עובדות:
כנגד התובע, ניתן פסק דין במעמד צד אחד בשל אי הגשת בקשת רשות להתגונן במסגרת תביעה שהוגשה כנגדו ולפיה נדרש הוא לפנות משק חקלאי שבו שהה.
התובע הגיש תביעה זו לביטול פסק הדין בטענה שזה הושג במרמה, והגישה בין היתר כנגד עורך דינו בטענה שזה התרשל בייצוגו.
לאחר שבין הצדדים המקוריים הושג הסכם פשרה, נשארה התביעה אך ורק כנגד עורך הדין - הנתבע מס' 3, ובשאלה זו עוסקת ההחלטה דנא. 
בין היתר טוען התובע, כי מסר לעורך הדין את כתב התביעה ואף שילם עבור ייעוץ משפטי אך הלה לא עשה עם זה דבר.
הנתבע מצידו טוען, כי לא נוצרו בכלל יחסי עו"ד - לקוח בינו לבין התובע.

 

נפסק:
בית המשפט קבע, כי התקיימו בין התובע לנתבע יחסי עו"ד - לקוח וכי ברגע שנסגרה דלת משרדו של הנתבע מאחורי גבו של התובע כשכתב התביעה הושאר בידי הנתבע, נוצרה חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע.
בית המשפט קבע עוד, כי עו"ד שלא רוצה לטפל בתביעה שלא ישאירה בחזקתו, שכן עו"ד שהשאיר בידיו כתב תביעה חייב לדאוג מיידית להכנת כתב ההגנה ובמידה של לחץ זמנים לדאוג לקבל הארכת מועד עד לתום זמן הבירור וההכנה. הנתבע ברשלנותו לקח לידיו את כתב התביעה, יצר מצג כי הנושא בטיפולו, אבל לפי עדותו לא השאיר ברשותו אפילו את מספר הטלפון של הלקוח- התובע במקרה זה.
הקשר בין עו"ד ללקוח, צריך להיות מונהג ומנווט ביוזמת עורך הדין ואסור לעו"ד להמתין למועד בו יחליט הלקוח ליצור עימו קשר.
לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע ובשל רשלנותו ניתן כנגד התובע פסק דין בשל אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד ואף נדחתה בקשתו של התובע לביטול פסק הדין.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח שקיים נזק כלשהו שנגרם לתובע ומקורו במחדליו של הנתבע. עוד נקבע, כי הסכם הפשרה שחתם הנתבע עם הנתבעים האחרים, מנתק כל קשר סיבתי בין נזקיו הנתבעים של התובע לבין הנתבע והוא למעשה מהווה ויתור על כל נזקיו גם כלפי הנתבע - גם אם היו מוכחים נזקים שכאלו.
לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה דנא ללא צו להוצאות.