עובדות:
המדובר בפסק דין חלקי אשר ניתן בשאלה האם העובדות שלהלן נכנסות להגדרה של תאונת דרכים.
התובע החנה את משאיתו לצורך העמסת מלט על המשאית. לאחר שהעמסת המלט הסתיימה עלה התובע על גג המשאית בכדי לסגור את הפתחים. סגירת הפתחים הינה חלק מאופן העמסת המלט ונועדה בכדי למנוע מהמלט שהועמס ליפול מהמשאית בזמן הנסיעה. במהלך סגירת הפתחים החליק התובע ונפל מגג המשאית לקרקע, גובה של 4 מטר.

נקבע:
בית המשפט בחן, בין היתר, האם פעולת סגירת הפתחים מהווה טיפול או תיקון דרך המצויים בגדר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההלכה לעניין טיפול דרך עליה בית המשפט הסתמך הינה כי טיפול דרך נועד להקטין או למנוע את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית. נקבע כי סגירת המכסים נועדה בכדי למנוע סיכון תחבורתי של נפילת המלט מהמשאית בזמן הנסיעה.
כמו כן, נקבע כי אין חשיבות לעובדה שטיפול הדרך נעשה טרם תחילת הנסיעה ולא במהלכה ובתנאי שטיפול הדרך נעשה לשם מניעת סיכון תחבורתי והוא נעשה למטרת הנסיעה ובסמוך אליה.
בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים לפיה חלה החזקה הממעטת שעניינה פריקה וטעינה, ברם נקבע כי דיי בכך שארוע התאונה מקיים את אחת מדרכי השימוש על פי ההגדרה בכדי להקים תחולה לחוק הפיצויים.