תאריך: 15.10.2008

בל 3997/06

בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בפני כב' השופט אילן איטח

כהן יוסי נ' המוסד לביטוח לאומי

העובדות

נקבע

1. הנתבע לא חולק על קביעתו של המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג (הלחץ הגדול בעבודתו) לבין קרות האוטם מאוחר בערב אותו יום. המחלוקת היא בשאלת "מאזן ההשפעות".

2. סיפת סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע כי משהוכח קיומו של קשר סיבתי, עובר הנטל אל המוסד לביטוח לאומי להוכיח קיומם של "גורמים אחרים" שהשפיעו על אירוע התאונה, וכי העבודה השפיעה על אירוע התאונה, השפעה "פחותה בהרבה" משהשפיעו גורמים אחרים. נראה כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

3. על כן, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי יש להכיר באוטם שעבר התובע ביום 27.07.05 כבפגיעה בעבודה.

4. בית המשפט פסק כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 בצירוף מע"מ.

בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.       התובע עותר להכיר באוטם בליבו כפגיעה בעבודה בשל העבודה ביום 27.7.05. ביום 28.2.07 – בגמר ישיבת ההוכחות[1], הגיעו הצדדים להסכמה על העובדות הבאות:

"א.   התובע יליד שנת 1957 ומועסק כנהג חלוקה של חומרי עזר למספרות.

ב.      במסגרת עבודתו הרגילה התובע מעמיס בבוקר על רכב החלוקה הזמנות מיום קודם. מדובר בארגזי קרטון במשקל מצטבר שבין 1-20 ק"ג. לאחר ההעמסה התובע יוצא לקו חלוקה רגיל במספרות אשר חלקם נסגרות עד הצהריים.

ג.      מס' פעמים בשנה (בממוצע שנתי: 3 תערוכות ו5-6 סמינרים) מקיים מקום העבודה סמינרים ו/או תצוגות. בימים אלה העבודה מתבצעת כדלקמן: התובע יחד עם עובדים אחרים עוסקים בהעמסה ובפריקה של ציוד לתערוכה חלקו כבד יותר וכולל דלפקים וכיורים ומעמדים לתצוגה. בתום התערוכה (בלילה) הציוד מועמס ונפרק חזרה למחסן. פריסת הציוד במקום התצוגה ופריקתו ממקום התערוכה נעשים במהירות בשל לוחות זמנים. למחרת התובע מסייע בהשלמת החזרת הציוד למקומו במחסן, ויוצא לחלוקה בשעות הצהריים.

ד.      ביום 25/7/05 התקיימה תערוכה בבית מלון. באותו יום התובע עזר בהוצאת הציוד מהמחסן ופריסתו בבית המלון. בתום התערוכה עזר בהעמסה חזרה של הציוד. למחרת התובע סייע בפריקה. הימים בהם התובע עוזר בפריקה והעמסה של ציוד תערוכה הם ימים בהם התובע עובד בעומס לא רגיל מבחינת הציוד שהוא נושא.

ה.     ביום 26/7/05 התובע עבד רגיל.

ו.       ביום 27/7/05 התובע עבד באופן לא רגיל: בשל לחץ במחסן הוא נדרש לסייע במחסן בין היתר בהרמת סחורה (קרטונים של ציוד מספרה) בהיקף גדול מאשר ביום רגיל. באותו יום התובע יצא לחלוקה בשעות הצהריים ולא בבוקר כרגיל כתוצאה מכך עבודת החלוקה נעשתה בלחץ גדול יותר כדי להספיק ולהגיע למספרות שסגורות בצהריים. העבודה בלחץ הזמן היוותה ארוע חריג מבחינת התובע.

ז.      בהמשך היום בשעה 15:00 הרגיש לא טוב, בתחילה חשב שמדובר בעייפות כתוצאה מהמאמץ בימים האחרונים. בסוף יום העבודה הגיע לביתו, חלה החמרה בהרגשתו, אישתו הזמינה בשעה 19:00 לערך ניידת טיפול נמרץ של מד"א. "

2.       ביום 5.9.07 מונה פרופ' וולטר מרקוביץ כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן – המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע ביום 27.7.05 (סעיף 1 ז' לעיל) לבין האוטם. למומחה הועברו חוות דעת מטעם הצדדים: פרופ' קפלנסקי מטעם התובע – אשר קובע שניתן לראות קשר סיבתי בין עבודתו לבין האוטם וקובע כי אלמלא הארוע החריג הרובד הטרשתי היה ממשיך להיות יציב, ודר' זיו-נר מטעם הנתבע, אשר שללה את הקשר הסיבתי וקבעה כי השפעת הארוע החריג פחותה בהרבה. ביום 25.10.07 השיב המומחה כדלהלן:

2.1.    באשר לליקוי בליבו של התובע – קובע המומחה כי ביום 27.7.05 עבר התובע אוטם חד בשריר הלב. לפי המסמכים הרפואיים – תחילתו של האוטם היתה בשעה 18:30 לערך.

2.2.    באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ביום 27.7.05 לבין האוטם השיב המומחה שעל מנת להשיב "יש לקחת בחשבון מספר נקודות כגון: חריגות ועוצמת המאמץ, הזמן שחלף בין ביצוע המאמץ והופעת האוטם, המצב של החולה קודם לארוע החריג ועוד" (סעיף 6.2.1. לחוות הדעת). לבסוף מסכם המומחה את תשובתו כך:

"בהתבסס על כל הנתונים שבידי, נראה שקיים קשר סיבתי בין הארוע החריג מיום 27.7.05 לבין האוטם בשריר הלב. קביעה זו מבוססת על העובדה שהנ"ל ביצע עבודה חריגה עבורו ביום האירוע + אפשרות שההרגשה הלא טובה שהתחילה בשעה 15:00, סמוך לעבודה החריגה, ייתכן וסימנה את תחילת האוטם. עלי לציין שהאפשרות שהאוטם התחיל למעשה בשעה 15:00 מבוססת על העובדות המפורטות בהחלטת בית המשפט ואינה נתמכת על ידי התיעוד הרפואי." (סעיף 6.2.5 לחוות הדעת)

יצויין כי במהלך חוות דעתו מציין המומחה כי בתיק הרפואי נמצאה עדות לא.ק.ג. מיום 11.1.05, וכי יתכן שהתרשים מאותו מועד מעיד על כך שביום זה כבר עבר התובע אוטם שלא אובחן וכי האוטם מיום 27.7.05 הוא למעשה אוטם חוזר. המומחה ביקש כי יעשה מאמץ לאתר את התרשים הנ"ל.

2.3.    באשר למאזן ההשפעות – האם השפעת הארוע על גרימת הפגימה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון מצבו הקונסטיטוציונלי, קובע המומחה כך:

"להערכתי כן. קביעה זו מתבססת על סוג החריגות של העבודה ב- 27.07.05 עבור התובע, ועל גורמי הסיכון הרבים שהיו קיימים אצל התובע קודם לאירוע. אני מתרשם שגורמי סיכון אלה הינם הגורמים העיקריים להופעה של המחלה הטרשתית בעורק הקדמי היורד קודם לאוטם, לסתימת העורק ולהתקף הלב בתאריך 27.07.05." (סעיף 6.3 לחוות הדעת).

3.       ביום 30.4.08 הועברו למומחה שאלות ההבהרה. ביום 29.5.08 ניתנו תשובות המומחה. להלן השאלות והתשובות:

4.       ביום 30.6.08 הגיש התובע את סיכומיו, וביום 2.10.08 הגיש הנתבע את סיכומיו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת של המומחה, אני סובר כי יש להכיר באוטם שעבר התובע ביום 27.7.05 כבפגיעה בעבודה, ואלה טעמיי:

למעשה הנתבע לא חולק על קביעתו של המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הארוע החריג מיום 27.7.05 לבין קרות האוטם מאוחר בערב של אותו יום. המחלוקת היא בשאלת 'מאזן ההשפעות'.

4.1.    יסודו של 'מאזן השפעות' בהוראת סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, ולפיה "תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

4.2.    לגבי סיפת סעיף 83 לחוק נקבע כי משהוכח קיומו של קשר סיבתי, עובר הנטל אל המוסד לביטוח לאומי "להוכיח קיומם של 'גורמים אחרים' שהשפיעו על אירוע התאונה, וכי העבודה השפיעה על אירוע התאונה השפעה 'פחותה בהרבה' משהשפיעו אותם גורמים אחרים"[2]. מה שהמוסד צריך להוכיח אינו את 'מאזן ההשפעות' לגבי מחלתו של התובע – שבמקרה של ארוע לבבי, לרוב מדובר על מחלה טרשתית, אלא את 'מאזן ההשפעות' לגבי קרות הארוע הלבבי במועד שארע[3].

4.3.    עיון בחוות הדעת של המומחה ובתשובות ההבהרה כמכלול מצביע על כך, שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את 'מאזן ההשפעות', ואסביר:

א)      בתשובתו לענין 'מאזן ההשפעות' קובע המומחה כי בשים לב לסוג החריגות וגורמי הסיכון שהיו לתובע, הוא מתרשם שגורמי הסיכון הם הגורמים העיקריים להופעת המחלה הטרשתית בעורק הקדמי, לסתימת העורק ולהתקף הלב.

ב)      התמקדות המומחה במחלה הטרשתית אין בה כדי לסייע לנתבע להוכחת 'מאזן ההשפעות' באשר, השאלה אינה מה גרם למחלה הטרשתית, אלא מה גרם לאוטם במועד שארע.

ג)        זו הסיבה שהועברה למומחה שאלה 2 לשאלות ההבהרה. אלא שהמומחה, לא נתן תשובה ברורה לשאלה זו, והסתפק בחזרה על 'סטטיסטיקות' באשר לסיכוי להקלע לארוע לבבי בעת מנוחה ולאחר מאמץ, מבלי להכנס לשאלת עיתוי הארוע.

ד)      כאמור הנטל להוכיח את מאזן ההשפעות מוטל על הנתבע, וכל ספק יפעל לטובת המובטח. במקרה הנוכחי, אין ניתן "לחלץ" מחוות דעת המומחה קביעה לפיה סבירה יותר האפשרות לפיה האוטם היה מתרחש במועד בו היה מתרחש גם אלמלא הארוע החריג.

ה)      זאת ועוד, בפני בית הדין עומדת חוות דעתה של דר' זיו-נר לגבי קיומו של 'מאזן ההשפעות'. לטעמה "השפעת הארוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון והאוטם נגרם כתוצאה ממחלה טבעית". מנגד הגיש התובע את חוות דעתו של פרופ' קלינסקי, אשר קובע כי:

"כפי שכבר צוין בפרק הרקע, טרשת העורקים הכליליים עומדת בבסיס התקפי הלב בלמעלה מ – 95% מהמקרים. סטטיסטיקה זו כוללת את כל המקרים בהם הוכר קשר סיבתי בין אירוע החיצוני, נפשי ו/או פיסי, לבין התקף הלב שהוכר כתאונת עבודה. לא יפלא איפוא קיומם של גורמי הסיכון ככל שיהיו. מחלת הטרשת מצטיינת ביציבות רבת שנים וחשיבותו של הטריגר בערעור היציבות הזו מקובלת ומוכרת היטב בניסיון הרפואי ובספרות הרפואית. לאור זאת אין לקבל את קביעתה של ד"ר זיו-נר הפוסלת את הקשר הסיבתי כגורם עיקרי בגין גורמי הסיכון. במקרי האוטם אין צורך בגורמי סיכון כעדות לרקע רפואי שהרי עצם התקף הלב והצנתור כבר מוכיחים את קיומה של הטרשת. הנקודה המרכזית הינה יציבותה רבת השנים של המחלה והחשיבות המירבית שיש לטריגר החיצוני. כפי שיצויין להלן, ללא העומס החריג היו צפויות למר כהן שנים רבות ללא כל סיבוך וזאת בסבירות גבוהה מאוד." (סעיף ד' בעמ' 5 לחוות הדעת) (הדגשה הוספה – א.א.)

ו)        מבין שלושת חוות הדעת, פרופ' קפלינסקי הוא היחיד אשר מתמודד בחוות דעתו עם שאלת העיתוי של האוטם. לטעמו בסבירות גבוהה מאד האוטם הוקדם שנים רבות.

5.       טרם נעילה אין לי אלא להתייחס לטענת התובע כנגד ההלכה בדבר חקירתו הנגדית של המומחה והיותן של שאלות ההבהרה "פתוחות", ולא "נוקבות" כפי שמקובל בחקירה נגדית. טענות אלה לא יכולות להתקבל נוכח ההלכה הברורה והמחייבת בעניין זה. וכל זמן שזו ההלכה הנוהגת, הרי שככלל אין מקום לניסוח השאלות כשאלות 'מדריכות'. יש לזכור כי שאלות ההבהרה לא נועדו לשרת צד זה או אחר אלא את בית הדין. לכן, לטעמי יש לנקוט משנה זהירות בניסוח שאלות הבהרה וככלל לא להעביר שאלות בניסוח שנהוג לכנותו 'מדריך', זאת על מנת שלא לקפח את זכותו של הצד שכנגד שלכאורה גם לו עומדת הזכות להעביר שאלה "מדריכה" בניסוח הפוך.

6.       לאור האמור, התביעה מתקבלת. האוטם של התובע מיום 27.7.05 מוכר כפגיעה בעבודה. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 בצירוף מע"מ כדין.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום ט"ז בתשרי, תשס"ט (15 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.

נאוה ינאי

[1]               נציגי הציבור הוזמנו ולא באו, והדיון התקיים בהעדרם. לפיכך, ניתן פסק הדין במותב חסר.

[2]               דב"ע (ארצי) לא/0-66 כוכבה אשכנזי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג' 47.

[3]               דב"ע (ארצי) מג/0-175 שמואל וינוגרד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 221.