עובדות:
במהלך שירותו הצבאי עבר המשיב טיפול רפואי על ידי המבקש 1 ששימש כרופא מטעם הצבא. בעקבות רשלנות בטיפול הרפואי שעבר, טוען המשיב כי נגרם לו קרע בעור התוף אשר הותיר אצלו נכות בשיעור של 10%.
המשיב הגיש תביעת נזיקין כנגד המבקש 1 וכנגד המדינה בהתאם לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב-1952.
לטענת הנתבעים (המבקשים בהליך זה), כיוון שעניינה של התביעה הוא בטיפול רפואי רשלני שהמשיב קיבל תוך כדי ועקב שירותו הצבאי, הרי שהתביעה צריכה להיות מוגשת בהתאם לחוק הנכים וזאת עקב עקרון ייחוד העילה. אשר על כן, המבקשים הגישו בקשה זו למחיקת התביעה על הסף.
לטענת המשיב, חוק הנכים לא מעניק פיצוי כספי בגין נכות צמיתה בשיעור של עד 10%. לכן, חיוב המשיב לתבוע בהתאם לחוק הנכים תפטור את המדינה מאחריות ותותיר את המשיב בלא כל פיצוי. במצטבר ולגופו של עניין טוען המשיב כי ממילא לא מתקיים קשר סיבתי קונקרטי בין שירותו הצבאי לבין הפגיעה, שכן הרשלנות הרפואית הינה פעולה פרטית אשר אינה כרוכה בסיכון שבשירות הצבאי. לכן אין לטענתו מקום למחוק את התביעה על הסף.

 

נקבע:
המחוקק קבע מסלול ייחודי לתביעת תגמולים לחייל אשר נפגע במהלך שירותו הצבאי. סעיף 6א לחוק הנזיקין האזרחיים פוטר את המדינה מאחריות לנזקיו של אדם אשר נפגע במהלך שירותו הצבאי. על נפגע העונה על תנאי סעיף 6א לחוק אחריות המדינה לתבוע נזקיו בהתאם לחוק הנכים.
נפסק בעבר כי טיפול רפואי רשלני אשר ניתן במהלך שירות צבאי עולה כדי נזק שנגרם עקב השירות הצבאי ולכן מאפשר לניזוק סעד משפטי בהתאם לחוק הנכים בלבד.
לאור האמור הבקשה נתקבלה ותביעת המשיב נמחקה על הסף.