תאריך: 05.04.2005
הליך: א 1223/00
בפני כבוד השופט משה בר-עם
בית משפט השלום בירושלים
חיוקה דליה נ` הרפז משה
העובדות:
המדובר בתביעה כנגד עורך דין בטענה של רשלנות מקצועית בניהול הליכים משפטיים. בשנת 93 פנתה התובעת ושכרה את שירותיו המקצועיים של הנתבע בתביעה שהוגשה כנגדה בנוגע לבעלות במחצית הזכויות בנכס שנבנה במעלה אדומים. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, שם נידון התיק, הציע לצדדים למחוק את התיק ולנסות ולפתור את הסכסוך על דרך פשרה אשר במידה וזו תיכשל יופנו הצדדים להכרעת בורר שימונה מטעם בית המשפט. הצדדים נענו להצעה בחיוב ולאחר שפנו לבוררות פסק הבורר כי על התובעת לשלם לגיסה (התובע במשפט המקורי) סכום של 650,000 ש``ח.
בין יתר טענותיה בהליך זה, טענה התובעת כי הנתבע לא הסביר לה את המשמעות שבהעברת התיק לבוררות, כמו את העובדה כי בהליך זה מוותרים הצדדים על סדרי הדין ודיני הראיות. עוד טענה התובעת כי הוויתור על כללי הפרוצדורה והראיות הקים לתובע בתיק המקורי את היכולת לתבוע בתביעות שחלה לגביהן טענת התישנות וכי גם עניין זה לא הוסבר לה על-ידי הנתבע.
הנתבע מבחינתו טען כי התובעת החליטה להעביר את התיק לבוררות לאחר שניתן לה הסבר מלא כפי שנדרש מעורך דין זהיר וסביר בנסיבות העניין.
נקבע:
בית המשפט קבע כי אין להטיל אחריות על הנתבע וזאת משום שהתובעת נתנה הסכמה מודעת להעברת הסכסוך לבוררות וזאת לאחר שהוסבר לה מהותו של הליך זה. עוד נקבע כי חרף טענות התובעת, ההצעה להעביר את הסכסוך לבוררות היתה הצעה סבירה. בית המשפט פירט את סיכוייה הקלושים של התובעת להוכיח את טענותיה בהליך הרגיל ואת הקושי שבהוכחת עילת ההתישנות במקרה זה.
לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה בהעדר כל רשלנות מצד עורך הדין. |