העובדות:
התובע נפגע בעת עבודתו אצל הנתבעת ועל כך הגיש תביעתו זו.
הנתבעת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל העובדה כי התובע לא הגיש חוות דעת רפואית.
התובע טען כי תעודת חדר המיון אשר צירף לתביעה נחשבת כתעודת רופא לכל עניין ודבר.

 

נקבע:
בית המשפט קבע כי תעודת חדר מיון איננה יכולה להיחשב כתעודת רופא כפי שנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 24 לפקודת הראיות, ולכן דין הבקשה להתקבל.
בית המשפט ציין כי צירוף תעודה רפואית עשויה כדין הוא הנותן לתביעת נזקי גוף את מידת הרצינות הראויה לה. באופן מפורש דורש המחוקק, כי נותן התעודה יהיה מודע לכובד אחריותו ברישום ממצאי הבדיקה, ויאשר בחתימת ידו את הנוסח המבוקש. במקרה זה, לא ניתן לומר שהחותם על תעודת חדר המיון היה מודע לכובד אחריותו ולכך שמדובר בעדות בבית המשפט לכל דבר ועניין.
יחד עם זאת, החליט בית המשפט שלא לדחות את התביעה אלא נתן לתובע הזדמנות להמציא חות דעת כנדרש.