לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > ביטוח ומבטחים > ביטוח חיים > א 46195/04 (שלום ת``א) לאה מאירסון נ` הדר חברה לביטוח בע``מ ואח` | ישראל | 30/06/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | הצהרת בריאות בביטוח חיים | א 46195/04 (שלום ת``א) לאה מאירסון נ` הדר חברה לביטוח בע``מ ואח`
עוד בביטוח ומבטחים
וביטוח חיים
חדשות
ישראל | חברת הביטוח תשלם תגמולים למרות שמופיע חריג בפוליסה
ישראל | בית המשפט פסק תגמולי ביטוח נוספים למרות חתימה על שטר סילו...
ישראל | טייס שהתעוור יפוצה ב- 1.6 מיליון ש``ח ע``י הפניקס
ישראל | מילאת הצעה לביטוח? אתה מבוטח!
ישראל | בית משפט: אין לעקל כספי מוטבים של מבוטח מת
מאמרים
ישראל | ההבדלים בין ביטוח רכב מקיף לביטוח צד ג`
ישראל | ביטוח בריאות פרטי: מה שצריך לדעת לפני שחותמים
ישראל | מרמה בתביעות ביטוח
ישראל | אייל בן שלוש - המפקח על הביטוח
פסיקה
ישראל | א 8366/01 (שלום חיפה) חכים כמיל נ` מנורה חברה לביטוח בע``...
ישראל | א 6048/02 (שלום חיפה) זהבי לימור נ` מנורה חברה לביטוח בע`...
ישראל | א 1307/04 (שלום פתח תקוה) יוגב נ` הראל חב` לביטוח
ישראל | א 007668/02 (שלום חיפה) חורי סמיר נ` כלל חברה לביטוח
ישראל | א 1906/03 (מחוזי ת``א) הראל חב` לביטוח נ` יוספה סגל
מקורות מקוונים
ישראל | התאחדות חברות לביטוח חיים בע``מ
ישראל | אתר Ymore
ישראל | אתר ביטוח חובה
ישראל | ביטוח רכב
ישראל | אתר סוכנות ``Israbit ``
פסיקה בביטוח ומבטחים וביטוח חיים מישראל | 30/06/2008
א 46195/04 (שלום ת``א) לאה מאירסון נ` הדר חברה לביטוח בע``מ ואח`
השופטת ח. וינבאום וולצקי  :מחבר
א 46195/04 (שלום ת``א) לאה מאירסון נ` הדר חברה לביטוח בע``מ ואח` - בקובץ א 46195/04 (שלום ת``א) לאה מאירסון נ` הדר חברה לביטוח בע``מ ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 02/06/2008

א 46195/04

בבית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

לאה מאירסון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

העובדות

 

התובעת ובעלה המנוח ביקשו לקבל הלוואה מן הנתבע 2 (הבנק) בשנת 2000. לצורך כך, היה עליהם לערוך ביטוח חיים. במסגרת הביטוח, התובעת ובעלה חתמו על הצהרת בריאות, בה דיווחו כי לא חלו ברשימה של מחלות אשר פורטה בפוליסת הביטוח. בשנת 2004 הלך המנוח לעולמו עקב מחלת הסרטן.

התובעת פנתה למבטחת בבקשה שזו תשלם את יתרת חוב המשכנתא. המבטחת סרבה, בטענה שהמנוח לא דיווח על בעיות רפואיות משמעותיות, אשר אילו המבטחת הייתה יודעת עליהם, לא הייתה מאפשרת למנוח לרכוש פוליסה. מכאן התביעה.

 

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט קבע, על סמך העדויות והמסמכים הרפואים, כי המנוח סבל מכיב קיבה בעברו וכן מחשד למחלה איסכמית לבבית ונטל טיפול מונע מאז צנתור אותו עבר בשנת 1990, הגם שתוצאותיו הראו מצב תקין יחסית לגיל.

 

2. בית המשפט קובע כי על המנוח היה לדווח על הצנתור אשר נעשה לו בשנת 1990 ועל כך שמאז הוא נטל טיפול תרופתי מונע. כמו כן, בית המשפט קובע כי היה על המנוח לדווח על גידול מסוג ליומיומה אשר נדרש ניתוח להסרתו ממש בסמוך לעריכת הביטוח, שכן עובדה זו הינה בעלת משמעות למבטח סביר.

 

3. בית המשפט קובע כי התובעת והמנוח הוחתמו על טפסי ביטוח החיים, מבלי שקיבלו הסבר מפורט באשר למסמכים עליהם נדרשו לחתום. בית המשפט קובע, על סמך העדויות השונות, כי המסמכים היו מוכנים לחתימה בעת שהגיעו המנוח והתובעת לסניף, כל אחד בנפרד, והם נדרשו לחתום במקומות המסומנים ב-X.

 

4. היות והמנוח לא קיבל הסבר על מהות המסמכים ועל מהות הצורך במתן תשובות מפורטות ומדויקות, לא ניתן לקבל את הטענה כי בהסתרת המידע הייתה משום כוונת מרמה. לצורך כוונת מרמה נדרשת ידיעה וידיעה בפועל. היות והמנוח חשב עצמו לאדם בריא, בית המשפט קובע כי לא הוכחה כוונת מרמה של המנוח.

 

5. כמו כן, בית המשפט קובע כי אם היה מגיע תיקו של המנוח לחתם רפואי בחברת הביטוח עובר לעריכת הביטוח, הוא לא היה מסרב לבטחו.

 

6. בית המשפט קובע כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי המנוח נפטר מסיבוך של מחלת הסרטן אשר הכריעה אותו, ולא מבעיה לבבית ראשונית.

 

7. היות ובית המשפט קבע כי לא הייתה בהתנהגות המנוח כוונת מרמה וכי המבטחת הייתה מקבלת אותו לביטוח בהחרגה של מצב קיים או בדמי ביטוח גבוהים יותר, אין המבטחת פטורה מחובתה. כמו כן, היות ומרגע החתימה על הביטוח ועד לקרות מקרה הביטוח חלפו למעלה מ-3 שנים, אין המבטחת זכאית להנות מתשלום תגמולי ביטוח מופחתים.

 

8. לכן, בית המשפט קובע כי המבטחת אחראית כלפי התובעת מכוח חוק חוזה ביטוח והפוליסה שהוצאה על ידה.

 

9. בית המשפט מציין כי היות והבנק נטל על עצמו תפקיד של מתווך או שלוח לצורך יצירת הסכם ביטוח בין המבטחת ללווה, הרי שחלות עליו כל החובות שחלות על המבטחת וסוכני הביטוח הפועלים בשמה. לכן, היות ובית המשפט קבע כי הבנק לא עמד בדרישות הדין ליתן הסברים מפורטים למנוח באשר למשמעות השאלות שהוא נשאל בהצהרת הבריאות ואף לא טרח כלל להבהיר לו על מה הוא חותם, הרי שהבנק הפר את חובתו למתן גילוי נאות בכל עניין מהותי.

 

10. לכן, בית המשפט קובע כי הבנק חב כלפי התובעת הן מכוח חוק הבנקאות והן מכוח עוולות שבפקודת הנזיקין.

 

11. לכן, בית המשפט מחייב את הנתבעים להחזיר את הסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה מיום פטירת המנוח ועד היום, וכן הנתבעים חייבים בסילוק יתרת חוב ההלוואה שתלוי ועומד נכון למועד פסק הדין.

 


 

 

   

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 046195/04

 

בפני:

כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:

02/06/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1 . לאה מאירסון

ע"י ב"כ עוה"ד שחק ואח'

 

 

 

 

 

התובעת

 

נ ג ד

 

 

1 . הדר חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גב' ש. פרס ואח'

2 . בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גב' א. קומט

 

 

 

 

הנתבעות

 

 

פסק דין

 

מבוא

 

1.         עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים שעשה המנוח, מר משה מאירסון ז"ל שהיה בעלה של התובעת.

 

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

 

2.         המנוח והתובעת פנו לנתבע 2 (להלן: הבנק) בבקשה לקבלת הלוואה בחודש דצמבר 2000. במסגרת תנאי ההלוואה נדרשו התובעת והמנוח לערוך ביטוח חיים. במסגרת מסמכי ההלוואה ניתנו ללווים לחתימה גם פוליסת ביטוח חיים בנתבעת 1 (להלן: המבטחת). בתחתית הפוליסה נדרשו הלווים למלא "הצהרת בריאות והצעה לביטוח" שזה ניסוחה:

"הנני בריא ומצב בריאותי תקין בהחלט.

לא סבלתי ואיני סובל היום מהמחלות שלהלן: (ענה כן/לא ליד כל מחלה)

לב__ כליות__ כבד__ סרטן__ פגיעה מוחית__ ריאות וכלי נשימה__ סכרת__ כלי העיכול__ לחץ דם מוגבר__ עצבים__ איידס__

האם אתה משתמש בסמים?__"

 

3.         המנוח והתובעת השיבו תשובות שליליות ליד כל אחת מהמחלות וחתמו על המסמך ביום 24.12.00.

 

4.         ביום 23.1.04 הלך המנוח לבית עולמו לאחר שהתגלה אצלו סרטן מסוג ליומיוסרקומה בגרון חודשיים לפני כן.

 

5.         התובעת הינה היורשת היחידה של המנוח והיא פנתה למבטחת בבקשה שזו האחרונה תשלם מכוח הפוליסה את יתרת חוב המשכנתא.

 

6.         המבטחת דחתה את בקשת התובעת כפי שעולה ממכתב הבנק לתובעת מיום 17.5.04. במכתבו מצטט הבנק את נימוק הדחייה שנמסר במכתב המבטחת לבנק מיום 4.5.04 כך: "מבדיקת תיקו הרפואי של המנוח עולה, כי בהצהרת הבריאות מ – 1988 הוא לא דיווח על בעיות רפואיות משמעותיות, אשר אילו היינו יודעים עליהן לא היינו מאפשרים לו לרכוש פוליסת ביטוח חיים בחברתנו." (נספח ו' לתצהיר התובעת).

 

7.         בהמשך נשלח לתובעת מכתב נוסף על ידי המבטחת מיום 1.6.04 שזו לשונו:

 

"בהמשך להודעתנו על דחית התביעה שבנדון, ובהמשך לשיחתנו, להלן פרוט הבעיות הרפואיות שהיו טרם תחילת הביטוח ועליהן לא דווח בהצהרת הבריאות בעת עריכת הביטוח מ – 24/12/00:

 

בעיות נפשיות + טיפול, מחלת לב איסכמית כולל הוכחה במיפוי ובצנתור, עישון כבד ושומנים מוגברים.

 

עקב אי גילוי מידע חשוב ומהותי זה, שהיה משנה החלטתנו בעת קבלתו לביטוח, לא נותר לנו, לצערנו, אלא לדחות את התביעה." (נ/4).

 

8.         מטעם התובעת העידו היא עצמה ובנה שהיה עד לחתימת המנוח על מסמכי ההלוואה לרבות הצהרת הבריאות, שכן שימש כערב להלוואה ונדרש להגיע לבנק לחתום על המסמכים במעמדו זה.

 

9.         מטעם המבטחת העיד ד"ר חיים פרלוק שנתן חוות דעת חיתומית ולפיה לו היה בידי המבטחת המידע אודות מצבו הרפואי של המנוח לאשורו, כי אז לא הייתה מקבלת אותו לביטוח.

 

10.        מטעם הבנק העידה גב' ויויאן שדה ששימשה כפקידת משכנתאות בבנק במועדים הרלוונטיים לתביעה וחתימתה נמצאת על גבי חלקם של המסמכים נשוא הדיון שבפניי.

 

גדר המחלוקת בין הצדדים:

 

11.        האם הסתיר המנוח מידע באשר למצבו הרפואי בעת החתימה על הצהרת הבריאות והיפר בכך את חובת הגילוי החלה עליו מכוח סעיף 6 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק). לשם תשובה על שאלה זו יש ראשית לבחון מה היה מצבו הרפואי של התובע עובר לחתימה על הצהרת הבריאות.

 

12.        בהנחה שהיה אי גילוי - האם נעשה הדבר מתוך כוונת מרמה מצד המנוח? כאן יש להקדים ולדון באופן החתמתו של המנוח על הצהרת הבריאות.

 

13.        מהן התרופות שעומדות לנתבעות בגין אי הגילוי? כאן יש לקיים דיון בין היתר בשאלה האם במצבו הרפואי של המנוח עובר לעריכת הביטוח היה כדי לסרב לקבלו לביטוח? ומהי סיבת הפטירה?

 

מצבו הרפואי של המנוח עובר לחתימה על הצהרת הבריאות

 

14.        מתוך התיק הרפואי המלא של המנוח בקופת חולים עולים הנתונים הבאים:

-         -          המנוח סבל מכיב בתריסריון שנים רבות עובר לעריכת הביטוח אשר טופל תרופתית בלבד.

-         -          באוקטובר 1990 התלונן המנוח על כאבים בחזה והופנה לבדיקות קרדיולוגיות שונות שחלקן היו תקינות וחלקן העלו ממצאים שהובילו את הרופאים המטפלים להמליץ על צנתור.

-         -          הצנתור בוצע בנובמבר 1990 ועל פיו לא נמצאה עדות למחלה קורנרית. נמצאה חסימה חלקית בשיעור 40% בעורק הכלילי הימני ובעורק הקדמי היורד. החסימה בעורק הכלילי הימני נפתחה אף ללא צורך בבלון ונותרה היצרות לא משמעותית אזורית בחלקו.

-         -          באותו צנתור מצוינים ערכי לחץ הדם של המנוח 120/70 וכי בדיקות הדם בגדר הנורמה. ערכי לחץ דם נוספים שניתן היה להעלות מתוך הכרטיס הרפואי הינם משנת 1988, 1989 שעמדו על 120/80 ו - 110/75 ( ראה נספח 18 (4) לתיק הרפואי). 

-         -          המסקנה של המצנתר בסופו של הצנתור הייתה כי יתכן שהתסמינים של מה שנראה היה כתסמונת תעוקתית באו על רקע תמונה מורכבת כפי שהוא מציין: RCA SPASM ( OVER NON SIGNIFICANT AND COMPLEX LESION MOST PROBABLY).   

-         -          בסופו של דו"ח הצנתור קיבל המנוח המלצה לטיפול שמרני. גם לאחר הצנתור מצוין בכרטיס הרפואי כי לתובע סימפטומים המערבים את המערכת הלבבית. ראה למשל נספח 17 לתיק הרפואי באשר למרשמי התרופות שקיבל התובע והאבחנות המופיעות שם. התובע טופל בקרדוקסין ובזליפ או דומיהם במשך שנים.

-         -          עיון בכרטיס הרפואי מלמד כי מאז אותה תקופה בשנת 1990, לא שב המנוח להתלונן על מיחושים לבביים. ראה למשל סיכום האשפוז מיום 9.12.00 בגין כאבי מרה בו מצוין: "מעברו MI לפני כ – 10 שנים מאז אסימפטומטי."

-         -          המנוח היה מעשן כבד עד לצנתור ולאחריו הפסיק לעשן, היינו החל משנת 1990 הוא אינו מעשן.

-         -          עיון בריכוז נתוני מעבדה (נספח 6 לתיק הרפואי) מלמד כי המנוח עמד ברמת סוכר בגבולות הנורמה גם אם בגבול העליון. המנוח לא קיבל כל טיפול תרופתי ואף לא נמצאה כל המלצה לנקיטת דיאטה להורדת סוכר בכל התיק הרפואי.

-         -          בשנת 2000 התגלה כי המנוח סובל מליומיומה שלחץ על הוושט. המנוח נותח והוסר הגידול. בסיכום האשפוז מיום 23.11.00 נרשם כי המנוח סובל מכולסטרול גבוה וממחלה איסכמית לבבית. יחד עם זאת בדיקתו עובר לניתוח הדגימה בדיקה תקינה ללא כל ממצא. ממצאים דומים בתחום הלבבי נמצאו בבדיקתו גם ב – 27.9.00 עת הגיע לראשונה עם הבעיה של הליומיומה. בדיקת לב תקינה נוספת נרשמה גם במרץ 2001 בעת ניתוח לכריתת כיס מרה.

-         -          בכרטיס הרפואי מצוין כי ביום 30.11.86 נרשם למנוח טיפול בכדורי אופרימול. ב - 2.4.89 מצוין כי בדיקת הארגומטריה היא ב.מ.פ וכי התובע מקבל טיפול פסיכיאטרי באופרימול לפי הצורך. על אותו ציון לקוני חוזר רופא המשפחה במכתב מיום 5.6.89. (נספחים 4 ו – 5 לתיק הרפואי).

 

15.        ד"ר פרלוק מגדיר את המנוח כחולה לב קשה שסבל במשך 10 שנים ממחלת לב עם הצרויות משמעותיות בשני עורקים קורונריים חשובים. לטענתו, בחוות הדעת, המנוח סבל מארבעה גורמי סיכון למחלת לב והם יתר לחץ דם, סכרת יתר שומנים ועישון כבד. כמו כן סבל מבעיות נפשיות שבגינן טופל תרופתית וכן ממחלות בדרכי העיכול, טחורים ומליומיומה בוושט. הוא מסכם ואומר כי לו ידעה חברת הביטוח על עברו הרפואי המלא לא היתה מבטחת אותו בביטוח חיים שכן הפרטים שהסתיר הינם מהותיים.

 

16.        בחקירתו הנגדית התברר כמו גם מעיון במסמכים הגולמיים, כי התמונה שמצייר ד"ר פרלוק בחוות הדעת אינה מדויקת בלשון המעטה.

 

17.        ראשית יש לציין כי לד"ר פרלוק אין מומחיות בקרדיולוגיה ואף לא בכל תחום אחר וזאת על פי עדותו הוא.

 

18.        שנית, ניכר היה שד"ר פרלוק ביקש להאדיר את התמונה העולה מתוך תיקו הרפואי של התובע וכאשר עומת עם המסמכים המלאים במהלך החקירה הנגדית ראה להתחמק ממתן תשובה והתקשה להודות בממצאים הכתובים המלאים. כך למשל בעמ' 25-26 לפרוטוקול כשנשאל באשר לסיבת הפטירה כפי שעולה מתוך מסמכי בית החולים. מתוך רצונו לקשור בין בעיה לבבית למות המנוח התחמק ממתן תשובה עניינית בטענה שאין בידו סיכום מחלה מפורט דיו.

 

19.        מנגד, כאשר נוח היה לעשות שימוש בציונים לקוניים בסיכומי המחלה או בכרטיס הרפואי הדבר התקבל "כזה ראה וקדש". כך למשל, מרשם של תרופה פסיכיאטרית באופן ספוראדי פעמיים בכל הגיליון הרפואי שוכללה לכלל "בעיות נפשיות" שבגינן לא היה המנוח מתקבל לביטוח. יחד עם זאת נאלץ ד"ר פרלוק להודות שמאז 1989 אין כל אינדיקציה לבעיה נפשית אצל המנוח. הוא הדין באשר לממצאים בדוח הצנתור שראיתי לציינם בפירוט לעיל. את העובדה שמתוך הדוח עולה כי אין ממצאים חמורים וכל שהומלץ הוא טיפול שמרני, בחר ד"ר פרלוק להצניע. לעומת זאת הוא ביקש ליתן משקל רב למציאת חסימה בשיעור של 40% בעורק אחד וחסימה נוספת בשיעור דומה בעורק נוסף שנפתחה מיד אף ללא בלון.

 

20.        אין ספק כי הגם שנכתב בחלקם של המסמכים הרפואיים שהמנוח סובל ממחלת לב איסכמית עובר לצנתור שעבר ב – 1990, הרי שמעיון בתיק הרפואי עולה גם שחלקן של הבדיקות שביצע המנוח לדרישת רופאיו המטפלים היו תקינות. המנוח קיבל טיפול שמרני ובמשך 10 שנים עד לחתימתו על הצהרת הבריאות לא נדרש לבדיקות חוזרות כמו מיפוי לב אקו לב או צנתור.

 

21.        כך גם בכל הנוגע לגידול מסוג ליומיומה שהתגלה אצל המנוח בסמוך לחתימה על הצהרת הבריאות. עיון במסמכים מלמד כי הגידול נמצא מחוץ לוושט אך לחץ עליה. יחד עם זאת ניסה ד"ר פרלוק בכל מחיר ליצור קשר בין הגידול השפיר הנ"ל לבין הסרטן בגרון שהכריע את המנוח בסופו של יום. גם בחקירה הנגדית שב ועשה ניסיון לקרוא לגידול גידול בוושט ולראות בו חלק מכלי העיקול לגביהם נשאל המנוח בהצהרת הבריאות. ראה למשל עדותו בעמ' 29 לפרוטוקול.

 

22.        מתוך המסמכים והחקירה נלמד גם כי לא היו אצל המנוח כל ארבעת גורמי הסיכון אותם מנה ד"ר פרלוק בחוות הדעת כגורמי סיכון שיחד עם האירוע הלבבי ב - 1990 היו מביאים לדחיית המנוח מקבלתו לביטוח. מסתבר שבכל התיק הרפואי לא נרשמו ערכי לחץ דם חריגים כפי שצוין לעיל. כך גם לא נמצאו ערכי סוכר שהצריכו מתן הנחיה כל שהיא ומכל מקום כזו לא ניתנה למנוח. המנוח הפסיק לעשן 10 שנים עובר לעריכת הביטוח וחתימתו על הצהרת הבריאות. במהלך השנים נמצאו אצל המנוח ערכי שומנים בדם גבוהים והתובע טופל בגינם. הינו מתוך 4 גורמי סיכון סבל המנוח מגורם סיכון אחד שאוזן בתרופות. מכאן שגם אמירה זו לוקה באי דיוק.

 

23.        לא בכדי הבאתי בפירוט את דבריו של ד"ר פרלוק שכן בסופו של יום לא ראיתי כי ניתן לסמוך על חוות דעתו ולעשות בה שימוש. מטעם זה הוריתי לצדדים להמציא את התיק הרפואי המלא של המנוח בקופת החולים על מנת שניתן יהיה להתרשם התרשמות ישירה מהטיפולים שניתנו למנוח ומממצאי הבדיקות שנעשו לו במהלך השנים.

 

24.        התובעת, אלמנתו של המנוח ובנו נתנו עדות באשר למצבו הרפואי של המנוח כפי שהם ראו אותו וכפי שהמנוח ראה אותו. על פי עדותם המנוח החזיק מעצמו אדם בריא וכלל לא ראה בעצמו חולה לב. התובעת העידה כי התקופה שבה נרשמו למנוח כדורי אופרימול הייתה תקופה שבה היה מצוי במשבר כלכלי בעסקו ויעצו לו לקחת טיפול תרופתי לתקופה קצרה. על פי עדותה המנוח לא נטל את התרופה אלא תקופה קצרה ולא ניתנו מרשמים חוזרים. ראה עדותה בעמ' 19-20 לפרוטוקול.

 

25.        גם באשר למצבו הלבבי העידה התובעת כי המנוח לא היה במעקב קרדיולוגי רצוף אלא אחת לארבע שנים וגם זאת לאור התעקשותה שלה ונוכח העובדה שהמנוח הרבה לטוס לצרכי עבודתו. על פי עדותה הקרדיולוג המטפל הציג בפניהם תמונה ולפיה למנוח אין בעיה לבבית.

 

26.        בנו של המנוח הותיר בעדותו רושם דומה ולפיו הם לא ראו במנוח חולה קרדיאלי אלא אדם רגיל מעל גיל 40 שנדרש לטיפול שמרני מונע. בחנתי בזהירות יתר את עדותו של בנו של המנוח נוכח העובדה שמחד גיסא הוא מתמחה בקרדיו-כירורגיה ומנגד הוא בעל עניין בתוצאות המשפט. יחד עם זאת עדותו ולפיה המנוח לא סבל מסוכרת, יתר לחץ דם ושומנים בדם בגבול העליון של הנורמה מתיישבת עם הממצאים בכרטיסו הרפואי.

 

27.        לסיכומה של נקודה זו ראיתי קבוע כי המנוח סבל מכיב קיבה בעברו וכן מחשד למחלה איסכמית לבבית ונטל טיפול מונע מאז הצנתור בשנת 1990 הגם שתוצאותיו הראו מצב תקין יחסית לגיל. כמו כן סבל המנוח מליומיומה שהוצאה עובר לעריכת הביטוח.

 

האם היתה מצד המנוח הסתרת מידע?

 

28.        מתוך החומר הרפואי, ולאור הניסוח של השאלות בהצהרת הבריאות, אני קובעת כי על המנוח היה לדווח על אותו צנתור שנעשה לו בשנת 1990 ועל כי מאז הוא נוטל טיפול רפואי מונע. כך גם אני סבורה כי למרות שהגידול מסוג ליומיומה לא היה בוושט עצמה ולא נכנס לגדר ההגדרות הספציפיות שבהצהרת הבריאות, הרי שמאחר וגידול זה דרש ניתוח להסרתו ממש בסמוך לעריכת הביטוח, היה על המנוח לציין עובדה זו בהיותה בעלת משמעות למבטח סביר. (זאת הגם שבסופו של יום התגלה הגידול כגידול שפיר). ראה לעניין זה הדברים בספרם של המלומדים מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ ששון – דיני ביטוח, מהדורה שנייה, בעמ' 79 ואילך על הפסיקה המוזכרת בו.

 

29.        בכל הנוגע לאותו מרשם לתרופה נוגדת חרדה או דיכאון, אין מדובר בהסתרת מידע. לא ניתן לראות באדם כמי שסובל ממחלה נפשית רק על סמך מרשם או שניים של תרופה כאמור במהלך כל שנותיו. במקרה שבפנינו אין כל הפניה לטיפול נפשי ו/או טיפול כזה במהלך השנים. מעבר לכך בהצהרת הבריאות אין כל שאלה הנוגעת למצב נפשי. על כך נאלץ להסכים גם ד"ר פרלוק בחקירתו. ראה דבריו בעמ' 29 לפרוטוקול בסופו.

 

30.        כאמור ביחס לשני אירועים בעברו של המנוח ראיתי לקבוע כי מבוטח סביר היה צריך לגלותם. כל זאת מקום שקיבל הסבר באשר למהות השאלות והצהרתו כפי שמופיעה בהצהרת הבריאות. (על כך ראה דיון בהמשך).

 

האם היתה בהסתרת המידע משום כוונת מרמה?

 

31.        נטל ההוכחה של כוונת מרמה מצד מבוטח או מועמד לביטוח הינו נטל כבד שמוטל על כתפי המבטחת שמבקשת לטעון טענה זו. לעניין זה ראה דבריו של המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח, כרך א' מהדורת 2002, בעמ' 183. כעת יש לבחון האם הרימה הנתבעת נטל זה והוכיחה הטענה.

 

32.        עדותה של התובעת הייתה מהימנה עלי ולפיה המנוח סבר כי מצבו הבריאותי תקין וכי אותו אירוע לבבי משנת 1990 לא הראה כי הוא סובל ממחלה לבבית כלשהי. אמנם בשנים שלאחר מכן למד בנם של המנוח והתובעת רפואה אבל לא ניתן לשייך למנוח את ידיעותיו של בנו.

 

33.        על פי עדות התובעת לא הוסבר לה דבר בעת שהוזמנה לבנק לחתום על הבקשה למשכנתא ועל טפסי הביטוח. התובעת אף ציינה כי לא ראתה לנכון לקרוא בעיון את המסמכים שהונחו לחתימתה. על פי עדותה המסמכים היו מוכנים לחתימה בעת שהגיעה לבנק והיא חתמה היכן שבעלה חתם קודם לכן (ראה עדותה בעמ' 21 לפרוטוקול). התובעת מציינת מספר פעמים בעדותה שלא דיברו איתה כלל על הביטוח. היא מוסיפה ואומרת בכל הנוגע לעניין הצהרת הבריאות כי הגיעה לסניף לצורך קבלת ההלוואה עם מכר שלה ושל הפקידה בבנק ומכיוון שקיבלה המלצה ממנהל הסניף אזי הפקידה כבר לא שאלה אותה כלום. היא לא שאלה אותה דבר אודות מצבה הרפואי (ראה דבריה בעמ' 22-23 לפרוטוקול).

 

34.        בנם של התובעת והמנוח העיד כי מאחר והתבקש לערוב להלוואה הגיע לבנק ביחד עם אביו המנוח לצורך חתימה על מסמכים ההלוואה. על פי עדותו המסמכים כבר היו מוכנים בעת שהגיעו לסניף והחתימה לקחה כדקה (ראה עדותו בעמ' 13-14 לפרוטוקול). על פי עדותו הוא הגיע לסניף עם אביו ויצא ממנו איתו.

 

35.        העדה מטעם הבנק, גב' ויויאן שדה, העידה על שגרת עבודתה תוך שהיא מציינת שאינה זוכרת את נסיבות החתמת המנוח ובנו על מסמכי ההלוואה. במקרה זה המסמכים מולאו חלקם על ידה וחלקם על ידי פקידה נוספת שעבדה בסניף. לטענתה היא נתנה ללווים את המסמכים על מנת שיעיינו בהם והם יכלו לחתום בבית או בבנק. על פי נוהלי הבנק שני בני הזוג הלווים נדרשים לחתום על אותו מסמך ואותה הצהרת בריאות, כאשר אם אחד מבני הזוג סובל מאיזו בעיה הוא מציין בסוגריים את המלה "כן" לצורך הבחנה בין שני הלווים. היא הוסיפה כי על גבי הצהרת הבריאות אין מקום לאישור פקיד הבנק את חתימת הלווים.ככלל לטענתה היא מסבירה ללווים ומסמנת להם ב – X היכן הם צריכים לחתום על גבי המסמכים. 

 

36.        גב' שדה העידה תחילה כי הצהרת הבריאות לא מולאה בפניה וכי אינה יכולה לומר שהיא נחתמה בפניה. בחקירה חוזרת חזרה בה מעדותה לאחר שהופנתה לכך שהתאריך שעל גבי המסמכים נרשם בכתב ידה וציינה כי ככל הנראה המסמכים נחתמו בפניה (ראה דבריה בעמ' 42 ובעמ' 43 לפרוטוקול).

 

37.        בשוקלי את העדויות ראיתי לקבוע כי עדותם של התובעת ובנה אמינות עלי וראיתי לקבלן. אין חולק ששתי פקידות היו מעורבות במילוי והחתמת הלווים על מסמכי ההלוואה. משום מה בחר הבנק להביא לעדות רק את אחת מהן. גב' שדה לא זכרה את מעמד החתמת המנוח והתובעת ואף לא כל מעמד אחר הנוגע להלוואה נשוא התביעה. איני באה בטרוניה לגב' שדה על כי לא זכרה את המעמד הספציפי של החתמת התובעת והמנוח שכן אך סביר והגיוני הוא. אלא שמנגד עומדת עדותה המוצקה של התובעת ועדות בנה שמטבע הדברים זוכרים טוב יותר את המעמד.

 

38.        מכאן שאני קובעת שהתובעת והמנוח הוחתמו מבלי שקיבלו הסבר מפורט באשר למסמכים עליהם נדרשו לחתום. אני מקבלת את העדות ולפיה המסמכים היו מוכנים לחתימה בעת שהגיעו המנוח והתובעת לסניף, כל אחד בנפרד, והם נדרשו לחתום במקומות המסומנים ב – X.

 

39.        אם המנוח לא קיבל הסבר על מהות המסמכים ועל מהות הצורך במתן תשובות מפורטות ומדויקות הרי שלא ניתן לקבל הטענה כי היה בהסתרת המידע משום כוונת מרמה. לצרוך כוונת מרמה נדרשת ידיעה וידיעה בפועל. אם ראיתי לקבל עדות התובעת ובנה כי החתמתם על המסמכים לא ארכה זמן רב, הרי שהוכח שגם המנוח לא קרא את המסמכים עובר לחתימתם.

 

40.        די לי בכך שראיתי לקבוע שהמנוח אכן חשב עצמו לאדם בריא וכי לא ראה עצמו עם בעיות רפואיות כלשהן ובכך שראיתי לקבוע שהמנוח לא קיבל הסבר ממצה באשר למשמעות המענה על הצהרת הבריאות, כדי לקבוע שלא הוכחה במקרה שבפניי כל כוונת מרמה.

 

41.        בהקשר זה יש להעיר כי על פי הפסיקה חלה על המבטחת חובת וידוא שהמבוטח אכן הבין את הסייגים ואת תנאי הפוליסה. משמע מוטלת על המבטחת "אחריות אקטיבית" , כדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2) 749 בעמ' 771: "חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים." 

 

42.        המלומדים דודי שוורץ וריבי שלינגר בספרם דיני ביטוח, הוצאת אוני' בר-אילן, בעמ' 399 – 400 מציינים, כי כיום אין די מבחינת המבטח בהבלטת סייגים בפוליסה לצורך עמידה בחובותיו. על המבטח להביא את הסייגים והתנאים המוקדמים לידיעת המבוטח כבר בשלב מוקדם של הצעת הביטוח ולוודא שזה האחרון ער להם. דבר זה לא נעשה בענייננו.

 

43.        למעלה מן הצורך אתייחס לטענת המבטחת כי חזקה על אדם שקרא על מה חתם וכי במקרה שבו המנוח כבר אינו יכול להעיד על הנסיבות, מקבלת החזקה משנה תוקף. אכן כלל נקוט הוא משנים כי מחזיקים אדם כיודע על מה חתם. אלא שכלל זה ניתן לסתירה. ככל שעסקינן במסמכים ארוכים שמוכתבים מראש על ידי צד שלו עיקר הכוח, הרי שהחשיבות של קריאת המסמכים מקבלת משנה חשיבות. ממילא הנכנס לבנק בבקשו לפתוח חשבון לא יוכל לבוא בדברים על התנאים הבסיסיים. כך גם ברי שאין פקיד בנק שיקריא את מלוא סעיפי ההסכם ללקוח שמתקשה בקריאתו. לכך יש להוסיף שהתנאים באותם הסכמים מנוסחים באופן משפטי מקצועי שהאדם הרגיל מן הרחוב יתקשה להבינם. אם ראיתי לקבל את עדותו של הבן ולפיה ארכה החתמת המנוח כדקה הרי שברי שלא הוקראו לו סעיפי ההסכם ואף לא היה סיפק לעבור עמו על המהותיים שבהם. גם לא יתכן כי הצהרת הבריאות מולאה ביישוב הדעת בתוך פרק זמן קצר כזה.

 

44.        לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק דין שניתן לאחרונה מפיו של כב' השופט גינת, ובהסכמת יתר חברות ההרכב, בע"א (חי) 3778/06 ניסים איפרגן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , טרם פורסם, מצוי באתר נבו, בסעיפים 18 ו – 23 לפסק הדין, שם מוצא כב' השופט גינת להכפיף את אותן חזקות קלאסיות שבמשפט, דוגמת החזקה ש"אם חתמת גם קראת והבנת", לצורך המיוחד בחוזי ביטוח להביא למודעותו של המבוטח את התנאים המוקדמים ו/או הסייגים לכיסוי הביטוחי.

 

45.        העובדה שהמנוח והתובעת היו בעלי עסקים קטנים בתחום האלקטרוניקה ואימוץ ילדים מרומניה, לא משמשת הוכחה לכך שהמנוח היה בעל ידיעות בתחום הבנקאות והביטוח ולא נדרש להסבר אודות תנאי ההסכם למול הבנק. 

 

46.        על כן ראיתי לקבוע כי כוונת מרמה לא הייתה מצד המנוח בעת החתימה על הצהרת הבריאות.

 

האם היתה המבטחת מסרבת לבטח את המנוח לו היה גילוי מלא?

 

47.        לטענת ד"ר פרלוק לו הייתה המבטחת יודעת על מצבו הרפואי המלא של המנוח עובר לעריכת הביטוח , כי אז לא הייתה מסכימה לבטחו.

 

48.        כפי שכבר הראיתי לעיל, לא ראיתי לקבל את תמונת מצבו הרפואי של המנוח כפי שבחר ד"ר פרלוק להציגה בהיותה מגמתית ולא מדויקת. למנוח היה אירוע לבבי אחד לכל היותר 10 שנים עובר לקבלתו לביטוח. טיבו של האירוע נותרה לא ברור. עוד סבל הוא מגידול שפיר בבית החזה. בכל הנוגע לנושא הקרדיאלי ולגידול מסוג ליומיומה יתכנו שני מצבים, האחד שהמבטחת הייתה מחריגה את התחומים הללו בפוליסה והשני שהייתה מבקשת דמים גבוהים יותר לצורך ביטוח. לו היו המבטחות מסרבות לבטח מבוטחים כל אימת שיש להם בעיה רפואית שאינה מג'ורית , כי אז לא היו להן מבוטחים. מכאן שאם היה מגיע תיקו של המנוח לחתם רפואי בחברת הביטוח עובר לעריכת הביטוח הוא לא היה מסרב לבטחו.

 

49.        ד"ר פרלוק, חרף היותו חתם בעצמו, לא ראה להציג ספר חיתום ממנו ניתן ללמוד על טענתו כי המנוח לא היה מתקבל לביטוח אף לא בדמים רבים יותר. משראיה זו הייתה ברשות המבטחת ולא הוצגה חזקה עליה שהייתה פועלת לרעתה.

 

סיבת פטירתו של המנוח

 

50.        אין חולק שהמנוח נפטר במהלך אשפוז שנבע ממחלת הסרטן ממנה סבל בחודשיים הסמוכים לפטירתו. ד"ר פרלוק ציין כי אינו יכול לדעת מה הייתה סיבת הפטירה שכן גם אם המנוח סבל מגידול סרטני יתכן וסיבת המוות היא התקף לב או בצקת ראות. לשם כך הוא צריך סיכום אשפוז מפורט יותר מזה שהוצג לו (ראה דבריו בעמ' 26 לפרוטוקול). הוא סומך על האשפוזים האחרונים שבהם סבל המנוח גם מתסמינים קרדיאליים.

 

51.        בחקירתו ציין ד"ר פרלוק כי אינו סבור שהסיבוכים הקרדיולוגים שמהם סבל המנוח בתקופה האחרונה לחייו היו פועל יוצא של הגידול הסרטני והטיפול הכימותרפי שקיבל. הוא מנמק זאת כך: המנוח היה חולה לב ותיק במשך שנים רבות וטופל תרופתית. סבל ממחלות וגורמי סיכון נוספים כמו סכרת, יל"ד, יתר שומנים וכמו כן בעבר עישן כבד במשך 25 שנות עישון של 50 סיגריות ליום." (ראה דבריו בעמ' 27 לפרוטוקול). הוא מוסיף ומציין כי יתכן מצב שאדם חולה סרטן שיש לו בעיות לב ימות מסיבוכים של מחלת הלב.

 

52.        למנוח היו מספר אשפוזים עובר לפטירתו ביום 23.1.04 ולאחר החתימה על הצהרת הביאות. בשנת 2001 אושפז פעמיים לצרוך כריתת כיס מרה. בסיכומי האשפוז מצוין כי בדיקת הלב הייתה תקינה, קולות הלב סדירים וללא אוושות. בסיכום האשפוז מיום 22.1.01 מצוין כי צל הלב תקין ללא עדות לתסנין או גודש וכי "אין עדות לאוטם ישן." ממצאים דומים נמצאו גם באשפוז מיום 19.10.03 כאשר התלונן על שיעול יבש וקושי בבליעה. תוך כדי אשפוזו בוצעה בדיקת אקו לב שהראתה ממצאים ולפיהם הלב מתפקד באופן תקין. (ראה מסמכים 19 (1)). לאחר גילוי הגידול אושפז מספר פעמים לצורך מתן כימוטרפיה. במהלך אשפוזו ביום 10.11.03 מצוין כי בדיקת הלב הראתה אוושה סיסטולית ובדיקת המוגה הייתה תקינה ובא.ק.ג. נרשם סינוס טכיקארדיה. בסיכום האשפוז מצוין כי המנוח סבל מתופעות של בחילות קשות והקאות שבאו בתגובה לטיפול שקיבל. לא רשום דבר על ממצא או תגובה לבבית לטיפול הכימוטרפי. המנוח שוחרר להמשך טיפול כימוטרפי במסגרת הבית. אין עדות במסמכים על בעיה לבבית כלשהי בתקופה זו.

 

53.        ב – 18.1.04 אושפז שוב לצורך טיפל כימוטרפי תחת אשפוז. גם באשפוז זה נמצאו קולות לב ואוושות תקינות. בשל תלונות על כאבים שורפים בחזה תוך כדי הטיפול הכימוטרפי, בוצע א.ק.ג. שלא הראה כל ממצא פתולוגי ובצילום חזה לא היה כל ממצא פרט לגוש הידוע. בהמשך, באותו סיכום מחלה, 5 ימים עובר לפטירה, מצוין אירוע נוסף תוך כדי האשפוז שבו הדופק והלחץ דם עלו באופן משמעותי, היו גם ממצאים של פרפור עליות בא.ק.ג וצניחות ST, חרחורים בריאות, הסטורציה ירדה ל – 70,..... המנוח קיבל טיפול בחמצן ובניטרוגליצרין והסטורציות עלו והדופק חזר לקצב סינוס. לאור מצבו הכללי הועבר להמשך טיפול בפנימית ב – 21.1.04. בסיכום אשפוז בפנימית ה' מיום 23.1.04 באבחנות אין ציון של מחלות קרדיאליות אלא הגידול מסוג ליומיוסרקומה.

 

54.        ד"ר פרלוק מוכן היה לקבל את האפשרות שאדם נפטר מדום לב בעטיה של מחלת הסרטן שמכריעה אותו וכי טיפולים כימוטרפיים מחלישים את הלב. אלא שלשיטתו לא כך היה במקרה של המנוח בשל הבעיות הרפואיות הרבות מהן סבל המנוח בתחום הקרדיאלי. מכאן הוא מסיק כי בסבירות גבוהה המנוח נפטר מהשלכות של מחלת הלב וגורמי הסיכון מהם סבל (ראה עדותו בעמ' 28 לפרוטוקול). מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא סבל ממחלת לב פעילה וכי עובר לתחילת הטיפול הכימוטרפי מצבו הלבבי היה תקין, וגורמי הסיכון עליהם מדבר ד"ר פרלוק לא התקיימו במנוח, כי אז אין אלא לקבוע כי מותו של המנוח נגרם בסבירות גבוהה יותר מסיבוך של מחלת הסרטן ולא מאירוע לבבי נפרד.

 

55.        לא ראיתי לקבל את טענת ב"כ המבטחת ולפיה היה על התובעת להוכיח את סיבת המוות בחוות דעת מטעמה. סיבת המוות מצוינת בסיכום המחלה בתור האבחנה הראשית. משביקשו הנתבעות לטעון אחרת היה עליהן להביא חוות דעת בעניין זה. למותר לציין שד"ר פרלוק מציין כי לא התבקש ליתן חוות דעת באשר לסיבת המוות אלא רק בשאלה האם היה מקבל את המנוח לביטוח.

 

56.        לסיכומה של נקודה זו אני קובעת כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי המנוח נפטר מסיבוך של מחלת הסרטן שהכריעה אותו ולא מבעיה לבבית ראשונית כפי שביקש ד"ר פרלוק לטעון.

 

האם פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח לתובעת?

 

57.        סעיף 7 (ג) לחוק מגדיר את אותם מקרים בהם זכאית המבטחת לפטור מתשלום תגמולי ביטוח ו/או חייבת בתשלום של תגמולי ביטוח מופחתים כשיעור היחסי שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לולא אי הגילוי לבין אלו ששולמו בפועל.

 

58.        בענייננו קבעתי כי לא הייתה בהתנהגות המנוח כוונת מרמה וכן קבעתי כי המבטחת הייתה מקבלת אותו לביטוח בהחרגה של מצב קיים או בדמי ביטוח גבוהים יותר. מכאן שאין המבטחת פטורה מחבותה כליל מכוח סעיף זה.

 

59.        על פי הוראת סעיף 43 לחוק לא יעמדו למבטחת התרופות שבסעיף 7 לחוק מקום שחלפו שלוש שנים מכריתת החוזה זולת אם המבוטח פעל בכוונת מרמה. בענייננו מועד החתימה על הצהרת הבריאות הינו 24.12.00 ומועד קרות מקרה הביטוח היה ביום 23.1.04. משמע ממועד הכריתה של החוזה ועד למות המנוח חלפו יותר משלוש שנים. מכאן שהמבטחת אף לא זכאית ליהנות מתשלום תגמולי ביטוח מופחתים.

 

 

 

סיבת הדחייה במכתבי הדחייה

 

60.        המבטחת סומכת טענותיה על מכתב הדחייה שלה מיום 1.6.04, שסומן נ/4, כמכתב הדחייה המחייב. התובעת מנגד טוענת כי מכתב הדחייה המחייב הוא זה מיום 17.5.04 (נספח ו' לתצהיר התובעת) שנשלח בשם המבטחת על ידי הבנק ובו מפורטים נימוקי הדחייה לראשונה מבחינה כרונולוגית.

 

61.        ב"כ התובעת טוען כי על פי הנחיית המפקח על הביטוח החובה על המבטחת להודיע בהזדמנות הראשונה את נימוקי סירובה לשלם תגמולי ביטוח. הוא מפנה גם לדבריו של בית המשפט העליון ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, תק-על 2006 (2) 1259. מכוח אותן הנחיות, שהפסיקה ראתה לאמץ, מנועה המבטחת מלהעלות נימוקי דחייה נוספים על אלה שהעלתה במכתב הראשון.

 

62.        המבטחת טוענת מנגד כי טענה זו של תובעת הינה הרחבת חזית אסורה. מקומה של טענה זו היה צריך להיות בכתב התביעה ולכל היותר בכתב תשובה.

 

63.        המבטחת מוסיפה וטוענת כי המכתב עליו סומכת התובעת אינו מכתבה שלה אלא מכתב של הבנק. מכאן שלשיטתה המכתב הראשון מטעמה הינו זה שמיום 1.6.04.

 

64.        מחלוקת זו שבין הצדדים נותרה בסופו של יום תיאורטית בלבד לאור קביעתי הנוגעת לאי הגילוי . על כן לא ראיתי לקבוע מסמרות האם יש לראות במכתב הבנק "מכתב דחייה מטעם המבטחת" והאם מנועה התובעת מלהעלות טענה כנגד המכתב מיום 1.6.04 מקום שלא טענה זאת בכתבי הטענות. 

 

אשם תורם מצד המנוח האמנם?

 

65.        המבטחת טוענת בסיכומיה כי אם בכל זאת ימצא בית המשפט לקבל את טענות התובעת כי אז יש להחיל במקרה זה את דוקרינת האשם התורם החוזי ולקבוע כי למנוח תרומת אחריות לנזק. המבטחת מבקשת להביא במסגרת הדיון בשאלה זו את העובדה, שלטענתה אינה שנויה במחלוקת, ולפיה גילוי מצבו הרפואי של התובע כהוויתו היה גורר דחייתו מקבלה לביטוח.

 

66.        אומר כבר עתה שנקודת המוצא של ב"כ המבטחת, ולפיה במקרים מסוימים של הפרה הדדית של חוזה הביטוח יש לבחון גם את תרומת אחריותו של מבוטח לתוצאות החוזה, מקובלת עלי. אכן במקרים מסוימים יהיה בהחלת הדוקטרינה הזו כדי להביא לתוצאה צודקת יותר מאשר אם ייעשה שימוש בעיקרון הבינארי שמטיל את כל האחריות על אחד הצדדים בלבד. 

 

67.        יחד עם זאת נראה לי כי במקרה שבפניי אין מקום לקבוע אשם חוזי תורם מצד המנוח שכן סעיף 43 לחוק מחריג באופן ברור את זכותה של מבטחת לקבל כל תרופה מכוח סעיף 7 לחוק, והוא הסעיף שמקנה בסיטואציות מסוימות תרופות שונות למבטחת בעת אי גילוי מצד המבוטח. הסעיף מנוסח בלשון חד משמעית ועל פיו רק במקרה אחד תהיה מבטחת זכאית לתרופות מכוח סעיף 7 והוא כאשר המבוטח פעל בכוונת מרמה. סעיף זה מצוי בפרק העוסק בביטוחי חיים שבו כלולות הוראות שמתנות על הוראות כלליות אחרות בחוק (ראה למשל סעיף 49 לחוק). מנוסחו זה של החוק יש ללמוד על כוונת המחוקק שלא ראה במקרה זה להחיל את דוקרינת האשם החוזי התורם.

 

68.        אם ראיתי לקבוע כי לא הייתה כוונת מרמה מצד המנוח הרי שהחוק קובע באופן מפורש כי המבטחת לא תהיה זכאית לכל תרופה ובעצם קובע כי עליה לשלם את תגמולי הביטוח שמכוח הפוליסה.

 

אחריות המבטחת

 

69.        לאור כל דברי שלעיל, המבטחת אחראית כלפי התובעת מכוח חוק חוזה ביטוח והפוליסה שהוצאה על ידה.  

 

70.        אחריות המבטחת קמה אף מכוח עוולת הרשלנות שכן מתוך הראיות עלה כי המבטחת מעולם לא העבירה כל הדרכה לאותם פקידים בבנק שעוסקים בהחתמת הלווים על הצעות הביטוח. גב' שדה ציינה כי ההדרכות שקיבלה נעשו במסגרת הבנק. על המבטחת היה לעקוב ולפקח על מתן ההדרכות בעצמה ו/או לבדוק כי הפקידים בבנק אכן מבינים את משמעות ההסברים שעליהם לתת ללווים עובר להחתמתם על מסמכי הביטוח. משלא עשתה כן והתנהלות הבנק בעניין זה הייתה לקויה והביאה לנזק, הרי שיש בכך משום רשלנות שמכוח סעיף 35 לפקודה.

 

71.        למעלה מן הצורך אציין כי אחריות המבטחת יכול וקמה גם מכוח הפרת חובה חקוקה שבסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). על פי סעיף 41 (א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח) מבטח לא יקבל עסקי ביטוח בתיווך של אדם שאין בידיו רישיון לעסוק כסוכן ביטוח. אמנם על פי נספח יג' לתצהירה של גב' שדה מחזיק הבנק ברישיון לסוכן ביטוח תאגיד, אלא שמי ששימש בתפקיד סוכן למול המנוח הייתה הגב' שדה שלא קיבלה כל הכשרה כסוכן ביטוח ואינה בעלת רישיון כנדרש. לאור העובדה שאחריות המבטחת קמה מכוח חוק חוזה הביטוח ומכוח עוולת הרשלנות. ראיתי להשאיר הדיון בסוגיה זו בצריך עיון.

 

 אחריות הבנק

 

72.        התובעת טוענת כי הבנק פעל בניגוד לסעיף 7 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הבנקאות) ובניגוד לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הפיקוח). כמו כן פעל הבנק בניגוד לחוזר בנק ישראל שמחייב אותו לידע את הלווה כי הוא רשאי לערוך ביטוח גם שלא באמצעות הבנק.

 

73.        לטענת ב"כ התובעת הבנק הפר את חובת הנאמנות כלפי המנוח מכוח חוק הבנקאות וכן את הוראות כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות למסירת מסמכים), התשנ"ב – 1992 בכך שהפקידה שימשה כידה הארוכה ו/או שלוחה של המבטחת אך לא נתנה למנוח ולתובעת כל הסבר ותדריך באשר להצעת הביטוח עליה החתימה אותם. לטענתו היה בהתנהגות הבנק משום ניגוד אינטרסים שכן לבנק היה אינטרס בהחתמת המנוח על פוליסת ביטוח חיים ומנגד נהנה מעצם מתן ההלוואה. עוד הוא טוען כי בטיפול פקידת הבנק במנוח והתובעת היה משום התרשלות שכן ההחתמה נעשתה ללא כל תדרוך והסבר.

 

74.        עוד טוען ב"כ התובעת כי על הבנק כמי שהינו בעל הפוליסה והמוטב בה היה להגיש בעצמו תביעה כנגד המבטחת ולדרוש ממנה לקיים את חובתה שמכוח הפוליסה.

 

75.        בכל הנוגע לאמירות של התובעת הנוגעות למנוח טען ב"כ התובעת כי עסקינן באמרת נפטר כשרה.

 

76.        ב"כ הבנק טוענת מנגד כי התובעת לא הוכיחה את טענתה ולפיה המנוח לא קיבל הסבר עובר לחתימה על מסמכי הבנק לרבות הצעת הביטוח. לטענתה מדובר באמירות מצד התובעת שהן עדות שמיעה שכן התובעת לא הייתה עם המנוח בעת שחתם על הטפסים. לטענתה, התובעת גם לא יכולה להעיד כיצד ראה עצמו המנוח מבחינה רפואית.

 

77.        עוד טוענת ב"כ הבנק כי המנוח ואשתו ידעו היטב כי יוכלו לבצע ביטוח בחברה אחרת וכי מכל מקום מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. לטענתה אין האמירות של התובעת משום אמרת נפטר שכן הן אינן עומדות בדרישות הדין.

 

78.        לאור הדיון שנערך לעיל לא אחזור על טענות הצדדים הנוגעות לשאלה אם קיבלו המנוח והתובעת הסברים לגבי תנאי ההלוואה והפוליסה. כבר קבעתי שהמנוח לא קיבל הסברים אלו וזאת לאור עדות בנו שנכח במועד החתמתו של המנוח על מסמכי ההלוואה לרבות הצהרת הבריאות.עדותו של הבן בעניין זה אינה מהווה עדות שמיעה.

 

79.        בכל הנוגע לעדות התובעת הרי שמתוך עדותה ולפיה לא הוסבר לה (להבדיל מלבעלה המנוח) דבר בכל הנוגע לפוליסת הביטוח, ראיתי לראות רק חיזוק לטענת הבן שזו הייתה התנהלות הבנק בעת ההחתמה על מסמכי ההלוואה, זאת ותו לא. עוד ראיתי ללמוד ממנה על האופן שבו המנוח ראה את עצמו מבחינת מצבו הרפואי. בכך אין משום עדות שמיעה אלא קבלת תחושתה של התובעת בהיותה אדם קרוב לו. כפי שציינתי לעיל עדות התובעת עשתה רושם אמין ביותר וראיתי לקבלה בין היתר מאחר ועדותה הייתה קוהרנטית ומנומקת.

 

80.        בכל הנוגע לעדות התובעת בתצהירה באשר לדברים שלא הוסברו למנוח – אני מקבלת טענת ב"כ הבנק ולפיה מדובר בעדות שמיעה ולא ניתן לראות בהם אמרת נפטר שכן אינם ממלאים אחר התנאים לאמרה כזו.

 

81.        כעת נותר לדון בחובותיו של הבנק כלפי התובעת.

 

82.        אקדים ואומר כי איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת כי הבנק ו/או חברת הביטוח לא ציינו בכתב בפני המנוח והתובעת כי הם זכאים לערוך את ביטוח החיים והנכס גם בחברת ביטוח אחרת. עניין זה מופיע במסמכי הבנק. נשאלת השאלה אם יש בכך די.

 

83.        גב' ויויאן שדה הייתה מוסמכת מטעם המבטחת לפעול כשלוחה שלה לצורך החתמת הלווים על הצעת ביטוח על כל היבטיה. גב' שדה אף ציינה כי עברה הדרכה בתוך הבנק בכל הנוגע להסברים שיש ליתן ללווים בטרם יחתמו על הצעת הביטוח והצהרת הבריאות שבמסגרתה. הבנק במקרה זה משמש כמתווך בין הלווה המועמד לביטוח לבין המבטחת. בעצם משמש הבנק כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין.

 

84.        אם נטל על עצמו הבנק את התפקיד של מתווך או שלוח לצורך יצירת הסכם ביטוח בין המבטחת ללווה, כי אז חלות עליו כל החובות שחלות על המבטחת וסוכני הביטוח הפועלים בשמה. הבנק מחויב בכל החובות של מבטחת מכוח חוק חוזה הביטוח ומכוח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח והפירוש שניתן להן בפסיקה.

 

85.        אם ראיתי קודם לקבוע כי הגב' שדה לא עמדה בדרישות הדין ליתן הסברים מפורטים למנוח באשר למשמעות השאלות שהוא נשאל בהצהרת הבריאות ואף לא טרחה כלל להבהיר לו על מה הוא חותם, כי אז לא עמדה בדרישות הפסיקה והדין. ראה לעיל הדיון בסעיפים 45-39.

 

86.        הבנק אף הפר את חובתו שמכוח סעיף 5 לחוק הבנקאות המחייב אותו במתן גילוי נאות בכל עניין מהותי. במקרה שבפניי לא ניתן על ידי גב' שדה כל הסבר באשר לתנאי הביטוח. במחדלו זה של הבנק יש משום הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודה.

 

87.        כך גם יש בהתנהלות זו של הבנק משום התרשלות אשר בסופו של יום הביאה לנזק ועל כן מחדלו זה של הבנק עולה גם כדי עוולת הרשלנות שמכוח סעיף 35 לפקודה. אין חולק שהבנק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הלקוח. במקרה זה, ולאור דברי שלעיל, הוכחה הפרת חובת הזהירות מצד הבנק.

 

88.        לסיכום נקודה זו ראיתי לקבוע כי הבנק חב כלפי התובעת הן מכוח חוק הבנקאות והן מכוח עוולות שבפקודת הנזיקין.

 

89.        משבאתי למסקנתי זו לא ראיתי צורך לדון בטענתו הנוספת של ב"כ התובעת ולפיה היה על הבנק כבעלים בפוליסה לפנות בעצמו למבטחת ולדרוש את תגמולי הביטוח. 

 

שיעור הפיצוי

 

90.        ב"כ התובעת מבקש כי ייפסקו לטובת התובעת מלוא הכספים ששילמה על חשבון ההלוואה מאז פטירת המנוח ועד מועד מתן פסק הדין וכן כי יסולק חוב ההלוואה שקיים. כמו כן עותר הוא לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש וכן ריבית עונשית מכוח סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח.

 

91.        לאור מסקנתי שלעיל הרי שהנתבעות חבות בהחזר הסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה החל מיום פטירתו של המנוח ועד היום. כמו כן חייבות הנתבעות בסילוק יתרת חוב ההלוואה שתלוי ועומד נכון למועד מתן פסק הדין.

 

92.        לא ראיתי כי המקרה שבפניי מצדיק פסיקת ריבית עונשית שכן כפי שציינתי בתחילה היה מצד המנוח אי גילוי מסוים גם אם בסופו של יום היה מתקבל לביטוח.

 

93.        הוא הדין באשר לבקשה לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש. אין ספק שלתובעת נגרמה עגמת נפש בשל הצורך לנהל את המשפט ובשל הצורך להוסיף לאורך זמן לשלם את החזרי ההלוואה. יחד עם זאת, גם אם לא ראיתי לקבוע אשם תורם חוזי מצד המנוח, הרי שהתנהגותו אינה מצדיקה פיצוי בגין עגמת נפש ליורשי עזבונו.

 

סוף דבר

 

94.        הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

 

א.         סך כל הסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה מאז פטירת המנוח ועד היום כשהם נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום של כל תשלום ועד מועד התשלום על-פי פסק הדין בפועל.

 

ב.         סך כל יתרת ההלוואה שנותרה לתשלום ביום התשלום האחרון על ידי התובעת. סכום זה ייפרע לחשבון ההלוואה ועל כן אין צורך בחישוב הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה.

 

הוצאות משפט כנגד קבלות ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכומים שמתקבלים מסעיף 94 א + ב.

 

95.        חיובי המבטחת והבנק כלפי התובעת הם ביחד ולחוד.

 

96.        המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום. 

 

ניתן היום, כ"ח באייר, תשס"ח (2 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

ח. וינבאום וולצקי, שופטת

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 30/06/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 30/06/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו