לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > נזקי גוף > רשלנות רפואית > א 6655/05 (שלום י-ם) רותם אביטן ואח` נ` שירותי בריאות כללית | ישראל | 23/05/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | רשלנות בגילוי דלקת בתוספתן | א 6655/05 (שלום י-ם) רותם אביטן ואח` נ` שירותי בריאות כללית
עוד בנזקי גוף
ורשלנות רפואית
חדשות
ישראל | יולדת תפוצה בסך של 315.5 אלף שקלים בגין קרע בפרינאום
ישראל | בית החולים קפלן יפצה אם אשר ביתה נולדה משותקת מוחין
ישראל | קטין תובע כ-20 מיליון שקלים בגין רשלנות בית החולים בלידתו
ישראל | נער תובע את ``שירותי בריאות כללית`` בגין רשלנות רפואית
ישראל | אישה תובעת את בית החולים ``שיבא`` בגין רשלנות רפואית
מאמרים
ישראל | סטרס – מה זה בכלל ומהן הזכויות האפשריות של נפגעי סטרס ?
ישראל | פיברומיאלגיה ותאונת דרכים – מה השתנה ?
ישראל | הפרעות פסיכיאטריות לאחר פוסט טראומה
ישראל | פיצויים עונשיים
ישראל | פיצויים בגין הפסדי שכר שאינם מדווחים לרשויות המס
פסיקה
ישראל | א 4605/02 (שלום ב``ש) לפשון נדז`דה ואח` נ` כללית שירותי ב...
ישראל | א` 745/03 (שלום הרצליה) דוד נ` ד``ר אברהם ויינברג
ישראל | א` 2564/05 (שלום י-ם) מהא ואח` נ` מדינת ישראל
ישראל | א` 643/05 (שלום הרצליה) עברון נ` ד``ר מיכאל שפלן ואח`
ישראל | א` 218690/02 (שלום ת``א) בבלי אילנה נ` ד``ר שירי ו
מקורות מקוונים
ישראל | מדיסנס
ארצות הברית | אתר מידע בעניין רשלנות רפואית
ישראל | אתר המשפט הרפואי - רשלנות רפואית, ביטוח ונזקי גוף
ישראל | הפורטל הישראלי לרשלנות רפואית
פסיקה בנזקי גוף ורשלנות רפואית מישראל | 23/05/2008
א 6655/05 (שלום י-ם) רותם אביטן ואח` נ` שירותי בריאות כללית
השופט א` דראל  :מחבר
א 6655/05 (שלום י-ם) רותם אביטן ואח` נ` שירותי בריאות כללית - בקובץ א 6655/05 (שלום י-ם) רותם אביטן ואח` נ` שירותי בריאות כללית - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 16/04/2008

א 6655/05

בבית משפט השלום ירושלים

בפני כב' השופט א' דראל

רותם אביטן ואח' נ' שירותי בריאות כללית

 

העובדות

 

התובעת, ילידת 1998, פנתה אל קופת החולים משום שחשה בכאבי בטן. רופא כירורג מטעם קופת החולים הפנה את התובעת לחדר מיון. בחדר המיון נבדקה התובעת על ידי רופא ילדים, אשר אבחן כי התובעת סובלת מדלקת ריאות. למחרת, משהכאבים החריפו, פנתה התובעת שוב אל בית החולים, שם אובחנה כסובלת מדלקת התוספתן ובחלוף כ-12 שעות היא נותחה.

לטענת התובעת, האיחור בטיפול בה וההימנעות מבדיקתה על ידי כירורג ילדים בעת הביקור הראשון בחדר המיון, היו בגדר התרשלות והם שהביאו לעיכוב בגילוי דלקת התוספתן והחמירו את מצבה.

הנתבעת, מצידה, חולקת על הטענה כי התרשלה וטוענת כי בדיקתה על ידי רופא ילדים מומחה הייתה מספיקה ולא היה צורך לערוך בדיקה נוספת על ידי כירורג המתמחה בילדים.

 

נקבע

 

1. בית המשפט מקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים וכן את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה בית החולים התרשל בטיפול בתובעת. בית המשפט מציין כי התנהגותו של רופא הילדים בחדר המיון, אשר שחרר את התובעת מחדר המיון ללא שנבדקה על ידי כירורג ילדים, שעה שהופנתה לבית החולים מלכתחילה על ידי רופא כירורג, עולה כדי התרשלות וסטייה מסטנדרט זהירות סביר.

 

2. לעניין הקשר הסיבתי, בית המשפט מציין כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההימנעות מבדיקת התובעת על ידי מומחה בכירורגיית ילדים, האבחנה הלקויה ושחרורה מבית החולים לבין הצורך באשפוז נוסף ובטיפול אנטיביוטי ממושך יותר. לכן, בית המשפט מייחס קשר סיבתי מלא בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם.

 

3. בית המשפט קובע כי לתובעת לא נותרה כל נכות שהיא בעקבות התרשלות הנתבעת. בית המשפט מציין כי הנזק היחיד שנגרם בשל העיכוב הוא הארכת משך ההחלמה ומשך הזמן שהתובעת נזקקה לטיפול אנטיביוטי.

 

4. בית המשפט אומד את הנזק הלא ממוני בסכום של 15,000 שקלים. כמו כן, בית המשפט קובע כי יש לפצות את הוריה של התובעת עבור העזרה, הפסד ההשתכרות וההוצאות בסכום של 2,500 ₪.

 

5. לכן, בית המשפט קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי של 17,500 ₪.

 

 


 


 

 

בית משפט השלום ירושלים

א 006655/05

בפני:

כב' השופט א' דראל

תאריך:

16/04/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1. רותם אביטן

2. אלי אביטן

3. מזל אביטן

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

עמוס גבעון

התובעים

 

 

 

נגד

 

 

 

 

שירותי בריאות כללית

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

יואב כרמלי

הנתבעת

 

 

פסק דין

 

מבוא

 

1.                   1.                   התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ילידת 1998 חשה ביום 18.10.2004 בכאבי בטן בעת ששהתה בבית הספר. היא נבדקה על ידי אחות בית הספר. ביום המחרת היא פנתה למרפאת קופת החולים שם נבדקה על ידי רופא משפחה ורופא כירורג. האחרון הפנה אותה למרכז הרפואי קפלן (להלן: "בית החולים") לבדיקה בחדר המיון.

 

2.                   2.                   בחדר המיון נבדקה התובעת על ידי רופא ילדים, ד"ר ברוך גונן, אשר החליט לשחרר אותה לביתה עם מרשם לטיפול אנטיביוטי ואבחנה כי מדובר בדלקת ריאות. למחרת משהכאבים החריפו פנתה התובעת שוב לטיפול רפואי והגיעה לבית החולים בשעות הבוקר. אז התברר כי לתובעת דלקת תוספתן ובחלוף כ- 12 שעות היא נותחה.

 

3.                   3.                   לטענת התובעת האיחור בטיפול בה וההימנעות מבדיקתה על ידי כירורג ילדים בעת הביקור הראשון בחדר המיון, היו בגדר התרשלות והם שהביאו לעיכוב בגילוי דלקת התוספתן והחמירו את מצבה. 

 

4.                   4.                   הנתבעת חולקת על הטענה כי התרשלה. לשיטתה קיימים מקרים שבהם יש קושי בזיהוי דלקת התוספתן. בדיקת התובעת בחדר המיון על ידי רופא ילדים מומחה בעל התמחות ברפואה דחופה הייתה מספיקה ולא היה צורך לערוך בדיקה נוספת על ידי כירורג המתמחה בילדים.

 

5.                   5.                   התובעים תמכו את טענותיהם בחוות דעתו של ד"ר אלעזר אמסטרדם. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר רון ביליק. נוכח המחלוקת מונה ד"ר עמוס פרומן מהמרכז הרפואי הדסה בירושלים מומחה מטעם בית המשפט. עוד הוגשו תצהירי עדות של התובעים ושל הרופא, ד"ר גונן.

 

6.                   6.                   הצדדים חקרו את המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר פרומן, וויתרו על חקירותיהם הנגדיות של המומחים מטעמם וכן של העדים. לאחר חקירת המומחה הוגשו סיכומי טענות הצדדים.

 

7.                   7.                   השאלות העומדות להכרעה הן האם הייתה התרשלות בטיפול בתובעת בביקורה הראשון בחדר המיון וככל שהייתה התרשלות מה הנזק שנגרם לתובעים בשל ההתרשלות. בהקשר זה יש לבחון מה הפגיעה שנגרמה לתובעת ולהוריה בשים לב לכך שהתובעת סבלה מדלקת בתוספתן והנתבעת אחראית רק לאיחור בגילוי הדלקת ובטיפול בה למשך כ- 24 שעות, ככל שנגרם נזק בשל אותו איחור. בכתב התביעה ובחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת נטען להתרשלות גם באשר לפרק הזמן שחלף עד לניתוח לאחר שהתובעת הגיעה לבית החולים ביום 20.10.04 ואולם בסיכומיה לא חזרה התובעת על טענה זו ולפיכך לא אדון בה.

 

 

המסכת העובדתית כפי שעלתה מהתצהירים והרשומה הרפואית

 

8.                   8.                   כאמור, הצדדים בחרו שלא לחקור נגדית את העדים ודומה כי אין מחלוקת עובדתית לגבי ההתרחשויות. התרחשויות אלה עולות גם מהרשומה הרפואית במרפאת קופת החולים ובבית החולים לפי הפירוט שלהלן:

 

                              א.                                          א.            התובעת חשה בכאבי בטן ביום 18.10.04 ונבדקה על ידי אחות בית הספר. האם לקחה את התובעת מבית הספר ונתנה לה לשתות סירופ אקמול להקלת הכאבים.

 

                              ב.                                          ב.            ביום 19.10.04 לאחר שהתובעת המשיכה להתלונן לקחה אותה אמה לקופת החולים והיא נבדקה על ידי רופא המשפחה. הרופא כותב 'ילדה נראית סובלת בתנוחת כיפוף. בבדיקה רגישות בבטן תחתונה מימין'. הרופא הפנה את התובעת לבדיקה על ידי כירורג כדי לשלול בעיה כירורגית חריפה.

 

                                ג.                                            ג.            התובעת נבדקה על ידי כירורג מומחה במרפאת קופת החולים, ד"ר יעקב ברגן, אשר הפנה אותה לבית החולים. הוא כותב כי 'נראית סובלת, רגישות ניכרת בבטן תחתונה, גירוי צפקי, הופנתה למיון בית חולים קפלן'.

 

                              ד.                                          ד.            באותו יום בשעה 11:38 התובעת התקבלה בבית החולים. בעת קבלתה נרשם כי 'חום גבוה, כאבי בטן כלליים... נראית סובלת אבל ערנית חיונית... הבטן כואבת עם רגישות בבטן מרכזית ותחתונה בלי גירוי ציפקי'. ספירת דם שנערכה הראתה 22,000. בצילום חזה נמצא 'בספק ממצא ב- LLP'. והרופא מציין כי מדובר כנראה בזיהום חיידקי, כנראה התחלת פנומוניה'. הוא רושם לתובעת מוקסיפן ומורה על ביקורת של הרופא המטפל למחרת.

 

                              ה.                                          ה.            ביום המחרת פנתה התובעת לרופא המשפחה ביחד עם מכתב השחרור. הרופא מצא כי הילדה סובלת, לא מסוגלת לעמוד ישר, מכופפת וגם בשכיבה מחזיקה רגל ימין ישר ומנסה לא לכופף. הוא מפנה לייעוץ חוזר ומעלה אפשרות לאפנדציט.

 

                                ו.                                            ו.            התובעת הגיעה לחדר המיון בשעה 10:40 ובשעה 11:30 נבדקה על ידי כירורג ילדים שמצא בטן רכה לחלוטין ורגישות מפוזרת. הוא מפנה אותה לבדיקת CT.

 

                               ז.                                           ז.            בשעה 15:00 נבדקת התובעת בחדר המיון. הרופא הבודק מציין כי שוחח עם כירורג ילדים כונן וכי בדיקת ה- CT תבוצע בתוך השעה הקרובה ולאחר מכן החלטה על ניתוח.

 

                              ח.                                          ח.            בשעה 19:35 רופא ילדים תורן בודק את התובעת ומוצא סימנים של גירוי צפקי, בטן רגישה ועוד. הוא כותב שדיווח לאחראי על חדר המיון שדיבר עם כירורג הילדים שהבטיח להגיע ולראות את הילדה.

 

                              ט.                                          ט.            בשעה 20:45 נרשם כי התקשרו לכירורג הילדים התורן ונמסר דיווח על מצב התובעת. הכירורג נתבקש להגיע ולבדוק את הילדה.

 

                                י.                                            י.            בהמשך נותחה התובעת בשעה 22:40 והוא שוחררה לביתה ביום 1.11.04.

 

9.                   9.                   הרופא המטפל בחדר המיון ביום 19.10.04, ד"ר ברוך גונן, אינו חולק על הרישומים אך מסביר כי בעת הבדיקה לא הייתה לשיטתו אינדיקציה להתערבות כירורגית. לדבריו אין ללמוד מכך שהתובעת נבדקה באותו יום על ידי כירורג ונמצאו בטן רגישה וגירוי צפקי על כך שהתופעה נמשכת והמסקנה שקיבל מבדיקת התובעת הייתה שאין לפניו דלקת חמורה של התוספתן לפי מיטב שיפוטו באותו זמן.

 

10.               10.               הוא סבור כי אין חובה לקבל יעוץ של כירורג שכן גם מומחה ברפואת ילדים או ברפואה דחופה יכול לאשר או לשלול קיום דלקת תוספתן חמורה. עוד הוא מוסיף כי לעיתים צורת התבטאות של דלקת תוספתן יכולה להטעות גם רופאים עם ניסיון רב מוכח וזאת כאשר הבטן רכה.

 

 

חוות הדעת הרפואיות

 

11.               11.               מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר אמסטרדם. המומחה סוקר את התיעוד הרפואי ומציין כי בעת שהתובעת הגיעה לחדר המיון עם תלונה על כאבים וחום והייתה עלייה משמעותית בערכי ספירת הדם הלבנה (22,000 כאשר הנורמה 5000-7000) היה ברור שיש דלקת פעילה בגוף.

 

12.               12.               הוא מוסיף כי למרות שהתובעת הופנתה על ידי כירורג לחדר מיון בשאלה של בטן חריפה לא זומן כירורג ילדים לבדוק את הילדה דבר המתבקש ממכתב ההפניה והתובעת נבדקה על ידי רופא ילדים ושוחררה לביתה. רק ביום המחרת הגיעה התובעת שוב ואז נבדקה על יד כירורג ילדים והועלה החשד לדלקת תוספתן חריפה. למרות זאת התובעת לא הועברה מיד לחדר הניתוח אלא בשעה 22:40 – 12 שעות לאחר הגעתה למיון.

 

13.               13.               ד"ר אמסטרדם מעלה בחוות הדעת מספר תהיות: (1) מדוע שוחררה התובעת מחדר מיון ביום 19.10.04 ללא בדיקה על ידי כירורג לאחר שהופנתה לשם על ידי כירורג מומחה מקופת החולים; (2) מדוע לא הועברה התובעת מייד לניתוח ביום 20.10.04 כאשר בדיקת העל קול הצביעה על דלקת תוך בטנית והועלה חשד לדלקת של התוספתן תוך עריכת בדיקת CT  בטן מיותרת; (3) מדוע לא נבדקה התובעת בעת קבלה על ידי כירורג תורן בעת הקבלה למרות הדיווח על החמרה במצבה ובית החולים הסתפק בהפנייתה לבדיקת CT דבר שגרם לעיכוב בביצוע הניתוח.

 

14.               14.               המומחה סבור כי נוכח הדברים האלה נגרם איחור ניכר באבחנה ובביצוע הניתוח שגרם להתנקבות התוספתן, לפריוטניטיס ולהידבקויות בין עניבות המעי.

 

15.               15.               מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר ביליק אשר סבר כי לא נפל פגע בעבודת בית החולים. הוא מפנה לספרות הרפואית של כירורגית ילדים המצביעה על קושי באבחון דלקת תוספתן חדה בילדים ועל כך שאצל 30% באוכלוסיית הילדים העוברים כריתות תוספתנים מודלקים נוצרת התנקבות התוספתן בטרם הניתוח. אשר להדבקויות של המעי הדק לאזור התוספתן המודלק הוא מציין כי מדובר בממצא לא נדיר, המהווה מנגנון הגנה של הגוף כדי להגביל את התפשטות הממצא הדלקתי לאיזור הבטן התחתונה. עוד הוא מתייחס לחסימות של המעי המופיעות אצל כ- 3% מכלל הילדים לאחר כריתת תוספתן.

 

16.               16.               נוכח המחלוקת בין המומחים מונה ד"ר עמוס פרומן מהמרכז הרפואי הדסה, מומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר פרומן, קבע בחוות הדעת שערך כי בעת שהתובעת הגיעה לראשונה לחדר המיון ביום 19.10.04 כשהיא מופנית לשם על ידי כירורג היה מקום לכך שתיבדק על ידי כירורג ילדים וכי אם הייתה נבדקת על ידי כירורג כזה, 'קרוב לודאי שדלקת התוספתן הייתה מאובחנת באותו היום, ומטופלת בהתאם, אישפוזה היה מתקצר בהרבה, והחלמתה הייתה מהירה יותר'.

 

17.               17.               בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי העיכוב בניתוח של דלקת התוספתן גרם להארכת משך ההחלמה. אם הדלקת מאובחנת בהתחלת התהליך נדרש החולה לטיפול אנטיביוטי למשך 24 שעות ו'הולך הביתה' לאחר 36 שעות וחוזר לשגרת חייו. ככל שהטיפול הוא מאוחר, הטיפול האנטיביוטי נמשך בין 3-7 ימים והחזרה לתפקוד היא מאוחרת יותר (עמ' 4).

 

18.               18.               הרופא הסכים שהתרחשות התנקבות של המעי יכולה להביא לסיכוי גבוה יותר להידבקויות אך הסביר כי כמות ההדבקויות לא מצביעה על מחלה 'יותר רעה ואופי הדבקויות לא יכול להיות צפוי מראש' (עמ' 5).

 

19.               19.               באשר לזיהוי הדלקת אמר ד"ר פרומן כי הנתון של ספירה לבנה גבוהה הוא נתון אובייקטיבי שהיה צריך להחשיד בזיהום. הוא הוסיף כי האבחנה במיון לפיה התובעת סובלת מדלקת ריאות אינה תקינה ובלשונו 'חפוזה' בהינתן כי מדובר בכאב בטן, בלי שיעול ונזלת קלינית ללא שום סימנים וצילום חזה בספק דווקא משמאל (עמ' 6). הוא מסכם ואומר כי קיום דלקת התוספתן היה צריך להופיע באבחנה המבדלת של הרופא בחדר המיון.

 

 

שחרור התובעת מחדר המיון ללא בדיקה על ידי כירורג ילדים

 

20.               20.               התובעים מבקשים לאמץ את עמדתם של ד"ר אמסטרדם וד"ר פרומן לפיה התרשל בית החולים בטיפול בתובעת.

 

21.               21.               הנתבעת סבורה כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ביליק לפיה לא נפלה כל התרשלות.

 

22.               22.               במחלוקת זו בין הרופאים מצאתי להעדיף את עמדתם של ד"ר פרומן המומחה מטעם בית המשפט וד"ר אמסטרדם המומחה מטעם התובעת על פני עמדת ד"ר ביליק. ד"ר פרומן הסביר בחוות דעתו ובמהלך חקירתו הנגדית בהרחבה מדוע האיחור בטיפול בדלקת לאחר שהתובעת הגיעה לחדר המיון ב- 19.10.04 היה רשלני תוך שהוא מציין במפורש כי הסימפטומים שהיו היו צריכים להביא לחשד לקיום דלקת של התוספתן.

 

23.               23.               עוד עלה מעדות ד"ר פרומן כי הפניית התובעת לחדר המיון על ידי כירורג המציין קיום בעיה כירורגית המצריכה בדיקה הייתה אמורה להביא לכך שהתובעת תיבדק על ידי כירורג ילדים ולא תישלח לביתה עם אבחנה 'חפוזה' של דלקת ריאות.

 

24.               24.               התנהגות זו של הרופא, ששחרר את התובעת באותו מצב מחדר המיון ללא שנבדקה על ידי כירורג ילדים, שעה שהופנתה לבית החולים מלכתחילה על ידי רופא כירורג, עולה כדי התרשלות וסטייה מסטנדרט זהירות סביר. הדעת נותנת כי כאשר כירורג מומחה הבודק את התובעת במרפאה בוחר להפנות אותה לבית החולים נוכח חומרת מצבה יינתן משקל ודגש ניכרים יותר לכך. לכך מתווספים הסימנים המעידים האחרים המצביעים על כך כי היה מקום לבחון את האפשרות לקיומה של דלקת תוספתן באותו שלב.

 

25.               25.               הנתבעת טענה בסיכומיה כי אין להסתמך על דבריו של ד"ר פרומן שכן לא ציין ב'רחל בתך הקטנה' כי הרופא התרשל בעת ששחרר את התובעת והגדיר את ההתנהגות כ'לא תקינה' ואולם איני סבור כך. דבריו של ד"ר פרומן בחוות דעתו ובעדותו היו ברורים ולא הותירו מקום לספק כי לדעתו הרופא לא נהג נכון כאשר שחרר את התובעת לביתה בהתחשב בנתונים שעמדו בפניו. השאלה אם מדובר בהתרשלות היא שאלה משפטית שהתשובה עליה, על רקע הדברים שכתב ואמר המומחה, היא ברורה.

 

 

הקשר סיבתי

 

26.               26.               כפי שפירטתי לעיל, המומחה הסביר בחוות דעתו ובעדותו באופן ברור וחד משמעי כי להערכתו ההימנעות מבדיקה על ידי כירורג ילדים היא שגרמה לאבחנה הלקויה ולעיכוב בביצוע הניתוח משך כ- 24 שעות. עיכוב זה הוא שהביא להארכת משך זמן ההחלמה ולצורך בטיפול אנטיביוטי ממושך יותר.

 

27.               27.               הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מדובר במצב דברים שבו מתקיימת סיבוביות עמומה שכן אין לקבוע בוודאות כי לו הייתה התובעת נבדקת באותו זמן על ידי כירורג ילדים, הייתה נמנעת התנקבות התוספתן. לכן, טוענת הנתבעת כי יש לחייב אותה רק במכפלת גובה הנזק בשיעור הקשר הסיבתי שייקבע. לשיטת הנתבעת שיעור זה הוא לכל היותר 50% ועל כן יש לדחות את התביעה ולחילופין לאור הדוקטרינה של "אבדן סיכויי ההחלמה" יש לפסוק פיצוי בהתאם להסתברות ופיצוי זה אינו יכול לעלות על 50% מהנזק.

 

28.               28.               דומה כי במקרה זה אינה מתקיימת כל עמימות סיבתית. עמדת ד"ר פרומן, המקובלת עלי, הייתה כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההימנעות מבדיקת התובעת על ידי מומחה בכירורגיית ילדים, האבחנה הלקויה ושחרורה מבית החולים ביום 19.10.04 לבין הצורך באשפוז נוסף ובטיפול אנטיביוטי ממושך יותר. הסתברות זו, כפי שעלתה מעמדת המומחה מביאה לייחוס קשר סיבתי מלא בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם (השווה ע"א (י-ם) 11159/07 חביבה שרעבי נ' מדינת ישראל (2008) וההפניות שם).

 

 

הנזק שנגרם לתובעת בשל ההתרשלות

 

29.               29.               ד"ר אמסטרדם קבע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מכאבי בטן תכופים הנובעים מהידבקיות, נמנעת ממאמץ גופני ושוחררה משיעורי התעמלות. הוא מצביע על חשש להידבקויות בעתיד ועל אפשרות שהפריוטיניטיס והצטברות הנוזל בחלל הדוגלאס ישפיע על הפוריות. הוא סבור כי נכותה של התובעת היא בשיעור של 10% בשל הדבקויות לאחר ניתוח בחלל הבטן.

 

30.               30.               לעומת ד"ר אמסטרדם, המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ביליק, סבור כי אין כל עדות קלינית או דימותית לחסימת מעיים או לנוכחות הידבקויות תוך בטניות. הוא מציין כי כאבי הבטן שהתובעת התלוננה עליהם אינם קשורים בהכרח לניתוח והם אינם מתאימים לכאבים הנובעים מחסימת מעי דק חלקי כתוצאה מהידבקויות. באשר להשלכות הניתוח הוא מפרט כי על פי דברי התובעת פעילותה הגופנית ואורח חייה החברתיים לאחר שעות בית הספר אינם מופרעים עקב התקפי כאבי הבטן והניתוח לא גרם לכל תופעות לוואי שליליות החורגות מתהליך רגיל של כריתת תוספתן. לדעתו, אין לפסוק אחוזי נכות.

 

31.               31.               ד"ר פרומן, המומחה מטעם בית המשפט, מצא בחוות דעתו כי התובעת החלימה לגמרי וכעת לא נותרה נכות קבועה. 

 

32.               32.               בחקירה הנגדית בבית המשפט אישר המומחה כי לתובעת יש צלקת שאורכה 5-6 ס"מ ורחבה מילמטר והיא 'קצת יותר כהה מהעור שלה' (עמ' 3) אך הוא לא שאל את התובעת אם הצלקת מגרדת. הוא הסביר כי בדק את הצלקת, הסתכל עליה ומשש אותה. בהמשך חקירתו (עמ' 7) הוא הסביר כי הצלקת הייתה נותרת ממילא בשל הניתוח והצורך להוציא את התוספתן. 

 

33.               33.               המומחה אמר כי ההידבקויות אליהן התייחס פרופ' אמסטרדם היו יכולות להתרחש ממילא (עמ' 8). כאשר נשאל האם 'אחת מההשלכות של ההתנקבות לגבי העתיד היא שיש לקחת בחשבון תופעה של הידבקויות חוזרות' הוא השיב כי הדבר קיים 'בכל ניתוח בטן' ובכל דלקת תוספתן 'פשוטה או קשה'. מכאן, לא ניתן לייחס לעיכוב באבחנת הדלקת את ההידבקויות, ככל שהן אכן קיימות.

 

34.               34.               המומחה נשאל גם לגבי השלכות אחרות של הניתוח היכולות להופיע והגדיר כזניחה (בלשונו 'מאוד מאוד זניח') את האפשרות להשפעה על הפוריות.

 

35.               35.               התובעת טוענת לפיצוי בשל הארכת הטיפול האנטיביוטי מ- 24 שעות ל- 3-7 ימים ולחזרה המאוחרת יותר לתפקוד. עוד היא מפנה לכך שהייתה מאושפזת משך 13 יום שבמהלכם בוצעו שטיפות של חלל הבטן לאחר שאיבת המוגלה. עוד מייחסת התובעת לעיכוב את ההתנקבות של המעי והזיהום שבה בעקבותיה והיא שבה וטוענת כי בשל ההתנקבות היא צפויה להידבקויות בעתיד, שיגרמו לבעיות מעיים וכאבי בטן. לפיכך, היא מבקשת להכיר בנכות רפואית ותפקודית בשיעור של 10%.

 

36.               36.               הנתבעת סבורה כי יש לאמץ את עמדת ד"ר פורמן וד"ר ביליק לפיה לא נותרה כל נכות וכל התופעות מהן סובלת התובעת, אם סובלת, היו נותרות ממילא בשל הניתוח.

 

37.               37.               במחלוקת זו מצאתי להעדיף את קביעתם של ד"ר פרומן וד"ר ביליק מהנימוקים שפירט ד"ר פרומן בחוות הדעת ובחקירה ואיני מוצא לנכון להרחיב על כך. מתוך דברי המומחה עלה כי הנזק היחיד שנגרם בשל העיכוב הוא הארכת משך ההחלמה ומשך הזמן שהתובעת נזקקה לטיפול אנטיביוטי ואולם עמדתו הברורה הייתה כי לא נותרה נכות והוא היה מסופק באשר לטענה לקיום הדבקויות. מכל מקום, המומחה מצא כי לא ניתן לקשור בין העיכוב והתנקבות המעי לבין ההידבקויות, אף אם היה מוצא כי הן מתקיימות.

 

38.               38.               לפיכך, אין לתובעת נכות צמיתה בשל האיחור בטיפול בדלקת התוספתן.

 

 

רכיבי הנזק

 

39.               39.               התובעת טענה לקיום הפסד כושר השתכרות, כאב וסבל ואבדן הנאות חיים, הוצאות, סיעוד ועזרת הזולת ואבדן השתכרות של הורי התובעת בעבר. הנתבעת טוענת כי כל שגרמה ההתרשלות, אם הייתה, הוא תוספת של ארבעה ימי אשפוז וכי מדובר ב'מעשה של מה בכך' כהגדרתו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

 

40.               40.               משהגעתי למסקנה, כמפורט לעיל, כי האיחור בטיפול בדלקת לא גרם לנכות דומה כי לא ניתן לייחס לאותו איחור פגיעה בכושר ההשתכרות והנזק היחיד שנגרם לתובעת הוא הנזק הלא ממוני והנזק המיוחד.

 

 

הנזק הלא ממוני

 

41.               41.               בקביעת הנזק הלא ממוני יש להביא בחשבון כי האיחור בטיפול גרם להארכת משך ההחלמה של התובעת באופן שאושפזה משך 13 יום במקום 36 שעות וכי נזקקה לטיפול אנטיביוטי משך 3-7 ימים במקום משך 24 שעות. בנוסף אני סבור שיש להביא בחשבון אף את הלחץ והמתח הנפשי המוגבר ממנו סבלו התובעת והוריה באותו הזמן (משך מספר ימים).

 

42.               42.               לעומת זאת, דומה כי האופן בו מתואר הנזק הלא ממוני בסיכומי התובעת מרחיק לכת ואף אם התובעת נמנעה משיעורי התעמלות או סבלה מכאבי בטן שומת הנזק הלא ממוני צריכה להיות מתונה.

 

43.               43.               בהביאי בחשבון את השיקולים השונים אני אומד את הנזק הלא ממוני בסכום של 15,000 ₪ (נכון להיום).

 

 

רכיבי הנזק האחרים

 

44.               44.               ההורים טוענים כי בשל ההתרשלות נגרמו להם הפסדים בשל הצורך להיעדר מהעבודה. האם ציינה בתצהיר כ הפסידה 900 ₪ בשל ימי מחלה שנזקפו לחובתה וכן טענה כי נגרמו הוצאות נוספות.

 

45.               45.               בהביאי בחשבון את הפסד ימי המחלה, הוצאות הנסיעה המוגברות והשהות הממושכת עם התובעת בבית החולים אני פוסק לתובעים פיצוי עבור העזרה, הפסד ההשתכרות וההוצאות בסכום של 2,500 ₪.

 

 

סיכום

 

46.               46.               הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסכום של 17,500 ₪.

 

47.               47.               עוד תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,750 ₪ ותחזיר להם את הוצאות המשפט (אגרה, שכר טרחת המומחים – ד"ר אמסטרדם וד"ר פרומן – לרבות הסכום ששולם עבור חקירת ד"ר פרומן, איסוף חומר רפואי). בעניין זה אעיר כי מצאתי כי הייתה הצדקה לזימון ד"ר פרומן לחקירה ולכן אף שלא שינה את עמדתו יש מקום להחזר הוצאה זו. ההוצאות יוחזרו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה.

 

48.               48.               הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לבא כוח הנתבעת.

 

49.               49.               מתוך סכום הפיצוי ידאג בא כוח התובעת לכך שסכום של 15,000 ₪ יופקד בחשבון על שם הקטינה עד הגיעה לגיל 18 ויושקע בהתאם להנחיות האפוטורופוס הכללי.

 

 

ניתן היום י"א בניסן, תשס"ח (16 באפריל 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

                                                                               

א' דראל, שופט

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 23/05/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 23/05/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו