עובדות:
התובעים הגישו תביעה בגין נזק שלטענתם נגרם למטלטליהם כתוצאה מהליכי עיקול אותם ביצעו הנתבעים.
התובעים אינם חולקים על חוקיות הליך העיקול, ברם לטענתם הנתבעים התרשלו וגרמו נזק למטלטלין בתקופה שהוחזקו בידיהם.
התובעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם אשר העריך את הנזק שנגרם למטלטלין בסך של 24,000 ש"ח.
הנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית, ברם טענו כי הערכת השמאי הינה מופרזת וממילא לא הוכח כי מצב המטלטלין היה תקין עובר לביצוע העיקול וכי הנתבעים הם שגרמו לנזק.

 

נקבע:
בית המשפט העביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעים בכל הנוגע לטענה כי  כבר במועד ביצוע העיקול המטלטלין היו פגומים. לא ניתן לצפות מהתובעים להחזיק בביתם תמונות של מטלטליהם המעידות כי המטלטלין תקינים ושלמים. על הנתבעים נטל הראיה לתעד ולהראות את מצב המטלטלין המעוקלים וכי התנהלותם היתה תקינה והמטלטלין נשמרו באופן סביר.
הנתבעים לא הצליחו להביא ראיות המעידות כי המטלטלין נתפסו כשהם פגומים ומשכך לא הצליחו להוכיח כי הם לא אלו שגרמו את הנזק למטלטלין.
למרות שהנתבעים לא הביאו חוו"ד נגדית, בית המשפט קיבל את טענתם כי הערכת השמאי מטעם התובעים בדבר גובה הנזק הינה מוגזמת. מדובר בריהוט ישן ולכן גובה הנזק הועמד על סך של 15,000 ש"ח.
מעבר לסכום זה, חוייבו הנתבעים בהוצאות חוות דעתו של השמאי בסך של 1,770 ש"ח ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.