העובדות:
התובעים טענו כי היו מעורבים בתאונת דרכים, ובשל כך הגישו תביעה זו בגין נזקי הגוף שנגרמו להם, על פי חוק הפלת"ד.
לאחר שטענת הנתבעת כי התובעת 2 לא הייתה מעורבת בתאונה הוכחה הלכה למעשה, והצדדים הסכימו על עובדה זו, טענה הנתבעת כי מאחר והמדובר במרמה על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שכן גם התובעים 1 ו- 3 העידו עדות שקר ולפיה התובעת 2 הייתה מעורבת בתאונה, בטלה חבותה של הנתבעת גם כלפי התובעים 1 ו- 3 אשר אין חולק כי היו מעורבים בתאונה והיא פטורה מלשלם להם פיצויים כלשהם.

 

נקבע:
מאחר והוכח כי התובעת 2 לא הייתה נוכחת במקום התאונה והצטרפה לתובעים האחרים רק בזמן הבדיקות בחדר המיון, הרי שמדובר במעשה רמייה מצד התובעים 1 ו- 3 אשר העידו אחרת.
חוק הפלת"ד מטיל אחריות מוחלטת על חברת הביטוח לפצות אדם שניזוק בתאונת דרכים, אך מנגד מטיל חובת תום לב מוגברת על הניזוק. במקרה זה הוכח כי התובעים היו נגועים בחוסר תום לב מוחלט, ולכן דין תביעתם להידחות ולמרות שנגרמו להם נזקי גוף בתאונת דרכים - פטורה הנתבעת מלפצות אותם מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
בית המשפט אף חייב את התובעים לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח.