עובדות:
התובע נפגע בתאונת דרכים. בגין פגיעתו בצוואר, הועמדה נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע על ידי מומחה מטעם בית המשפט על שיעור של 3.5%. נכותו הזמנית של התובע הועמדה על שיעור של 100% למשך 6 שבועות מיום התאונה ועל שיעור של 30% למשך 6 שבועות נוספים.
לטענת התובע, בעקבות התאונה נרשמו לזכותו 4 חודשי אי כושר בהם נעדר מעבודתו. מאחר ובתקופה זו שכרו של התובע שולם על חשבון ימי חופשה שצבר, טוען התובע כי עליו לקבל פיצוי מלא בגין כל התקופה בה נעדר מעבודתו.

 

נקבע:
את תקופת אי הכושר יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה. יחד עם זאת, חוות דעתו של המומחה הינה בגדר ראיה ושיקול הדעת נותר בידי בית המשפט.
בהסתמך על הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע על ידי המומחה והתקופה הארוכה שבה התובע נעדר מביתו, הועמדה תקופת אי הכושר על 3 חודשים.
הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעבר הוערכו בסכום גלובאלי של 25,980 ש"ח לאחר הצמדה וריבית.
כמו כן, לזכות התובע נפסקו 25,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות, 1,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות וסך של 12,000 ש"ח בגין כאב וסבל.
הפיצויים מסתכמים בסך כולל של 64,480 ש"ח, פיצוי גבוה יחסית לנכות נמוכה בשיעור של 3.5%, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והוצאות משפט.