג הרכב"]. התובעים טוענים כי כתוצאה מההתנגשות, הועפו הם מהקלנועית ונגרמו להם נזקי גוף [להלן – "התאונה"]. בחלוף הזמן הלכה התובעת 1 לעולמה.

2.    מוסכם על הכל כי הן השימוש ברכב והן השימוש בקלנועית היו מבוטחים בעת התאונה בביטוחי/פוליסות חובה אצל הנתבעת 2 [להלן – "המבטחת" ו – "הפוליסות" או "הפוליסה" לפי העניין]. עוד מוסכם כי בעת התאונה לא החזיק התובע ברישיון נהיגה תקף.

3.    התובעים תבעו את הנתבעים 1 – 3 מכוח מספר עילות חלופיות לפי חוק הפיצויים: את נתבעים 1 ו – 2, נהג הרכב והמבטחת [בכובעה כמבטחת של השימוש ברכב] - כ"הולכי רגל" שנפגעו מרכב, את נתבעת 2, המבטחת [בכובעה כמבטחת השימוש בקלנועית] – כמבוטחים וכבעלים של הקלנועית כ"רכב מנועי", ואת נתבעת 3 [להלן – "קרנית"]– כמבטחת סטטוטורית, במידה שייקבע כי הקלנועית הינה "רכב מנועי" והשימוש בו אינו מכוסה על ידי פוליסת המבטחת.

4.    התובעים אף תבעו את יצרנית הקלנועית, נתבעת 4, בעילות לפי דין הנזיקין הכללי. לאור הסכמת הצדדים אכריע במחלוקות כבר עתה, ללא שמיעת ראיות.

המחלוקות

5.    המחלוקת המרכזית סבה סביב השאלה האם נכון ליום התאונה, הייתה הקלנועית בגדר "רכב מנועי" [לרבות "רכב"] כהגדרתו בחוק הפיצויים. לטענת התובעים וקרנית, הקלנועית אינה "רכב מנועי" ולפיכך עומדת להם עילת תביעה כהולכי רגל כלפי נהג הרכב והמבטחת שלו.

6.    נהג הרכב והמבטחת טוענים לעומת זאת כי הקלנועית הינה "רכב מנועי" ועל כן, התובעים אינם "הולכי רגל", אלא נהג ונוסעת ברכב. ככאלה אין להם עילת תביעה כלפי נהג הרכב והמבטחת שלו. עילת התביעה היחידה שהייתה יכולה לעמוד להם, הנה כלפי המבטחת בכובעה כמבטחת הקלנועית, אלא שבהיעדר רישיון נהיגה תקף לתובע 1, לפחות בעת התאונה ובארבע השנים שקדמו לה, לא קמה חבות ביטוחית של המבטחת כלפיהם ואין תקומה לתביעתם כלפיה. 

7.    על כך משיבים התובעים וקרנית כי למעשה, קם נגד המבטחת השתק כפול: האחד, היא מושתקת מלטעון כי הקלנועית אינה "רכב מנועי" לאור הפוליסה שהוציאה לשימוש בה [לרבות גביית פרמיה מתאימה] ואשר במסגרתה הוסכם כי הקלנועית הנה "רכב מנועי". השני, והוא מובא כ"שאלה מעניינת" בסיכומי קרנית, כי המבטחת מושתקת מלטעון כי העדר רישיון נהיגה לתובע 1 מפקיע את הביטוח שרכש לקלנועית שכן היא לא טרחה להבהיר לו שהביטוח שהוא רוכש ממנה במיטב כספו – חסר ערך מבחינתה, בהעדר רישיון כזה.

8.    מחלוקת נוספת עולה בין התובעים לבין קרנית ואליה אדרש במידה שאקבע כי הקלנועית הנה "רכב מנועי" והשימוש בה אינו מכוסה על ידי המבטחת. התובעים טוענים כי במידה שכך ייקבע, הרי תרופתם באה להם מקרנית, בתפקידה כמבטחת סטטוטורית על פי חוק הפיצויים. קרנית טוענת לעומת זאת, כי אין בחוזה הביטוח בין התובעים לבין המבטחת, לרבות בהשתק מכוח חוזה, כדי להטיל עליה, כמי שאינה צד לחוזה, חובות. במילים אחרות, לטענתה, העדר רישיון נהיגה של התובע 1, ככל שמפקיע את הפוליסה ואת חבות המבטחת, אינו יכול להטיל חבות על קרנית.

דיון

הקלנועית – "רכב מנועי" : ההגדרה הבסיסית

9.    סעיף 1 לחוק הפיצויים [להלן – "סעיף ההגדרות"] קובע בחלקיו הרלוונטיים:

..."תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ................

"רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; ........... [ההדגשות שלי, י.ה.].

10. למקרא הסעיף, ברור כי המחוקק לא התייחס ספציפית לקלנועית, כפי שלא התייחס למלגזה, לעגורן, ל"בובקט" וודאי לא לכלים או מכונות שלא היו בשימוש בעת חקיקתו. אביא כדוגמא את ה"סאגוויי" ואת הקורקינט החשמלי הנפוצים היום ולא היו בשימוש כלל בעת חקיקת החוק על תיקוניו השונים. המחוקק קבע הגדרה בסיסית של "רכב מנועי", הוסיף מצבי ריבוי ולבסוף, הוסיף גם מצבי מיעוט [להלן – "ההגדרה הבסיסית", "מצבי הריבוי" ו – "מצבי המיעוט"]. קצרה היריעה לשוב ולבקר את הטכניקה החקיקתית שננקטה על ידי המחוקק ואת שילובן בדרך זו של תכליות חקיקתיות סותרות [היעוד התעבורתי ויעודים שאינם כאלה]. אנסה להגיע לפתרון בעיקר תוך התחקות אחר תכלית החקיקה וכללי הפרשנות המקובלים במסגרת השיטה המשפטית.

11. בפסק דינה [בת.א. [של – חיפה] 5151/06, קרנית נ' טובול ואח', להלן – "עניין טובול" מתוך אתר נבו] מפנה, בצדק, השופטת ג'דעון לדבריו של הנשיא לשעבר, פרופ' ברק בספרו על שיקול הדעת השיפוטי, עמ' 359, שם אמר בין השאר כי : "על כן הביטוי 'רכב' המופיע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, אינו אך סיכום כלי הרכב הידועים בעת חקיקתו של החוק, אלא הוא נקבע על פי העיקרון הטמון במושג זה. כלי הרכב הספציפיים שהיו לעיני המחוקק אינם סוגרים את רשימתם של כלי הרכב. זו רשימה פתוחה, העשויה לכלול בחובה כלי רכב חדשים שלא היו ידועים בעת חקיקת החוק. על כן אף שהחוק עצמו לא משתנה, היקף התפרסותו עשוי להשתנות עם חלוף הזמן".

בכך אין כדי לקבוע כי חוק הפיצויים חל על כל כלי או מכונה חדשים, אלא כי על הפרשן לבחון את העיקרון הטמון במושג "רכב" שבחוק ביחס לכל כלי או מכונה, ולהחילו רק על אותם כלים ומכונות העולים עם תכלית החקיקה והשיטה המשפטית.

12. אפנה כעת לבדיקה. כאמור, ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים דורשת כי "רכב מנועי" יהיה "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית".

13. דומני כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי הקלנועית עונה להגדרה הבסיסית. קרנית התרכזה בסיכומיה בזיהוי הקלנועית עם מצב המיעוט של "כסא גלגלים" ו – "עגלת נכים" [ראו סעיפים 12,13 ו – 16 לסיכומיה]: מדובר בכלי בעל גלגלים וכושר ניידות על פני הקרקע, המופעל בכוח מכני ועיקר ייעודו [אם לא כל כולו] לשמש לתחבורה יבשתית. ראו לעניין "רכב" - ע"א 81/82, לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קרנית, פד"י לז [1] 807, [להלן – "הלכת לה – נסיונל"] לעניין כושר ומכאניות הניידות על פני הקרקע – עניין טובול, ת.א. [של – ת"א] 61077/04 בן ישי נ' אילבג ואח' , מפי השופט חאג' יחיא [להלן – "עניין בן ישי" ות.א. [של – טבריה] 3509/99, גוטליב נ' קנטור, מפי השופט שפירא [להלן – "עניין גוטליב"] כולם מתוך אתר נבו]. אשר ל"עיקר היעוד" – ראו ע"א 5847/96, חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח, פד"י נ [3] 819, ע"א 9474/02, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אחים לוינסון בע"מ, פד"י נח [1] 337 ולאחרונה, מפי השופט א. זמיר – יישום על "בובקט" - בת.א. [של – ת"א] 56601/04, יאיר נ' מרקוס ואח', מתוך אתר נבו]. כאמור - אין כלל מחלוקת כי עיקר יעודה ולמעשה יעודה הבלעדי של הקלנועית לשמש לתחבורה יבשתית ולא לסתם תחבורה, אלא להובלת אנשים המתקשים, בין כנכים, בין כמוגבלים ובין מסיבה אחרת, להתנייד בדרך אחרת.

אשר על כן מצאתי כי קלנועית עונה להגדרה הבסיסית. לאור זאת אינני נדרשת לבחון האם נכללת הקלנועית במצבי הריבוי .

דרישת הכשירות

14. כעת ולאור שיטת הניתוח שהותוותה בפסיקה [ע"א 149/89, עזבון בורנשטיין ז"ל ואח' נ' יעקבי ואח', פד"י מז [2] 630, 636] היה עלי לפנות במישרין אל מצבי המיעוט ולבחון האם הוצאה הקלנועית מגדר "רכב מנועי". בטרם אעשה זאת, אתעכב על דרישת ה"כשירות" עליה הרחיבו הצדדים בסיכומיהם.

15. דרישת ה"כשירות" אינה חלה כתנאי מובנה על כל מצבי סעיף ההגדרות. היא ממוקמת באופן ברור אך ורק לצד מצבי הריבוי ועל תכליתה עמד השופט אור ברע"א 3534/97, אטליס נ' ישראלי ואח', פד"י נג [4] 780, 794 ואילך:

".... המבחן של כשירות נורמטיבית הגיונו בצדו. הדרישה במצב הריבוי לקיום כשירות נורמטיבית באה מצד אחד להכניס למסגרת הגדרת רכב מנועי את כל אותן מכונות ניידות אשר מקיימות כשירות נורמטיבית לנוע בכבישים על-פי דיני התעבורה. .... מטבע הדברים, השימוש במכונות ניידות אלה מהווה חלק אינהרנטי של סיכוני הדרך הרגילים למשתמשים בדרך. לגבי אלה, יש הצדקה שייחשבו לרכב מנועי .... מצד אחר, הדרישה במצב הריבוי לקיום כשירות נורמטיבית תוציא ממסגרת הגדרת רכב מנועי מכונות ניידות שאין להן כשירות לנוע בדרכים, אין דרכן להימצא בדרכים, וככלל אין הן מהוות סיכון למשתמשים בדרכים ...." . [להלן – "הלכת אטליס"].

16. יחד עם זאת, הכשירות הנורמטיבית עשויה לשמש ככלי בידי הפרשן בבואו לבחון גם את מצבי המיעוט: מוסכם על הכל כי המכונות הכלולות במצבי המיעוט [נזכיר, "כסא גלגלים", "עגלת נכים" ו – "מדרגות נעות"] נעדרות כשירות נורמטיבית לנוע בכביש על פי דיני התעבורה. הדעת נותנת כי ככל שקלנועית נעדרת כשירות נורמטיבית, תגבר הנטייה הפרשנית "לשייך" אותה לקבוצת הכלים במצבי המיעוט.

הקלנועית – האם נכללת במצבי המיעוט

17. טרם אפנה לניתוח אציין כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יסכמו על יסוד כתבי טענות. בשלב הסיכומים צירפו לראשונה המבטחת וקרנית מסמכים שונים. המבטחת צירפה העתק מפרוספקט היצרנית [נתבעת 4] המתייחס לשני סוגי קלנועיות המיוצרות על ידה [חד מושבית ודו מושבית] ואילו קרנית צירפה עדותו של מנכ"ל היצרנית, מר לבנטר בהליך אחר, ת.א. [של – הרצליה] 1857/06, וגמן נ' כלל וקרנית [לא פורסם]. בהיעדר הסכמה לא אוכל לבסס את החלטתי על מסמכים אלה.

18. אם כך, האם הקלנועית הינה בגדר "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" לפי מצב המיעוט? שאלה זו אינה פשוטה. זאת משום שמושגים אלו לא הוגדרו בחוק הפיצויים. וכבר נפסק כי זהותה של מכונה ניידת, למשל, לצורך חוק הפיצויים, אינה נקבעת בהכרח, על פי הגדרתה של מכונה ניידת בתקנות התעבורה. זאת להבדיל מהכשירות הנורמטיבית, שכן נבחנת לפי תקנות התעבורה [הלכת אטליס, פיסקה 24]. אני סבורה שהלכת אטליס אינה מונעת פנייה לדיני התעבורה, כדינים "קרובים" לחוק הפיצויים, במסגרת ניסיון פרשני להתחקות אחר תוכן המושגים או מי מהם שם, ככל שאין סתירה בינם ובין תכליותיהם לבין חוק הפיצויים.

19. תקנות התעבורה התשכ"א – 1961, כפי שעמדו בתקפן ביום התאונה לא התייחסו כלל לקלנועית. אין זאת אלא שכלי כזה לא היה קיים בשימוש באותה עת ואף לאחר שהוכנס לשימוש, חלף זמן עד אשר נתנו גורמי החקיקה את דעתם לצורך להסדיר את השימוש והתקינה לגביו. התקנות מתשכ"א התייחסו, לענייננו, רק ל"כסא גלגלים לנכה" והגדירו אותו כ"כסא המותקן על גלגלים, המיועד למושבו של נכה רגליים, המונע בכוח חשמלי ומהירותו אינה עולה על 10 קמ"ש" [להלן – "התקנות" או "תקנות התעבורה"].

20. בשנת 2006 נכנס לתוקפו תיקון מס' 6 לתקנות ובו לראשונה התייחס מחוקק המשנה לקלנועית. חבריי, השופטים ג'דעון וחאג' יחיא [בעניין טובול ובעניין בן ישי] פירטו בהרחבה את מהלכי החקיקה ואני מאמצת את דבריהם.  

21. על פי התיקון - מוגדרת הקלנועית כרכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי, מידותיו והיגויו מצומצמים, מהירות נסיעתו מוגבלת על ידי היצרן ל – 12 קמ"ש, הוא מיועד לעד שני נוסעים ועומד בדרישות טכניות נוספות. בתקנה 39 לתקנות הופטרו הנהג והבעלים של קלנועית מחובות רישום, רישוי הכלי ורישיון נהיגה לנהג. בהמשך הוגבלה תנועת הקלנועית לשם חציית כביש בלבד וצומצמה הנהיגה בכביש למקרים חריגים בלבד.

22. כפי שפירטו חבריי, עיון במהלך החקיקתי מראה שמחוקק המשנה התכוון להשוות בין "כסא גלגלים" או "כסא גלגלים לנכה" לקלנועית ואף הסיר מהתקנות את ההגדרה הנפרדת שהייתה קיימת עד אז ל"כסא גלגלים לנכה".

23. אני מסכימה עם חברתי השופטת ג'דעון, כי מכאן, ובעיקר מהפטור מחובות הרישוי והרישום כמו מצמצום אפשרות התנועה בכביש, ניתן להסיק כי מחוקק המשנה זיהה את הקלנועית כמכילה גם "כסא גלגלים" או "עגלת נכים". זאת ועוד, מחוקק המשנה צמצם עד מאוד לשיטתו, אפשרות סיכון תעבורתי שעלול להיגרם מקלנועית. על כן בין היתר, קבעה היא [בעניין טובול] כי הקלנועית נכללת במצב המיעוט, ככסא גלגלים.

24. חברי השופט חאג' יחיא הגיע למסקנה הפוכה [בעניין בן ישי]. לשיטתו, לאור הלכת לה – נסיונל, אין מקום להחריג באמצעות פסיקה, כלים הנחשבים ברגיל לרכבים, בגלל מגבלות מהירות או טווח נסיעה. בנוסף, יש לפרש את חוק הפיצויים מתוכו. פרשנות כזו, מביאה לשיטתו של חברי להחלת דין זהה על מלגזה [שכשירותה הנורמטיבית מוגבלת ועל אף זאת הוכרה כ"רכב מנועי" בפסיקה] ועל קלנועית. לבסוף מצא חברי על סמך תחושה אינטואיטיבית והנמקה משפטית כי הקלנועית אינה בגדר "כסא גלגלים": זאת משום שגם אם המושג "קלנועית" מכיל על פי התקנות גם את המושג "כסא גלגלים לנכה" הרי מכאן אין ללמוד את ההיפך, היינו ש"כסא גלגלים" מכיל גם "קלנועית". נימוק נוסף שמביא חברי הוא כי ייצור הקלנועיות מוגבר, השימוש בהן מתרחב ורבים המקרים בו הנהג בקלנועית ייאלץ לעשות שימוש בכביש ובכך מוגבר הסיכון התעבורתי.

25. התלבטתי בין עמדותיהם המפורטות והמעמיקות של חבריי ובסופו של יום, דעתי כדעת חברתי השופטת ג'דעון:

ראשית, הגם שאין "צינור קליטה" של דיני התעבורה לתוך חוק הפיצויים ואין בהכרח זהות בהגדרות בין שני סוגי הדינים, מדובר בשני דברי חקיקה קרובים, בעלי אופי רגולטיבי, המסדירים שימושים תעבורתיים ושלום הציבור בזירה התעבורתית. השיטה המשפטית צריכה לשאוף להרמוניה בין החיקוקים המרכיבים אותה, לרבות להרמוניה בין דברי חקיקה ממעמדות שונים [וראו לעניין כוחן הפרשני של תקנות ביחס לדבר חקיקה ראשי – עמ"מ 8/57פלוני נ' המועצה המשפטית, פד"י יב, 900]. אמנם בפסיקה נדון בעיקר כוחן הפרשני של תקנות מול דבר החקיקה הראשי מכוחו הותקנו, אלא שאין מניעה לטעמי, במקרים מתאימים להשתמש בכוחן של התקנות כדי לפרש דבר חקיקה "קרוב" גם אם הן עצמן לא הותקנו מכוחו. ולראיה – כך עשו כל הצדדים בסיכומיהם היפים שלפני. הכרה בקלנועית ככלי רכב מנועי מחד, דבר המצריך פריסת ביטוח על השימוש בה, ומאידך, מתן פטור מרישוי, רישום ועמימות תוצאתית בביטוח עשויות להביא ל"תאונות משפטיות" ומצבי חסר ביטוח, כמו גם להטלת הכיסוי על קרנית או על הציבור שלא לצורך.

שנית, בהלכת לה – נסיונל, נדונה שאלת סיווגה של "מכונה ניידת", היינו, היקפו של אחד ממצבי הריבוי בחוק וההנחיה בעניין אי החרגה פסיקתית [של מכונה מגדר כלי רכב] מתייחסת למצב זה ולמתן תוקף לקביעת המחוקק ולרצונו להכניס בגדר החוק כלים ומכונות שלא נכללו מלכתחילה בהגדרה הבסיסית. מכאן אין ללמוד לעניין הפרשנות של מצב המיעוט – קרי מכונות וכלי רכב אותם ביקש המחוקק מפורשות להדיר מגדר החוק. מטעם זה מתקשה אני גם לקבל את ההשוואה בין קלנועית [שאינה נכללת במצב הריבוי] לבין מלגזה מסוגים מסוימים [שכן נכללת בו].

שלישית, מסכימה אני עם חברי השופט חאג' יחיא, כי העובדה ש"קלנועית" מכילה לפי תקנות התעבורה כיום "כסא גלגלים לנכה" אינה מלמדת על הכלה הפוכה. אלא לטעמי, הקלנועית מטיבה נועדה לשמש "רגליים" ולהקל על תנועתם של אנשים מוגבלים [כך גם ניתן ללמוד משמה], מוגבלותם של אלה אינה צריכה לעודד אותם לעלות על הכביש, לסכן את עצמם ואת הציבור ומבחינה מהותית זו, דינם כדין הולכי רגל שבמצבים מסוימים, נאלצים הם לעלות על הכביש. בכך לא הפכה ההמצאה הטכנולוגית היפה ששמה קלנועית - לכלי רכב בו נרצה להכיר כנושא סיכון תעבורתי או שימוש תעבורתי, המוסדרים במסגרת חוק הפיצויים. זאת ועוד, אינני נזקקת לבחינת המושג "נכה" [להבדיל מעניין גוטליב] על פי חוק זה או אחר. די לי שהנזקקים לקלנועית מוגבלים ועל כן ביחס לאנשים בריאים ובעלי יכולת תנועה "רגילה" – הם בגדר "נכים". מכל מקום לצורך השימוש בכסא גלגלים ודאי אינני נזקקת לפירוש המושג "נכה" שאינו חלק מהגדרות המשתמש בו.

26. עקרונית ניתן להיזקק לתיקון של דבר חקיקה, על מנת לשפוך אור על המצב החוקי טרם התיקון. עקרונית, ניתן להסיק במקרים המתאימים, מכלל "איסור" מאוחר את ה"היתר" המוקדם ולהיפך. אך יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה שלפני וכפי שפירטתי לעיל, "שתקו" התקנות טרם התיקון ביחס לקלנועית, ודאי לא התירו כשעצמן את הכשירות הנורמטיבית לגביה. ובאספקלריה פרשנית – התקנות דאז לא יצרו הסדר חיובי, מפורש או משתמע ביחס לכשירות הנורמטיבית של הקלנועית. נזכור גם כי התקנות באו מכוחה של פקודת התעבורה [נוסח חדש] [להלן – "הפקודה"] האוסרת בסעיף 2 שבה, על נהיגת רכב שאינו רשום ואינו רשום על פי הפקודה. "קלנועית" מבחינת דיני התעבורה, ערב תיקון התקנות, לא נרשמה ולא הורשתה על פי הפקודה. לאור כל אלה, לא אוכל לקבוע כי התקנות יצרו הסדר חיובי כאמור, טרם התיקון. ניתן אף לטעון כי "שתיקת התקנות", ודאי על רקע דרישות הפקודה, מהווה הסדר שלילי ביחס לכשירות הנורמטיבית של קלנועית. אינני נזקקת לקבוע מסמרות בעניין זה שכן נהיר וברור שהתיקון במהותו לא סטה או שינה את תוכן התקנות, ולא אסר את אשר "הותר" טרם התיקון. התיקון יצר לראשונה התייחסות לקלנועית והסדיר את שימושיה, "כשירותה הנורמטיבית" [אותה שלל לטעמי] ואת התקינה הרלוונטית. 

27. לסיכום, אני סבורה כי הקלנועית הינה בגדר "רגליים" משוכללות להולכי רגל מוגבלים, היא עונה על כל הגדרה של "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" ועל כן נכללת היא במצב המיעוט ומודרת מכלל "רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים.

28. התוצאה היא כי התובעים הינם בגדר הולכי רגל שנפגעו בתאונת דרכים ועילתם ותרופתם – במסגרת תביעה ככאלה כלפי הנתבעים 1 ו – 2, היינו, נהג הרכב המעורב בתאונה והמבטחת שלו.

29. התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.

30. לאור מסקנותיי לעיל ועקרון ייחוד העילה – נדחית אף התביעה הנזיקית נגד יצרנית הקלנועית, נתבעת 4.

31. בנסיבות העניין, לאור המחלוקות בפסיקה וחדשנות הנושא, אינני עושה צו להוצאות. 

ניתן היום, 11 במרץ, 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

                                                                                    __________________________

                                                                                                 יעל הניג, שופטת

                                                                                    בית משפט השלום תל אביב - יפו