תאריך: 14.09.2008

א 100680/07

בבית משפט השלום בירושלים

בפני כב' השופט רם וינוגרד

ראיד אבוריאל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

 

העובדות

 

התובע אשר נפגע בידו השמאלית כשסגר את מכסה המנוע של רכבו על היד בעת שבדק שמן ומים לפני שהחל את נסיעתו ברכב טוען כי האירוע נופל בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

נקבע

 

1. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירוע הפגיעה (על אף שלא ניתן להעניק משקל לעדות האח איאד) לפיה – התובע נפגע לאחר שיצא מביתו כדי להסיע את אחותו לביתה, פתח את מכסה המנוע של הרכב לשם בדיקת שמן ומים בטרם יפעיל את מנוע הרכב, ואגב ביצוע פעולת הבדיקה – נפגע ממכסה המנוע שנטרק בעוצמה על ידו.

 

2. נטיית הפסיקה היא למבחן החד והברור לפיו טיפול או תיקון דרך הוא טיפול או תיקון המתבצעים בדרך, להבדיל מאלה המתבצעים בסמוך לבית, אף אם נועדו אלה האחרונים לצורך התחלת נסיעה.

 

3. על כן, פסק ביהמ"ש כי האירוע בו נפגע התובע, שהתרחש בסמוך לביתו ובטרם החלה פעולת הנסיעה, אינו בא בשערי הגדרת: "תאונת דרכים". משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ודין תביעתו להידחות.

 

4. בנסיבות העניין ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. כל צד יישא בהוצאותיו.

---

 

 

   

 

בתי-המשפט

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1.       התובע, יליד 1969, נפגע בידו השמאלית יום 15.8.02. לטענתו התרחשה הפגיעה כתוצאה מסגירת מכסה מנוע של רכב על היד, עת בדק שמן ומים ברכב ליד ביתו בטרם החל בנסיעה. הנתבעת הכחישה את מעורבות הרכב בארוע, כמו גם את הטענה כי הארוע המתואר נופל בגדר "תאונת דרכים" על פי ההגדרה שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). עדי הצדדים נחקרו על תצהיריהם, ומלאכת הגשת הסיכומים נשלמה עתה.

 

העובדות הנצרכות לעניין

2.       לטענת התובע התרחש הארוע כאשר ביקש לבדוק את מפלס השמן במנוע הרכב בסמוך לביתו. הוא הסתובב לקחת סמרטוט לצורך ניקוי מד השמן, כאשר לפתע נסגר מכסה המנוע. התובע שלח ידו השמאלית לעצור במכסה, אך זה נטרק בעוצמה ולכד את ידו (סעיף 4 לתצהיר). מתמליל חקירתו על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח עולה גירסה זהה, אף כי במהלך אותה שיחה נמסרו מספר פרטים נוספים, שאושרו כולם בחקירתו. בין אלה העובדה כי הרכב היה של אחיו ג'מאל (עמ' 9 ועמ' 10 לתמליל; עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 24-25); הוא התכוון להסיע את אחותו מבית הוריו לביתה (עמ' 11 לתמליל; עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 6-10); בכוונתו היה לבדוק שמן ומים (עמ' 9 ועמ' 12 לתמליל; עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 11-13), לבקשת אחיו ג'מאל (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 22-25); ומנוע הרכב היה כבוי בעת הארוע (עמ' 12 לתמליל; עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 10). לשאלת בית המשפט השיב כי הוא שמסר את פרטי הארוע בבית החולים (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 10-11).

 

3.       גירסתו של התובע היתה עקבית, ולא התגלו בה סתירות משמעותיות כלשהן. התובע השיב גם לשאלות שהתשובות להן לכאורה אינן פועלות לטובתו (דוגמת העובדה כי טרם הניע את הרכב). לכך יש להוסיף את העובדה שמיד עם הגיעו לבית החולים, עם אצבע שבורה ב"פריקה פתוחה", מסר כי נחבל באצבעו "ממכסה מנוע" (העמוד הראשון של תעודת חדר המיון צורף לכתב התביעה; בעמוד השני נרשם כי "נחבל מאוטו"). כאמור, התובע הוא שמסר את הפרטים בחדר המיון.לכך מיתוסף מנגנון הפגיעה העשוי להתאים לחבטה ממכסה מנוע.

 

4.       כנגד עדותו הקוהרנטית של התובע עומדת עדותו של אחיו איאד, שמסר גירסאות שונות במועדים שונים. התובע ציין בעדותו כי האח הוא שחילץ את ידו ממכסה המנוע. האח מסר לחוקר גירסה שונה מזו שמסר בעדותו, וגם דבריו בבית המשפט לא התאימו בכל לגירסאות שמסר קודם לכן. התובע ואחיו גם יחד ציינו כי היו מסוכסכים במועד בו מסר האח גירסה בפני החוקר, אף כי גם לעניין זה נשמעו מפי האח דברים שאינם תואמים ללוח הזמנים המשוער של הסכסוך. האח אישר בחקירתו בבית המשפט כי שיקר לחוקר, אך לטענתו השקר סבב רק את הטענה לפיה התקשר אליו התובע, שעה שלאמיתו של דבר הוא עצמו הגיע למקום מיד לאחר הארוע וראה אותו במו עיניו (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 25-27). עדות מעין זו, שעמדה בסימן של אי התאמות פנימיות, וכאשר מוסרה העיד על עצמו כי לא מסר את האמת בנוגע לארוע, למצער בשלב מסויים, אינה בעלת משקל, ולא ניתן לראות בה כ"תנא דמסייע" לגירסתו של התובע.

 

5.       על אף העובדה שלא ניתן להעניק משקל לעדות האח איאד, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את גירסת התובע לארוע. התובע מסר גירסה עקבית לכל אורך הדרך, מיום היפגעו בתאונה ועד ליום חקירתו במשטרה. גירסה זו עולה בקנה אחד עם הרישום שנעשה בבית החולים זמן קצר לאחר הארוע. אין אומנם להוציא מכלל אפשרות שתובע מסויים יבדה מלבו מעורבות של רכב מנועי לצורך קבלת זכאות לפיצוי, ולמרבה הצער יש ותרחישים מעין אלה מוכחים בפועל. עם זאת, ניתן להניח שתובע בעל תחכום מספיק לקשירת הפגיעה לרכב, לא יבחר ארוע המצוי ב"אזור הדמדומים" שבין "תאונת דרכים" לארוע שאינו נכנס בשערי החוק, אלא ימסור גירסה המתיישבת עם הגדרת "תאונת דרכים" ברווח. מכל מקום, מסירת הגירסה בסמוך לארוע בו נגרם לתובע שבר פתוח וכואב, יש בה כדי להוסיף לאמינות עדותו. משקל נוסף יש למנגנון הפגיעה, המתאים לכאורה לחבלה כפי שתוארה. מאחר ועדותו של התובע כשלעצמה נמצאה מהימנה וסדורה, ומאחר וקיימות ראיות חיצוניות מסויימות התומכות בה, יש לקבוע כי הורם הנטל הנצרך לביסוס קביעה עובדתית על עדותו היחידה של בעל-דין על אף הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] (ראו ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679 (1973) והשוו רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ, מיום 8.5.07).

 

6.       לנוכח האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמץ את גירסת התובע לארוע הפגיעה. לפיכך יש לקבוע שהתובע נפגע לאחר שיצא מביתו כדי להסיע את אחותו לביתה, פתח את מכסה המנוע של הרכב לשם בדיקת שמן ומים בטרם יפעיל את מנוע הרכב, ואגב ביצוע פעולת הבדיקה – נפגע ממכסה המנוע שנטרק בעצמה על ידו.

 

הארוע – תאונת דרכים?

7.        "ההגדרה הבסיסית" למונח "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". מחלוקתם של הצדדים סובבת את השאלה אם התובע נפגע "עקב שימוש ברכב מנועי" ומתמקדת בחלופה לפיה שימוש מעין זה כולל בתוכו "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב". לשיטת התובע מהווה הפעולה שביצע "טיפול-דרך או תיקון-דרך", מאחר ונעשה לצורך מטרת המשך הנסיעה (ולמעשה – תחילתה), בעוד הנתבעת סבורה כי פעולה זו היא בגדר "תיקון או טיפול בבית" ולפיכך אינה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק.

 

8.       הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפיצויים כוללת "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". המחוקק מצא לנכון לכלול במסגרת השימוש ברכב מנועי, בין היתר, פעולות שהן בגדר טיפול-דרך או תיקון-דרך, כאשר נראה שיש להעניק משקל מתאים לדרך בה נוסחו הדברים, ולדגש על המילה "דרך". מכאן שעיקר המחלוקת נוגע לשאלה אם באמירתו זו שם המחוקק דגש על "המבחן הגיאוגרפי" אם לאו.

 

9.       הפעולה שביצע התובע, שהיא פעולת הכנה לנסיעה, לו בוצעה במהלך נסיעה, היתה עולה כדי "טיפול דרך" שהוא "שימוש ברכב מנועי" (המינוח המתאים לארוע מעין זה הוא ככל הנראה "טיפול דרך"; להבחנה בין "טיפול דרך" ל"תיקון דרך" ראו אליעזר ריבלין תאונת דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 179; להלן: ריבלין; רע"א 1300/00 הפניקס נ' סימון כהן, מיום 22.8.00, בפיסקה 4 לפסק-הדין, ועוד). לשיטתו של פרופ' אנגלרד על "טיפול-דרך" לעמוד בכל שלושת הרכיבים של "המבחן המשולש": היסוד הפונקציונלי (מניעה או הקטנה של סיכון תעבורתי); יסוד הזמן (לצורך המשכה המיידי של הנסיעה); והיסוד הגיאוגרפי (לא בסמוך לבית הנפגע; יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, התשס"ה) 140-141; להלן: אנגלרד). לדבריו "כוונת המחוקק היא ברורה: התכלית היא לצמצם את תחולת החוק. לכן, יש להקפיד על היסודות הנזכרים, ובמיוחד על מבחני הזמן והמקום. פעולות תיקון או טיפול לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומה הן בבחינת טיפולי בית או תיקוני בית" (שם; ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא נאמר אחרת, הוספו – ר.ו.). בדומה ציין המלומד ריבלין כי הפירושים המרחיבים השונים שניתנו למונחים "טיפול דרך" או "תיקון-דרך" בפסיקת בתי משפט השלום והמחוזי, היוצרים לשיטתו "הבחנות דקות ובלתי רצויות", "מבטאים בפועל אי נחת מן המבחן הגיאגרפי אלא שלשון החוק מפרשת כי לכך דווקא נתכוונה החקיקה המתקנת ויש ליתן תוקף לכוונה זו" (ריבלין, בעמ' 177). לפיכך מסכם המלומד ריבלין באומרו כי הפרשנות הראויה למונח זה כוללת "רק תיקוני פתע, או טיפולים בלתי צפויים, שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה" (שם, בעמ' 178).

 

10.   המלומדים אנגלרד וריבלין מאזכרים בספריהם פרשנויות אחרות שניתנו למונחים אלה בפסיקת הערכאות הדיוניות. על אף הפרשנויות השונות שהוצעו, נראה כי לנוכח אמרות המופיעות בהנמקות שיצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות, נוטה הכף לכיוון פרשנותם של המלומדים אנגלרד וריבלין, כפי שיובהר להלן:

 

א.            בהחלטתו ברע"א 1300/00 הפניקס נ' כהן, מיום 22.8.00, הבהיר כבוד השופט ריבלין כי ההוראה בעניין "תיקון דרך" "מבטאת, מצד אחד, את ההשקפה כי רק טיפול ברכב או תיקון המבוצע בו, שיש עמם סיכון תעבורתי, בשל שבוצעו בדרך, יבואו בגדר החוק" (פיסקה 5 להחלטה; השוו גם רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541, 563-564 (2004)). מכאן כי ההנמקה להכללת "תיקון דרך" בגדר השימוש ברכב מנועי נעוצה בעובדה כי מהמעשה נשקף סיכון תעבורתי דווקא בשל ביצועו בדרך.

ב.             ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל, מיום 29.10.07, ציין כבוד המשנה-לנשיאה השופט ריבלין "מעבר לנדרש" כי לשיטתו "יתכן כי יש לייחד את המונח 'טיפול דרך' בעיקר לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה" (פיסקה 9 לפסק-הדין). מאחר והדבר לא נצרך לצורך ההכרעה באותו עניין, לא מצא כבוד המשנה-לנשיאה לנכון לקבוע בו מסמרות. מבחן זה זהה למבחן שהוצע בספרו, כמובהר לעיל.

 

11.   מאמירות אלה של בית המשפט העליון עולה הנטייה למבחן החד והברור לפיו טיפול או תיקון דרך הוא טיפול או תיקון המתבצעים בדרך, להבדיל מאלה המתבצעים בסמוך לבית, אף אם נועדו אלה האחרונים לצורך התחלת הנסיעה.  יתרונו של מבחן זה הוא במניעת הצורך באיבחון מקרי ביניים תוך היזקקות ל"אבחנות דקות ודקיקות" (השוו ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 873 (1988); הילכת אוסם, בעמ' 562); ובהתאמה ללשונו הברורה למדי של המחוקק, שביקש להגביל את תחולת הגדרת "תאונת דרכים" למקרים המתרחשים ב"דרך". הגיונו של המחוקק מבוסס על הסיכון התעבורתי המוגבר הרובץ לפתחו של המבקש לתקן את רכבו בדרך, כפי שציין כבוד השופט ריבלין בעניין הפניקס נ' כהן. מכאן כי אימוץ מבחן זה יביא לתוצאה העולה בקנה אחד עם לשון החוק, וליישומו של מבחן נהיר וברור, שאינו גורר באימרתו שלל מקרי ביניים המצריכים איבחון.

 

12.   לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הארוע בו נפגע התובע, שהתרחש בסמוך לביתו ובטרם החלה פעולת הנסיעה, אינו בא בשערי הגדרת "תאונת דרכים". משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודין תביעתו להידחות.

 

סוף דבר

13.   מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי הארוע אינו בגדר "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ ומע"מ. כל צד ישא בהוצאותיו.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

 

ניתן היום, י"ד באלול תשס"ח (14 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                             רם וינוגרד, שופט

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 26/10/2008

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 26/10/2008