העובדות:
התובעת הינה אלמנתו של המנוח, עובד עיריית רעננה.
המנוח נפטר כתוצאה מהתקף לב שאירע כאשר ביצע הרצה לרכב עירייה שעבר שיפוץ מנוע. ההרצה בוצעה בזמנו החופשי, כאשר היה בנסיעה ביום שבת יחד עם התובעת. התובעת טענה כי המנוח היה עצבני מאוד כתוצאה ממצב הרכב, ויחד עם העובדה שביצע לרכב הרצה, גם אם ביום שבת, הרי שיש קשר ישיר בין התקף הלב לעבודתו של המנוח ולכן יש להכיר באירוע תאונת עבודה.
הנתבעת טענה כי בחינת רכבים הינה משימתו הרגילה של המנוח ביום יום, ולכן לא ייתכן כי התעצבן עד כדי התקף לב, משום שהיה רגיל לבחון רכבים מקולקלים. בנוסף לזאת, העובדה שהמנוח נהג ברכב ביום השבת, איננה מוכיחה כי עבד באותו הזמן.

 

נקבע:
בית הדין קיבל את טענת הנתבעת וקבע כי אכן, משום שבחינה של רכבים הינה משימתו היום-יומית של המנוח, הרי שהיה רגיל לרכבים מקולקלים אלו ואחרים. בנוסף, העובדה שהנסיעה ברכב בוצעה ביום המנוחה השבועי, יחד עם אישתו, מוכיחה כי המדובר בזמן חופשי ולא בעבודה גרידא. לבסוף, משום שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות במנוח, אין כל אפשרות לדעת האם התקף הלב שאירע היה פתאומי ובעקבות הלחץ הנפשי שהיה שרוי בו המנוח, או שמא כתוצאה מבריאות לקויה.
לאור זאת התביעה נדחתה.