תאריך: 23.03.2006
הליך: א` 38116/05
בבית משפט השלום בתל אביב יפו
בפני כבוד השופטת מארק-הורנצ`יק דליה
הצדדים: קלדרון ואח` נ` גולן ואח`
עובדות:
הנתבע 2, עורך דין במיקצועו, הודה בכתב הגנתו כי העתיק בהעתקה מלאה חלקים ניכרים מכתבי בית דין אשר נכתבו על ידי התובעים 1 ו-2, אף הם עורכי דין. ההעתקה נעשתה במסגרת תיק בו ייצג את הנתבעת 3.
התובעים 1 ו-2 טוענים כי מכיוון שהעתקה נעשתה ללא ציון שמם הרי שהנתבע 2, הפר את זכויות היוצרים שלהם. כמו כן, הנתבעים עשו עושר ולא במשפט כאשר הפיקו טובת הנאה מפרי עטם של התובעים ללא כל תמורה מצידם.
בנוסף, הנתבע 2 פגע במוניטין של התובעים 1 ו-2, התרשל והפר חובות חקוקות.
להגנתו טען הנתבע 2 כי אין בכלל זכויות קנייניות בכתבי בית דין המוגשים לבית המשפט וכי הם אינם בגדר ``יצירה ספרותית`` כמשמעה בפקודת זכות יוצרים ועל כן העתקתם אינה מהווה הפרה של זכות יוצרים. כפועל יוצא, ניתן להעתיק כתבי בית דין והעתקתם אינם מהווה פגיעה במוניטין, גזל, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות או הפרת חובה חקוקה.
נקבע:
בית המשפט קבע כי בכדי שכתבי טענות יוכרו כ``יצירה ספרותית`` ויהיו זכאים להגנה, עליהם להיות מקוריים. אין די בליקוט החומר המשפטי, סידורו, הזמן שכתיבתו ארכה והתאמתו לעובדות בכדי שיזכה להגנה.
כמו כן, בכדי להוכיח שכתבי הטענות הם מקוריים על התובע להראות שכתיבתם נעשתה לא רק על פי שיקולים פונקציונאליים כדוגמת ניסוח, תוכן, סדר הסעיפים וכיוצ``ב המוכתבים במידה מכרעת על פי התקנות, אלא יש להראות שקיימים שיקולים נוספים שהובילו לכתיבתם.
בית המשפט קבע כי בעיבודם, בעריכתם ובניסוחם של כתבי הטענות במקרה דנא קיימים אופן וצורה מקוריים ויחודיים. אשר על כן, כתבי הטענות אשר חוברו על ידי התובעים 1 ו-2 הינם בגדר ``יצירה ספרותית`` הראויה להגנה.
כמו כן, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע 2 לפיה הפרת זכויות היוצרים נעשתה בתום לב וקבע כי ככל שמדובר בעורך דין די בכך ששאלת היותם של כתבי טענות עלתה זה מכבר בפסיקה כדי לקבוע שהנתבע ידע שמדובר בזכות יוצרים.
ביחס לנתבעת 3, הלקוח של הנתבע 2, קבע בית המשפט כי לאור קיומה של זיקת שליחות בין הנתבעת 3 לבין הנתבע 2 מכוח יחסי עו``ד לקוח, יש לראות גם בנתבעת 3 כאחראית מכח זיקת השליחות. עצם יחסי עורך-דין לקוח די בהם לצורך הקמת יחסי שליחות ולפיכך יש להחיל את הוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין ולהטיל על הנתבעת 3 אחריות שילוחית למעשי הנתבע 2.
בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים על 20,000 ש``ח.
כמו כן, נפסק לתובעים פיצוי בגין עילת הרשלנות בשיעור של 10,000 ש``ח.
בית המשפט קבע כי סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין הקובע כי על עורך דין לשמור על כבוד המקצוע, נועד לטובתם והגנתם של עורכי הדין. אשר על כן הנתבע 2 הפר את החובה החקוקה בסעיף זה ועליו לפצות את התובעים 1 ו-2 בסך נוסף של 10,000 ש``ח בגין ראש נזק זה.
בסך הכל הנתבע 2 חויב בסכום של 40,000 ש``ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וכן בשכ``ט עוד בסך 15,000 ש``ח.
הנתבעת 3 חויבה בתשלום שכ``ט עו``ד בסך של 4,000 ש``ח וכן בתשלום הוצאות משפט בסך של 15,000 ש``ח יחד ולחוד עם הנתבע 2. |