העובדות:
התובע, מאבטח בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים, ביקש מהנתבע, נהג אוטובוס אגד, כי יפתח לו את דלת האוטובוס לשם בדיקה בטחונית, בעת שהאחרון הגיע למחסום בשער האוניברסיטה. הנתבע לא שעה לבקשות התובע כי יפתח את דלת האוטובוס ובמקביל פרץ בקללות נגד התובע, המכוונות בין היתר גם למוצאו האתיופי.
התובע מבקש סעד בגין הוצאת לשון הרע.
הנתבע מצידו טען כי הדברים לא נאמרו בחומרה כפי שהוצגו על ידי התובע וכי בכל מקרה הוא התנצל מיד לאחר קרות האירוע.

 

נקבע:
בית המשפט קבע כי עדות המאבטח, אשר נתמכה על ידי עדות חברו למשמרת, הייתה אמינה, בניגוד לעדותו של הנתבע.
עוד נקבע כי העובדה שלאירוע היו עדים חבריו למשמרת של התובע, בנוסף לנוסעים רבים באוטובוס, מקימה בסיס לעוולת הוצאת לשון הרע.
בית המשפט קבע, כי בין היתר כי דברי הנתבע הם ביטוי גזעני שנועד להשפיל ולבזות את התובע, אך ורק בשל השתייכותו לעדה האתיופית  ובשל היותו בעל צבע עור כהה וכי הביטוי "כושי" מהווה לשון הרע בנסיבות העניין.
משום התפטרותו של הנתבע בסמוך לקרות האירוע ובעקבותיו, פרסום כתבה אודות האירוע בעיתון יומי, דבר אשר תמך בתובע והקל על הצער אשר נגרם לו וכן עקב מצבו הכלכלי הרעוע של הנתבע, נקבע כי הנתבע יפצה את התובע בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף 6,400 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.