לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > רגולציה-חוק, פסיקה אכיפה > פיצויים > א 216597/02 (שלום ת``א) צרור יניב ואח` נ` משטרת ישראל ואח` | ישראל | 22/10/2007
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | אלימות משטרתית | א 216597/02 (שלום ת``א) צרור יניב ואח` נ` משטרת ישראל ואח`
עוד ברגולציה-חוק, פסיקה אכיפה
ופיצויים
חדשות
ישראל | בית משפט קבע כי ניתן לאכוף פסק דין אמריקני נגד הרשות הפלס...
ישראל | בית המשפט העליון קבע כי הרשות הפלסטינית אינה חסינה מפני ת...
ישראל | רכבת ישראל תפצה נוסע בגין איחור
ישראל | דחיית תביעת פיצויים של אדם שזוכה במשפט חוזר
ישראל | גל תביעות צפוי בעקבות חוק האינתיפאדה
מאמרים
ישראל | פיצויים עונשיים
ישראל | פיצויים בגין הפסדי שכר שאינם מדווחים לרשויות המס
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
ארצות הברית | קביעת סכום לגבי ראש נזק מסוג כאב וסבל: כמה הצעות לשינוי
פסיקה
ישראל | ת.א 8054-06 הירש נ` מדינת ישראל
ישראל | ת.א 17848-07 (השלום חיפה) מנחם נ` שפיגלר
ישראל | ת.א. 9946-11-09 (שלום ת``א) קוצ`רנקו נ` סילקו כלים ואח`
ישראל | א 6023/07 (שלום י-ם) אפריאט נ` ידיעות אחרונות בע``מ ואח`
ישראל | א` 37888/06 (שלום ת``א) ריקי בזל נ` כלל חברה לביטוח
מקורות מקוונים
ישראל | נזקים - פורטל הפיצויים הישראלי
פסיקה ברגולציה-חוק, פסיקה אכיפה ופיצויים מישראל | 22/10/2007
א 216597/02 (שלום ת``א) צרור יניב ואח` נ` משטרת ישראל ואח`
השופטת ח. וינבאום וולצקי  :מחבר
א 216597/02 (שלום ת``א) צרור יניב ואח` נ` משטרת ישראל ואח` - בקובץ א 216597/02 (שלום ת``א) צרור יניב ואח` נ` משטרת ישראל ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 11/10/2007

א 216597/02

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

צרור יניב ואח' נ' משטרת ישראל – תחנת משטרת מסובים ואח'

 

העובדות

 

התובעים נעצרו בחשד לפריצה לביתו של שוטר, והוגש נגדם כתב אישום, שבסופו של יום הסתיים בזיכויים המוחלט. התובעים הגישו תביעה לפיצויים, בטענה שהמעצר נעשה תוך שימוש באלימות מוגזמת, בין היתר לאור העובדה שמדובר בביתו של שוטר כאמור, וכן כי המעצר נעשה שלא כחוק.

 

מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעים הם אלו אשר השתמשו נגדם באלימות בניסיון להתנגד למעצר.

 

נקבע

 

1. מתוך כלל העדויות, בית המשפט קובע כי גרסת התובעים הינה אמינה יותר. נקבע כי השוטרים ביצעו באחד התובעים מעצר שלא כחוק, והפעילו כלפי כל התובעים כוח בלתי סביר. בהתנהלות המשטרה הייתה רשלנות ו/או אדישות לעצם העובדה שמדובר במעצר לא חוקי ובהפעלת כוח בלתי סביר בנסיבות ובניגוד לדין.

 

2. היות ומדובר בפעולות בניגוד לחוק שנעשו מתוך ידיעה או לחילופין מתוך עצימת עיניים ואדישות לתוצאות ו/או רשלנות רבתי, על הנתבעים קמה חובה לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו להם ממעשיהם.

 

3. בית המשפט קובע כי עברם הפלילי של התובעים אינו נכנס תחת הדוקטרינה הקלאסית של "אשם תורם" ו/או "הקטנת נזק". עם זאת, ביהמ"ש מביא את העבר הפלילי בחשבון השיקולים בפסיקת גובה הפיצוי.

 

4. לכן, בית המשפט פוסק לטובת התובעים פיצוי בסך 170,000 ₪.

 

 

 

 

   

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 216597/02

 

בפני:

כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:

11/10/2007

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1 . צרור יניב

2 . צרור כפיר

3 . צרור יעקב

ע"י ב"כ עוה"ד מ. ענבר

 

 

 

 

התובעים

 

נ ג ד

 

 

1 . משטרת ישראל - תחנת משטרת מסובים

2 . גידי עדני רס"ל

3 . כחלון חיים סמ"ש

4 . עובדיה יחזקאל סמ"ש

ע"י עוה"ד גב' א. מור-אל מפמת"א

 

 

 

 

הנתבעים

 

 

 

פסק דין

 

 

מבוא

 

1.         עניין לנו בתביעה לפיצויים שהגישו שלושת התובעים שהם אחים כנגד משטרת ישראל ושוטרים שהיו מעורבים במעצרם ובהגשת כתב אישום נגדם שבסופו של יום הסתיים בזיכויים המוחלט.

 

ואלה העובדות הצריכות לעניין

 

2.         ביום 3.9.98 ארעה פריצה לביתו של רמי חכמון (להלן: "חכמון"), ונגנבו ממנה פריטים שונים. בין הפריטים נטען גם לגניבת מכשיר טלפון סלולארי.

 

3.         בו ביום הגישה אשתו של חכמון הודעה במשטרת שכונות.

 

4.         חכמון הינו שוטר במרחב ירקון.

 

5.         ביום 18.9.98, למעלה משבועיים לאחר הפריצה, מסר חכמון הודעה במשטרת שכונות ולפיה יום קודם קיבל שיחת טלפון ממכשיר הטלפון שנגנב. מן השיחה למד כי המכשיר נקנה ברח' האצל בת"א וכן קיבל את פרטיה של הדוברת (להלן: מרינה).

 

6.         משפרטי הדוברת בידיו יצא חכמון מתחנת שכונות עם שוטרים כדי שיעכבו את מרינה. השוטרים תפסו את המכשיר הסלולארי שחכמון זיהה במקום כמכשיר שנגנב מביתו.

 

7.         באותו היום מסרה מרינה גרסתה במשטרת שכונות ובה מסרה פרטים על המקום בו רכשה את המכשיר.

 

8.         בין לבין הודיעו לחכמון שחלק מהרכוש שנגנב אצלו נמצא על גג בנין בנק הפועלים באור יהודה, עיר מגוריו.

 

9.         ביום 27.9.98, כלומר 9 ימים לאחר מסירת ההודעה על ידי מרינה, יצא צוות בילוש של שלושה שוטרים מתחנת שכונות אל הכתובת שמסרה מרינה עם צו חיפוש. בביקור במקום מסר להם הבעלים של החנות כי את המכשיר הסלולארי שמכר למרינה הביא לחנות אדם שעונה לפרטים של התובע 1 (להלן:יניב). הבעלים, יצחק נח, גם מסר באותו מועד הודעה במשטרת שכונות.

 

10.        באותו מועד של 27.9.98 הגיע חכמון למשטרת מסובים ומסר הודעה על השתלשלות העניינים מאז הפריצה והודעתו הראשונה במשטרה לרבות פעילות משטרת שכונות בעניין.

 

11.        ביום 1.10.98 נערך בירור עם תחנת רמלה באשר לכתובתו של יניב בבאר יעקב.

 

 

12.        ביום 13.10.98 שלח צוער אבי בצלאל מתחנת מסובים בקשה לעצור את יניב לחקירה שכן הוא חשוד שפרץ לביתו של חכמון ביום 3.9.98 "וגנב רכוש רב". סומן נ/5 . (להלן: גם המזכר).

 

13.        ביום 18.10.98, כלומר כחודש וחצי לאחר הפריצה לביתו של חכמון, בסביבות השעה 04:30 בבוקר, הגיעו 3 שוטרים לביתו של יניב. מדובר היה בחיים כחלון (להלן: כחלון), חזי עובדיה (להלן: עובדיה) וגיל עדני (להלן: עדני).

 

 14.       השוטרים דפקו על הדלת והדלת נפתחה ע"י נתבע 3. באותה עת היו בבית שלושת התובעים וכן חברתו של כפיר. יניב ישן והשוטרים ביקשו להעירו.

 

15.        מנקודת זמן זו חלוקים הצדדים על אופן התרחשות האירועים. בסופו של דבר ביקשו שלושת השוטרים סיוע משטרתי מתחנת רמלה ואלה עזרו להם לכבול את שלושת התובעים ולקחתם לתחנת המשטרה.

 

16.        בבוקר יום 18.10.98 הובאו שלושת התובעים להארכת מעצר בפני כב' השופטת שריזלי כאשר המשטרה מייחסת להם עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, ניסיון להעלים ראיות והתפרצות לדירה. לבקשה צרפה המשטרה הצהרת תובע וכן את גיליון ההרשעות של התובעים.

 

17.        בדיון עלתה טענת התובעים כי הוכו על ידי השוטרים ובית המשפט ציין כי על גופם של שניים מהם ישנן חבלות בגב. בסופו של הדיון ניתן צו להארכת המעצר של התובעים באופן שמעצרו של יניב הוארך עד ליום 22.10.98 ואילו מעצר שני התובעים הנוספים הוארך עד ליום 20.10.98.

 

 

 

 

18.        ביום 20.10.98 הוגש כתב אישום כנגד שלושת התובעים בצירוף בקשה להארכת מעצרם עד לתום ההליכים. בכתב האישום מייחסת התביעה לתובעים עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות , תקיפה הגורמת לחבלה של ממש – כלפי התובע 3 ( להלן: יעקב או קובי) והשמדת ראיה כלפי יניב וכפיר.

 

19.        כתב האישום הוגש על ידי לשכת תביעות שפלה לבית המשפט ברמלה והבקשה למעצר עד תום ההליכים נדונה בפני כב' השופטת בוסתן. בדיון הודיעו הפרקליטים שהגיעו לידי הסכמה ולפיה התובעים ישהו במעצר בית מלא בנפרד. גם בדיון זה ציין סנגורם של התובעים כי הם טוענים שהוכו על ידי השוטרים וכי הוא מבקש בדיקת רופא וכן כי התעודות הרפואיות של התובעים שהיו בטיפול רפואי בבית החולים לאחר מעצרם יימצאו בתיק החקירה שכן יתכן והוא עשוי לשמש כחומר הגנה מטעמם.

 

20.        ביום 19.11.98 התקיימה הקראה של כתב האישום בפני כב' השופטת קפלינסקי. התובעים כפרו בהאשמות והתיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 15.3.99.

 

21.        בין לבין הגישו התובעים מספר בקשות לעיון חוזר בהחלטה לעצרם עד תום ההליכים במעצר בית מלא. זאת בין היתר על מנת שיוכלו לצאת לעבודה ולסדר עניני חתונתו של יניב. הנתבעת התנגדה. בית המשפט נעתר לבקשות ליציאה לעבודה של יניב וקובי.

 

22.        במהלך ניהול המשפט ברח כפיר מביתו ולא יצר קשר עם סניגורו ועל כן כתב האישום נגדו הותלה.

 

23.        ביום 24.1.00 ניתנה הכרעת הדין בעניינם של התובעים 1 ו – 2 (יניב וקובי) והם זוכו זיכוי מוחלט מן האישומים שיוחסו להם.

 

 

 

 

טענות התובעים

 

24.        התנהלות ופעולות המשטרה והתביעה בתיק הפלילי נשוא התביעה היו נגועות בשחיתות וקנוניה. המשטרה וגורמי התביעה פעלו הרבה מעבר לפעולה שגרתית של המשטרה במקרה גניבה מביתו של אזרח וזאת מאחר והגניבה בוצעה מביתו של חברם לעבודה. אף לאחר מכן פעלו תוך כדי החקירה והמעצר בלהיטות שאינה מתיישבת עם חוסר כוח האדם שבו מצויה המשטרה לצורך חקירה הנוגעת לגניבת פלאפון.

 

25.        בהמשך ומתוך אותה להיטות בוצע מעצרם של התובעים ללא שיש בידי השוטרים צו מעצר. משמע מדובר במעצר לא חוקי.

 

26.        תוך כדי המעצר הפגינו השוטרים אלימות כלפי התובעים וגרמו להם לחבלות גופניות. מעשי האלימות לא נפסקו גם בעת שהתובעים כבר הובאו לתחנת המשטרה. לטענת התובעים לא נקטו כלפי השוטרים כל אלימות אלא ביקשו להגן על עצמם מפני אלימות השוטרים שהחלה עוד בדירה כפי שיפורט להלן. הם סומכים טיעונם בין היתר על הכרעת הדין המזכה בעניינם.

 

27.        מטעם זה לא היה כל מקום להגשת כתב האישום ולא היה כל מקום לבקש את מעצרם עד לתום ההליכים בעניינם. בשל ההליכים שהוגשו נגדם הם סבלו נזק ממון ונזק שאינו נזק ממון. את נזקיהם מעמידים התובעים על גבול סמכותו של בית משפט זה.

 

28.        ב"כ התובעים טוען כי המדינה לא הביאה עדים זמינים מטעם ההגנה שהיו מעורבים בפרשה כמו העורך של נ/5 מפקח גיא רוגולסקי ואת הצוער אבי בצלאל.

 

 

 

 

 

טענות המדינה

 

29.        המדינה מכחישה את כל טענותיהם העובדתיות של התובעים באשר להתנהלותה במהלך הפרשה.

 

30.        המדינה טוענת כי התובעים לא הוכיחו תביעתם שכן טענותיהם הם בבחינת חכמה לאחר מעשה. במועדים הרלוונטיים לאירועים פעלו השוטרים והתביעה כשורה ובהתאם לדין. במעצר התובעים לא היה משום מעשה שלא כחוק.

 

31.        התובעים לא יכולים להבנות מהכרעת הדין המזכה שכן היא אינה יכולה לשמש ראיה במשפט אזרחי ומכל מקום הכרעת הדין ניתנה על סמך חומר הראיות שהיה בפני בית המשפט נכון לאותו מועד ומבלי שבית המשפט נחשף לכלל החומר שבתיק. בית משפט זה צריך לפסוק על פי כלל הראיות שנשמעו בפניו. 

 

32.        על התובעים מוטל נטל מוגבר להוכחת טענתם ולפיה פעלו אנשי הנתבעת שלא כחוק ותוך ביצוע עבירות פליליות.

 

33.        לגופם של דברים טוענת המדינה כי עדותם של התובעים הייתה בלתי מהימנה והיא עדות יחידה של בעל דין.

 

34.        התובעים נמנעו מלהביא לעדות את חברתו דאז של כפיר שהינה אשתו דהיום ואי הבאתה צריך לפעול לרעתם.

 

גרסת התובעים להתרחשויות ביום 18.10.98:

 

35.        בעת שהגיעו השוטרים לביתם ישן יניב שינה חזקה. אחיו קובי ניסה להעירו לבקשת השוטרים ולא הצליח מיד. השוטרים נכנסו לחדר שבו ישן יניב והעירו אותו בצורה ברוטאלית תוך שהם מושכים מעליו את השמיכה בעודו ערום מתחתיה. הם התחילו לתקוף את יניב ואז נכנס לחדר קובי וניסה להפריד בין השוטרים ליניב. אז הגיע לחדר גם כפיר וניסה להפריד אף הוא ובינתיים הייתה מהומה בין כל השוטרים לכל האחים. בשלב זה נתנו השוטרים ליניב להתלבש ושמו לו אזיקים והוציאו אותו מהבית.

 

36.        בעוד השוטרים מורידים את יניב מהבית הוסיפו להכותו עד שהוכנס לניידת וזאת כשהוא כפות עם ידיים מאחורי הגב.

 

37.        מיד לאחר מכן הגיעה ניידת נוספת שלקחה את כפיר וקובי לתחנת המשטרה. כל התובעים טוענים כי גם במשטרה, תוך כדי החקירה, הוכו על ידי השוטרים לרבות בבעיטות ובעזרת מקל. רק יום למחרת נלקח קובי לבדיקה בבית חולים ואילו יניב וכפיר נלקחו יומיים לאחר מכן.

 

38.        גרסה זו עלתה מתצהירי שלושת התובעים. בחקירתם הנגדית שבו התובעים על עיקרי עדותם הראשית.

 

39.        בחקירתו הנגדית נדרש יניב לשאלה מי העיר אותו והשיב:

 

"אתה שואל מי אני זוכר שבפועל העיר אותי, אני משיב לך שאני זוכר שוטרים. אני לא זוכר שמות. אני זוכר שמשכו לי את השמיכה ותפסתי את השמיכה ואז התחילו באלימות. הייתי ערום.

.....

אתה שואל אם ידעתי שהם שוטרים למה לא קמתי, אני משיב לך כי הייתי ערום, שמעתי את החברה של אחי והדלת הייתה פתוחה והם לא נתנו לי הרבה צ'אנסים.

.....

אתה שואל אם כל שלושת השוטרים העירו אותי בצורה ברוטאלית, אני משיב לך שאני חושב שכן. גם הגעתי למצב שהייתי על הרצפה ערום והם בועטים בי ואני מכסה את הפנים וסוגר את הצלעות עם המרפקים כי כבר שברו לי צלע שוטרים." (ראה עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול). 

 

40.        בהמשך הוא מציין כי ביקש מהשוטרים שיפסיקו להרביץ לו :

 

"שצעקתי די די די ואחי קובי בא וכפיר בא והחברה שלו והיה קצת צעקות ונרגעו הרוחות. התלבשתי, לקחתי מצית וסיגריות, כבלו אותי בידיים אחורה וכל הדרך לניידת אחד בעט בי מאחור ואחרים פיצצו אותי ממכות." (ראה עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול).

 

41.        בעדותו בתיק הפלילי שב יניב על עיקרי עדותו שבפניי. הוא שב והכחיש שהתחיל לתקוף את השוטרים וציין שהאלימות החלה עוד כשהיה תחת השמיכה.

 

42.        כפיר בעדותו ציין כי חברתו העירה אותו ואמרה לו שיש שוטרים בבית והם מרביצים ליניב והוא ממשיך:

 

"אתה שואל מה עשיתי, אני משיב לך שקמתי לראות ונכנסתי לחדר וראיתי ששלושת השוטרים מרביצים ליניב ובועטים בו והוא היה על הרצפה ערום וקובי ניסה להפריד. באותה תקופה נשך אותי כלב באצבע ויכולתי להפריד רק עם יד אחת וצעקתי בלי ידיים ועד שנרגעו הרוחות ושמו לו אזיקים ליניב ולקחו אותו.

.....

אתה שואל אם אף אחד לא נתן אגרופים לשוטרים, אני משיב לך שאף אחד מאיתנו.

.....

אתה אומר לי שהחדר לא גדול ויניב שוכב על הרצפה ושלושה שוטרים מקיפים אותו ושואל אותי איך ראיתי אותם בועטים בו, אני משיב לך שאותו בקושי ראיתי מרוב שהם עטפו אותו בבעיטות. ראיתי אותם בועטים ומכניסים אגרופים ושמעתי אותו צועק." (ראה עדותו בעמ' 11 – 13 לפרוטוקול).

 

43.        הוא הוסיף כי גם כאשר הורידו השוטרים את יניב מהבית ראה שמרביצים לו.

 

 

 

44.        גם קובי בעדותו בבית המשפט חוזר על עיקרי עדותו הראשית. הוא מציין כי השוטרים שהגיעו לביתם היו "על אזרחי" והציגו עצמם בעל-פה. באשר לנסיבות הערתו של יניב הוא מציין כך:

 

"אתה שואל אם הלכתי איתם לחדר, אני משיב לך שלא. השארתי אותם (את השוטרים – ח.ו.ו.) בכניסה לבית וניגשתי ליניב להעיר אותו והוא לא קם כי השינה שלו חזקה. ניגשתי לשוטרים ואמרתי להם שהוא לא מתעורר ואז אם אני לא טועה השוטר חזי עובדיה הסתכל על שני השוטרים שעמדו מולו ועשה להם סימן שהוא הולך להעיר אותו כשהוא תופח על החזה. הוא הלך לחדר ומיד אחריו המשיך עוד מישהו במרחק של 4 צעדים ואז הם התחילו לעשות בחדר מה שהם רוצים.

.....

חזי ניגש ליניב ומשך לו בשמיכה, יניב היה ערום ואז יניב התעורר. יניב ניסה למשוך את השמיכה כמה פעמים עד שחזי עלה למיטה של יניב ומשם התחילו הקטעים הפיזיים.

.....

אתה שואל האם בשלב הזה הוא היה על הרצפה ושלושתם לידו, אני משיב לך שאחד תפס אותו ברגל וחזי היה מאחור ואיזה שהיא נקודה הם גלגלו אותו לרצפה.

...התחלתי לצעוק עזבו אותו וכו' ואז מלי התעוררה והעירה את כפיר או שהוא היה ער ופתאומיות הם הופיעו להפריד. נכנסתי בין השוטרים , כן קיבלתי פה ושם מכות בהתחלה ואז הם פשוט התפזרו עלינו." (ראה עדותו בעמ'17 לפרוטוקול).

 

45.        קובי הוסיף כי גם בעת שהורידו את יניב לניידת הוסיפו השוטרים להכותו הגם שהיה אזוק עם אזיקים מאחורי הגב.

 

46.        גם קובי שב על עיקרי עדותו בפניי גם בתיק הפלילי.

 

47.        בכל הנוגע למכות שקיבלו התובעים במשטרה שבו על גרסתם גם בחקירה הנגדית. יניב מציין בעמ' 8 לפרוטוקול כי בעת שהגיעו אחיו לתחנה ראה אותם שהם כבולים "ומרביצים להם וגם עם מקל. ראיתי גם את הסימנים הכחולים אחר כך."  יש לציין כי בעת עדותו של יניב בתיק הפלילי שב וציין כי לא אותו בעצמו הכו עם מקל כי אם את אחיו. ראה עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול הפלילי.

 

48.        כפיר העיד כי:

 

"...בתחנת המשטרה כאשר הגענו לשם הכניסו אותי למסדרון של היומנאי ואני כבול ברגליים ובידיים ונתנו לי מכות במסדרון בוקסים לפנים, ברכיות, וקיפלו אותי בתוך המסדרון. ראיתי שהעבירו את קובי לחצר האחורית שגם נותנים לו מכות. הם לקחו אותו לחדר ואותי לחצר ויש להם ספסל בחצר, שמו לי את הרגליים בתוך המשענת בין המשענת למושב שהמשענת על הבטן ולקחו מקל מטאטא והשפילו אותי שם וסטירות בפנים ומכות עם המקל. הם מחליפים פעם הם הולכים לאחי קובי ופעם אלי. הם באו אלי עם דף ועט וביקשו שאני אחתום שהם לא הרביצו לי ולא רציתי לחתום אז קיבלתי עוד פעם מכות וכך זה היה מספר פעמים עם המקל. (ראה עדותו בעמ' 13 לפרוטוקול).

 

49.        קובי העיד כי בהגיעם לתחנת המשטרה הפרידו בינו לבין כפיר אך הוא ראה שמרביצים לכפיר אותם שוטרים שבאו לביתם. (ראה עדותו בעמ' 19 לפרוטוקול).

 

50.        שלושת האחים העידו כי לא נתנו מיוזמתם מכות ואגרופים לשוטרים וכי הסימן בעינו של חזי עובדיה הוא כתם לידה ולא סימן של מכה. כפיר הכחיש נמרצות כי ניסה להכות את השוטרים בעזרת אגרטל.

 

51.        בעדותו של קובי בתיק הפלילי שב והכחיש נמרצות שניסה לאיים על השוטרים עם שבר זכוכית. הוא הוסיף וציין כי הפצעים שנראו בפניו של השוטר חזי הם פצעים טבעיים וכהגדרתו "חצ'קונים". הוא הוסיף כי הוא לא ירים יד על שוטרים כי הוא יודע שזה חמור והוא לא בנוי לשבת בבית סוהר. ראה עדותו בעמ' 30 לפרוטוקול הנ"ל.

 

 

 

גרסת התובעים להימצאותו של כלי עישון בחדר וניסיון להעלימו:

 

52.        המדינה טוענת כי בעוד השוטרים מנסים להוציא את יניב מהחדר, ניסה יניב להעלים כלי עישון ושקית של סם על דרך זריקתם מן החלון.

 

53.        בחקירתו במשטרה נשאל יניב לעניין זה ודחה כל טענה כאילו ניסה להעלים כלי עישון ושקית. (ראה הודעתו מיום 18.10.98, צורפה לתצהירו של מר דוד זמיר כחלק מנספח ג') גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, משנשאל על כך השיב: "לא היה ולא נברא". (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול).

 

54.        גם בעת עדותו של יניב בתיק הפלילי שב על דעתו שלא היה כל כלי עישון שניסה להעלים וכל סם. הוא גם הכחיש שכפיר איים על השוטרים עם שבר של אגרטל. לטענתו מאחר והשוטרים באו לעצרו בלי צו מעצר ופעלו נגדם באלימות, הם ביקשו לנסות להעליל על התובעים עלילות שווא.

 

55.        הוא הדין באשר לחקירתו של כפיר במשטרה. משנשאל האם ראה אצל יניב כלי בעת שהותם בחדר השיב בשלילה.

 

56.        בחקירתם הנגדית של כפיר וקובי בבית המשפט לא נשאלו בעניין זה דבר למעט שאלה כללית אם ראו בבית כלי עישון אי פעם או שקית של גראס.

 

57.        בחקירתו של קובי בתיק הפלילי שב וציין כי לא היו בחדר בו ישן יניב כל כלי עישון. הוא הוסיף וציין כי אם היה רוצה להעלים את כלי העישון, אם היו בנמצא, היה דואג לעשות כן לפני שפתח את הדלת לשוטרים. ראה עדותו בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון הפלילי.

 

 

 

 

גרסת הנתבעים להתרחשות ביום 18.10.98:

 

58.        מתוך שלושת השוטרים שהגיעו לבית התובעים באותו הלילה העידו בתיק שבפניי רק גדעון עדני (להלן: עדני) וחיים כחלון (להלן: כחלון). חזי עובדיה לא העיד לאחר שהנתבעת לא הצליחה לאתרו במקום מושבו בחו"ל ולהביאו להעיד.

 

59.        עדני בתצהירו מציין שעם תחילת המשמרת באותו הלילה קיבל תדרוך ממפקד הבילוש להביא את יניב לתחנה לתחקור שכן הוא חשוד בעבירה של התפרצות וגניבה. הן עדני והן כחלון מציינים כי כשהגיעו לבית התובעים באותו הלילה הזדהו כשוטרים וביקשו את יניב. קובי הוביל אותם לחדרו של יניב שישן באותה העת. לטענתם לאחר מספר ניסיונות של קובי להעיר את יניב הוא הצליח להעיר אותו. לאחר שהתעורר הציגו את עצמם בפני יניב והודיעו לו כי עליו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה. יניב הסכים לכך וקם וביקש להתלבש ולהתרחץ והם אפשרו לו לעשות כן. תוך שהוא מסתובב בחדר החל מגדף אותם אך הם התעלמו.

 

60.        הם מוסיפים ומציינים כי לאחר מספר דקות ניגש יניב לפינה בחדר והוציא משם כלי לעישון סם (באנג), וביקש לזרוק אותו מהחלון. עדני תפס את ידו של יניב וניסה למנוע ממנו לזרוק את הבאנג ואז החלו חילופי מהלומות בין השוטרים לבין האחים וכדבריו:

 

"כשהם מכים אותנו ומנסים בכל הכח לזרוק את הבאנג. תוך כדי שאני מתגונן מהמכות ניסיתי להרגיע את האחים ולהסביר להם שאנחנו לא באנו בגלל סמים וההוראה שקיבלנו היא להביא את יניב לתחנה. הסברי לא שכנעו את האחים והם המשיכו בשלהם, תוך שאני חש בבעיטות ובאגרופים בגב, ככל הנראה מאחד האחים שהיה בחדר.

במהלך האירוע, לא זכור לי מתי, הגיע לפתע אח נוסף של יניב בשם כפיר והצטרף אף הוא לתגרה, כשהוא חובט ומכה אותנו.

בשלב מסוים הצליח יניב או אחד מאחיו לדחוף אותי וזה נתן להם את האפשרות לזרוק את הבאנג. לאחר שהבאנג נזרק החלו האחים להירגע ויניב המשיך להסתדר לקראת יציאה." (ראה עדותו של עדני סעיפים 10-12 לתצהירו וכן סעיפים 7-8 לתצהיר כחלון).

 

61.        לטענתם לאחר שיניב התלבש הוא ניגש לשידה שניצבה ליד המיטה ופתח מגירה וביקש להוציא ממנה שקית עם חומר החשוד כסם שגם אותה ביקש להעלים. בעקבות מעשה זה שוב התפתחה תגרה בין השוטרים לאחים שבה הגיע קובי עם שבר של זכוכית ואיים לפגוע בשוטרים. בחורה ששהתה בבית באותה העת עצרה בעדו מלפגוע בשוטרים. בשלב זה סיים יניב להתלבש ויצא איתם לחדר המדרגות שם נכבל והוכנס לניידת.

 

62.        בשל השתוללות האחים ביקשו השוטרים תגבורת. זו הגיעה ולקחה גם את האחים של יניב לתחנת המשטרה. הם מציינים כי השוטר הנוסף, חזי עובדיה, קיבל מכה חזקה בעין במהלך האירועים ונדרש לטיפול רפואי.

 

63.        לטענת עדני וכחלון נמנעו מלהתעכב ולחפש את הבאנג והשקית שיניב זרק מהחלון כדי לא לגרום לתסיסה נוספת ועל כן כדברי עדני בסעיף 22 לתצהירו:

 

"העדפנו לנתק מגע ולנסוע מהמקום במקום להתעכב על מנת לחפש בשעות הלילה שקית של סם."

 

64.        עם הגיעם של השוטרים עם יניב לתחנת מסובים הם מסרו אותו לידי החוקרים ולטענתם לא הכו לא את יניב ולא את אחיו.

 

65.        בחקירתו הנגדית של עדני נדרש לשאלה האם ידע שהוא מתבקש להביא את יניב לתחנה בטוב ואם לאו אז לעצרו והשיב כי ידע שאין בידיו צו מעצר וכי המעצר הוא "פועל יוצא של האירועים" כהגדרתו. את הצורך לבצע את ההוראה להביא את יניב לחקירה דווקא בלילה הסביר כך:

 

"אם בית משפט שואל אותי למה הגענו בשעה 04:30 לפנות בוקר, אז יש בזה את הרעיון המבצעי כי בעולם הפשע מוד הפעולה שלהם הוא כזה שהם לא נמצאים בשעות היום ולא בשעות המקובלות שאדם סביר נמצא בביתו. כמעט בלתי אפשרי לאתר אותם בצורה של תקשורת שיגיעו לתחנה. קיבלנו את ההיסטוריה של אותו בחור וראינו שהוא לא דג רקק אז לכן חשבנו שאנחנו צריכים לבוא בלילה ואלה השעות שבדרך כלל אנחנו מצליחים לתפוס את האדם." (ראה עדותו בעמ' 23 לפרוטוקול).

 

בהמשך נידרש לצורך הדחוף לבצע את ההוראה של הקמב"ל הגם שהמזכר היה מיום 13.10.98 היינו 6 ימים עובר למתן ההוראה לצאת לביתו של יניב וכן כי במזכר עצמו מצוין כי אירוע הפריצה התרחש ב – 3.9.98 כלומר כ – 6 שבועות עובר להוצאת ההוראה להביא את יניב לתחנה. בתשובה לשאלות ב"כ התובעים השיב עדני כי אינו זוכר את פרטי הסיטואציה (ראה עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול). זאת הגם שבתצהירו נימק את הצורך להגיע ליניב בשעות הלילה בחשש מהעלמת ראיות; זאת הגם שלא נדרשו לבצע חיפוש בביתו של יניב באותו מועד אלא רק להביאו לתחנה. הוא הוסיף כי את המידע בדבר עברו הפלילי של יניב קיבל מקצין המבצעים ולא היה לו בעצמו גיליון הרשעות לעיין בו.

 

66.        באשר לאירועים מרגע הכנסם לדירת התובעים באותו הלילה השיב שאכן קובי ניסה להעיר את יניב ומשלא הצליח בכך היה זה צוות השוטרים שהעיר אותו. הם הודיעו ליניב שהוא צריך להתלוות אליהם אך לא זכור לו אם הסבירו לו מדוע. גם לא הראו ליניב את המזכר שבעקבותיו הגיעו לביתו. משנדרש לסתירה שבין דבריו אלו לאמור בתצהירו השיב כי כולם היו בחדר וכולם ניסו להעיר את יניב (ראה דבריו בעמ' 27 לפרוטוקול).

 

67.        במהלך החקירה הנגדית ניסה לתרץ דברים שאמר בעדותו במסגרת ההליך הפלילי בפני כב' השופטת קפליניסקי בכך שעובר לדיון שם לא ניתן לו לעבור על כל החומר כפי שעשה לפני הדיון נשוא תביעה זו. יש לציין כי העדות במסגרת התיק הפלילי נעשתה במהלך מרץ 1999 היינו כחצי שנה לאחר האירוע נשוא התביעה.

 

68.        בין הסתירות אליהן הפנה ב"כ התובעים יש לציין כבר עתה כי בעת עדותו של עדני בתיק הפלילי ציין מפורשות כי הוא הציג בפני קובי (המכונה שם "נאשם 3" – ח.ו.ו.) צו מעצר כנגד יניב (המכונה שם "נאשם 1"). ובהמשך הציג את הצו בפני יניב עצמו (ראה דבריו בעמ' 5-6, 9 לפרוטוקול מיום 15.3.99). זאת כאמור בסתירה לדבריו בעת הדיון כאן.

 

69.        אי התאמה נוספת בגרסתו של עדני בעת עדותו בתיק הפלילי נוגעת לשלב שבו הצטרף כפיר לאירוע. בתחילה הוא מוסר כי כשהתחילו המכות בין יניב וקובי לשוטרים כפיר הצטרף ואילו ממש בהמשך עדותו הוא מציין כי רק לאחר שנרגעו הרוחות ויניב התקלח כפיר התעורר. ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול הנ"ל.

 

70.        סתירות נוספות נוגעות לשלב שבו ניסה יניב לזרוק את הבאנג. בעדותו בתיק הפלילי ציין כי מיד לכשקם ובטרם התלבש ביקש יניב לזרוק את הבאנג ואילו בעת הדיון בפניי הוצגה גרסה ולפיה יניב החל להתלבש תוך שהוא מגדף ואז תוך כדי התנהלותו בחדר ניסה לזרוק את הבאנג מהחלון (ראה דבריו בתיק הפלילי בעמ' 9 לפרוטוקול הנ"ל). בעת שהתבקש להתייחס לסתירה זו השיב כי האמור בסעיף 10 לתצהירו בתיק שבפניי אינו נכון הגם שאלה המילים שלו לעו"ד סובל ב"כ המדינה בתיק (ראה עדותו בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון בפניי).

 

71.        בעדותו בתיק הפלילי ניסה עדני להסביר מדוע הגם שקובי ניסה לתקוף אותם עם שבר של אגרטל בחר שלא לעשות משהו בעניין וקודם כל לסיים את לקיחת יניב לתחנה הגם שמדובר באירוע חמור הרבה יותר. על כך השיב שבשלב הראשוני לא חשב לבצע נגדו צו מעצר. כך גם לא מצא לנכון לתפוס את שבר הזכוכית לצורך הבאתו כראיה לבית המשפט. לטענתו נבע הדבר מרצונו לנתק מגע מהר ככל האפשר (ראה דבריו בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון הנ"ל). יחד עם זאת משנשאל בעדותו בפניי למה ראה צורך להתנפל על יניב כשראה שהוא מנסה לזרוק את הבאנג אם כדבריו לא הגיע אליו בשל חשד לעבירת סמים, השיב שלא יכול היה להתעלם מכך שכן מבחינתם זה כלי לעישון סמים. על כן התפתח ביניהם עימות כשניסה למנוע ממנו לזרוק את הבאנג. בהמשך הוא מסביר כי לאחר שהבאנג נזרק הבהיר ליניב כי לא בא לעשות חיפוש וניסה להרגיע את הרוחות. וכדבריו:

 

"אתה שואל אם הרגעתי את הרוחות אז בשביל מה התחלתי עם סיפור הבאנג, אני משיב לך שבגלל יחסי הכוחות והאיום שאני הרגשתי בדירה, העדפתי להתעלם מנושא הבאנג ושכולם לידי." ראה עדותו בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון בפניי.

 

יחד עם זאת על פי טענתו, בהמשך החלה שוב התכתשות ביניהם לאחר שיניב ביקש לזרוק גם שקית חשודה כסם והם שוב ניסו למנוע זאת ממנו והאלימות התפתחה שוב. 

 

72.        מעדותו בתיק הפלילי עלה כי מספר עובדות בעלות משמעות לא נרשמו בדו"ח הפעולה. כך למשל העובדה שאפשרו ליניב להתקלח בשל מים מהבאנג שנשפכו עליו לטענת עדני תוך כדי ניסיונות הזריקה של הכלי. כך למשל בכל הנוגע לטענה כי גם לאחר שהורידו את יניב למטה זרקו עליהם קובי וכפיר חפצים מלמעלה.

 

73.        כחלון בעדותו בפניי ציין כי היה השוטר הזוטר בצוות שיצא לביתו של יניב באותו הלילה והוא לא ידע כל פרט באשר לחשדות שבבסיס הצורך להביאו באותו הלילה לתחנה. מעדותו עלה כי כל האירוע כמעט ואינו זכור לו. הוא גם לא ניסה לרענן זכרונו עובר לישיבה שבה נחקר בתיק זה על דרך קריאת העדויות בתיק הפלילי והמסמכים שהוגשו בתיקים. גם כשנשאל באשר לאירועים בבית לאחר שיניב התעורר השיב בעיקר שאינו זוכר (ראה עדותו בעמ' 44-45 לפרוטוקול).

 

74.        עדותו של כחלון בתיק הפלילי אינה מתיישבת עם עדותו של עדני במספר נקודות רב. על פי עדותו התערבות האחים במאבק עם יניב נעשתה רק בשלב מאוחר יותר כאשר יניב ניסה לזרוק את השקית החשודה כסם דרך החלון. בשלב שבו יניב ביקש לזרוק את הבאנג מהחלון נמצאו בחדר רק יניב והשוטרים (ראה עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון הפלילי מיום 26.4.99).

 

עוד ציין כחלון בעדותו כי יניב לא אמר להם שהוא ערום וכי הם אישרו לו להתלבש אך לא להתקלח. הם לא נשארו בחדר כשהוא התלבש אך מיד מוסיף:

 

 

 

"הוא תקף אותנו גם כשהוא ערום, הוא לא נתן לנו אופציות לצאת מהחדר." ראה עדותו בעמ' 16 הנ"ל.

 

הוא מוסיף ומציין כי הם התבקשו לעצור את יניב הגם שלא היה להם צו מעצר.

 

על פי עדותו הוא זה שאחז בידו של יניב שאחזה בבאנג וניסה למנוע ממנו להשליך אותו מהחלון (ראה עדותו בעמ' 17 לפרוטוקול הנ"ל). על פי עדותו תוך כדי שהותם בדירה הושלכו לעברם חפצים שונים.

 

גם באשר לחיפוש השקית החשודה כסם מסר גרסה שונה מזו של עדני ולפיה היה חשוב לו למצוא את הסם כי העלימו אותו ואת הסם לא מצאו. מי שביצע את החיפוש של הסם היה מפקד הצוות, היינו עדני (ראה עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול הנ"ל).

 

75.        גם כחלון לא ציין מספר פריטים בזיכרון הדברים שערך לאחר תום האירוע. כך למשל לא רשם בו שחברתו של כפיר סייעה לשוטרים למנוע ממנו לתקוף אותם עם שבר הזכוכית. זאת הגם שבעדותו בתיק הפלילי נתן תיאור מפורט של העניין (ראה עדותו בעמ' 18 הנ"ל). כך גם לא ציין בזיכרון הדברים כי בשלב שבו כפיר התקרב עם שבר זכוכית, הוא כחלון שלף אקדח במטרה לפגוע בו שכן חשש שמדובר במצב של סכנת חיים (ראה עמ' 19 לפרוטוקול הנ"ל).

 

דיון בכל הנוגע לאירועים ביום 18.10.98

 

76.        ראיתי לנכון להביא בפירוט רב את עדויות המעורבים באירוע מיום 18.10.98. זאת מאחר ולמקרא העדויות הרבות שנתנו כל הגורמים המעורבים בפרשה, עולה תמונה עגומה למדי באשר לעדויות השוטרים שהיו מעורבים בה. מתוך כלל העדויות עולה הרושם כי השוטרים נהגו שלא כחוק, לא ניסו כלל להפעיל שיקול דעת בעת ביצוע עבודתם ועדויותיהם לא עשו רושם מהימן ביותר. ואבהיר דברי:

 

77.        אין חולק כי המעשים בגינם נתבקש יניב לחקירה בתחנת מסובים לא נעשו בתכיפות למועד ה – 18.10.98. במצב דברים זה היה על השוטרים להצטייד בצו מעצר, זאת על פי הוראת סעיף 1 ו – 4 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק). צו כאמור לא היה ברשותם. על פי עדויות עדני וכחלון כלל לא ייחסו חשיבות לאמור באותו מזכר מיום 13.10.98. זאת הגם שעיון קצר בו היה מלמד אותם כי מדובר באירוע מלפני כ – 6 שבועות וכי אף הבקשה המופנית במזכר הינה מלפני 6 ימים.

 

78.        הן עדני והן כחלון ניסו במהלך עדותם לתרץ את העובדה הזו ולפיה ביצעו מעצר לא חוקי. אלא שהתירוצים לא יצלחו לדבר זולת להצביע על כי הם מודעים בדיעבד לכך שפועלם לא היה תקין. הטענה כי גם אם לא היה ברשותם צו מעצר הרי שהתנהגותו של יניב תוך כדי האירוע הקימה סמכות לעצרו ללא צו אינה מתיישבת עם הוראות החוק והדין. ראה למשל סעיף 23 (5) ג' לחוק. גם אם במהלך הכנותיו של יניב ליציאה עם השוטרים, הוא ביקש להעלים כלי לעישון ו/או שקית סם – אין בכך עילה למעצר ללא צו שופט. ובל נשכח כי כחלון העיד שהשקית הייתה קטנה ועל כן קשה היה למוצאה כשרצו לחפשה לאחר מכן.

 

79.        תמוה בעיני מדוע עדני, ששימש כראש הצוות, לא מצא לנכון להפגין מידה מינימאלית של אחריות בטרם יצא לביתו של יניב כדי ללמוד על מה נדרש זה האחרון לחקירה. לו היו השוטרים ערים לעובדה שכל חטאו הנטען של יניב נוגע לגניבת מכשיר סלולרי ומספר פריטים שאינם יקרי ערך, יתכן שהיו מפעילים שיקול דעת אחר כאשר לשיטתם התחממה האווירה בבית והם היו נתונים לסכנת חיים, כהגדרתו של חכמון. כך גם הייתי מצפה מהם לעשות מאמץ לתפוס את אותו שבר זכוכית שבאמצעותו לטענתם איים עליהם קובי שכן פעולה זו חמורה הרבה יותר מהפעולה שיוחסה ליניב.

 

 80.       לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ניסו לזמן את יניב לתחנה כאשר ממילא חלף זמן רב מאז האירוע הנטען כלפיו והסיכוי שהרכוש שהוא נחשד בגניבתו יימצא בביתו, קלוש. לא ראיתי במצב דברים זה כל הצדק שהוא לטענות השוטרים כי הצורך להגיע ליניב נבע מה"מוד העברייני" ולפיו הם לא נמצאים בביתם בשעות המקובלות. ראשית העבירה שיוחסה ליניב לא הייתה עבירה חמורה מן הסוג שמהווה סכנה לשלום הציבור כפשוטה. לו היה נעשה ניסיון לזמן את יניב וזה לא היה מתייצב מרצונו לחקירה, כי אז היה מקום לשקול פעולה ברוח זו. גם אז איני בטוחה כי השעה הנכונה היא אותה שעת ליל באשמורת אחרונה שבה יש בהופעת השוטרים בבית כדי להפריע את מנוחת הדרים הנוספים בו למעלה מן הצורך. זאת כאמור בעיקר בשים לב לעבירות המיוחסות.

 

81.        בעדויות השוטרים עצמם נתגלו סתירות הן בינן לבין עצמן והן בין עדויות כחלון לעדני. כך למשל בעדותו של עדני בתיק הפלילי הוא מוסר שתי גרסאות סותרות למועד שבו הצטרף כפיר לאירוע. זאת כאמור במרץ 1999 היינו כחצי שנה לאחר האירוע בלבד (ראה סעיף 69 לעיל); כך למשל הסתירה שבין עדותו של עדני לעדות כחלון בשאלה אם אפשרו ליניב להתקלח עובר להוצאתו מהבית; הוא הדין באשר לחיפוש אחר שקית הסם שנזרקה, כאשר עדני טען שלא חיפש אותה ואילו כחלון טען שערך חיפוש שלא העלה דבר. הוא הדין באשר לטענה מי החזיק בידו של יניב וניסה למנוע ממנו לזרוק את הבאנג. כל אחד מהשוטרים טען שהוא היה זה שהחזיק בידו של יניב במהלך האירוע שבו ביקשו למנוע ממנו להשליך את השקית דרך החלון. כן ראה סתירות נוספות שצוינו לעיל בפרק הדן בגרסאות השוטרים.

 

82.        עוד ראיתי לציין כי נפלא מעיני מדוע פרטים בעלי משמעות לכאורה לא נרשמו בזיכרון הדברים ובדו"ח הפעולה שכתבו שני השוטרים לאחר האירוע. כך למשל באשר לעובדה שתוך כדי ניסיונו של יניב להעיף את הבאנג נשפכו עליו מים מתוכו ועל כן הם התירו לו להתקלח. כך גם העובדה שחברתו של כפיר עזרה להם למנוע מכפיר לתקוף אותם עם שבר הזכוכית לא נרשמה בדוחות הנ"ל חרף עדותו של כחלון בעניין זה בתיק הפלילי. הוא הדין באשר לעובדה שתוך כדי שהותם בדירה הועפו עליהם חפצי נוי כפי שהעיד כחלון בתיק הפלילי וכי בשלב מסוים שלף אקדח לעברו של כפיר. גם דברים אלו לא מצאו ביטוים בדוחות אותם כתבו השוטרים לאחר האירוע.

 

83.        במהלך חקירתם בפניי הרבה כחלון להשיב כי אינו זוכר ואילו בעדותו בתיק הפלילי, שנעשתה בסמוך לאירוע, ביקש להציג עצמו כשוטר זוטר שרק נדרש להתלוות אל הכוח שיצא להביא את יניב. עדני ביקש בעת עדותו בפניי לנסות ולישב סתירות עם עדותו בתיק הפלילי ללא הצלחה.

 

84.        מנגד עדויות התובעים היו עקביות ותשובותיהם לשאלות ב"כ המדינה הן בתיק הפלילי והן בעת הדיון בפניי התיישבו עם ההיגיון. כך למשל הסביר קובי במהלך עדותו בתיק הפלילי כי מאחר וכבר הייתה לו התנסות עם המשטרה עובר לאירוע נשוא התביעה, הרי שהוא לא היה מרים יד להכות שוטר ולתת לו אגרופים או בעיטות בשל ההשלכות החמורות שעשויות להיות למהלך כזה. (ראה עדותו בעמ' 30). וכך יניב הסביר מדוע לא ראה לנכון ללכת לחקירת מח"ש מחשש פן יבולע לו לאחר מכן. במצב דברים זה יותר סביר שהתובעים לא היו אלה שהחלו בהפעלת הכוח אלא השוטרים.

 

85.        לכך יש להוסיף כי דווקא משום שלתובעים הייתה היכרות כזו או אחרת עם המשטרה בעברם, אין זה סביר שיניב ינסה לזרוק בנוכחות השוטרים כלי לעישון סם ו/או שקית שבכלל מצויה הייתה בתוך מגירה שהשוטרים כלל לא ביקשו לפתוח אותה. פעולה אקטיבית של הרמת הבאנג והשלכתו אל מעבר לחלון היא הרבה יותר מחשידה מאשר הימצאותו של הכלי בחדר. יניב היה יכול לצפות שאם הוא משליך חפץ כזה מן החלון השוטרים ירדו לאספו. זאת בעיקר בפעם השנייה לגרסת המשטרה שלאחר שכבר התלבש ביקש לזרוק גם את השקית שהייתה מצויה במגירה. שהרי אם באותו שלב הבין מעדני, כפי שזה העיד בפניי, כי המשטרה אינה מבקשת לעשות אצלו חיפוש, מדוע יגלה לה ממצאים שאינם נגלים לעין? אם טענה המשטרה כי עסקינן לא ב"דג רקק" כהגדרתו של עדני, הרי שאין מאחורי הסיפור הזה כל הגיון.

 

86.        לכך יש להוסיף את העובדה שלכל אותו סיפור על המצאות באנג שנזרק מהחלון כמו גם השקית החשודה כסם, לא הובאה כל הוכחה. האם הייתה מניעה בשעה ששלושת התובעים מצויים בחקירה במשטרה לצאת שוב אל המקום ולנסות לאתר את החפצים המושלכים? הרי אלה החפצים שלטענת השוטרים הולידו את פרץ האלימות ועל כן הם ראיות בעלות חשיבות להוכחת מעשי התובעים ובעצם להוכחת כתב האישום החמור שהוגש נגדם. הוא הדין באשר לשבר הזכוכית.

 

 

87.        מיד בסמוך למעצרם של התובעים, בעת שהובאו בפני כב' השופטת שריזלי, הוצגו לעיני בית המשפט סימני מכות על פני גופם. אם התמונה הייתה כדברי השוטרים לא הייתי מצפה לראות סימני מכות דוגמת אלו שהוצגו בפני בית המשפט ובפני הרופאים שבדקו אותם בהמשך. החבלות שנמצאו על גופם של התובעים היו חבלות בגב. אלה אינן חבלות צפויות מעימות פנים אל פנים והן מתיישבות יותר עם גרסת התובעים על פיה הוכו עוד בבית (יניב) ובתחנת המשטרה לאחר מעצרם (כפיר וקובי).

 

88.        מכל אלה ראיתי לקבוע כי גרסת התובעים באשר לאירועים שהתרחשו ביום 18.10.98 אמינה יותר וראיתי לקבלה. על פי רמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי הצליחו התובעים להוכיח טענתם ולפיה השוטרים ביצעו ביניב מעצר שלא כחוק והפעילו כלפי כולם כוח בלתי סביר. בהתנהלות המשטרה עד לשלב הבאתם של התובעים לדיון בפני כב' השופטת שריזלי בבוקר יום 18.10.98 הייתה רשלנות ו/או אדישות לעצם העובדה שמדובר במעצר לא חוקי ובהפעלת כוח בלתי סביר בנסיבות ובניגוד לדין.

 

הפן המשפטי של אירועים אלו

 

89.        התובעים ביססו תביעתם מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בעילות רשלנות, נגישה, תקיפה וכליאת שווא. למדינה ועובדיה ישנה חסינות מפני אחריות בנזיקין מכוח סעיף 3 לפקודת הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב – 1952 זאת כאשר פעלה בתחום ההרשאה החוקית או בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשאה. המדינה חבה ברשלנות שבמעשה. הוא הדין גם בסיפא לסעיף 7 לפקודת הנזיקין אשר לפיה "תהא לעובד הגנה בכל תובענה שאינה על רשלנות, אם המעשה היה בתחום סמכותו כדין או שעשהו בתום לב כסבור שהוא פועל בתחום סמכותו כדין".  

 

90.        לאור מסקנתי באשר לאופן התנהלות השוטרים עדני וכחלון לרבות גורמי החקירה שטיפלו באירוע זה בראשיתו, ברי כי למדינה ולנתבעים עצמם לא עומדת ההגנה הנ"ל. מדובר בפעולות בניגוד לחוק מפורש שנעשו מתוך ידיעה או לחילופין מתוך עצימת עיניים ואדישות לתוצאות ו/או רשלנות רבתי. מכאן שעל הנתבעים קמה החובה לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממעשיהם שצוינו לעיל.

 

91.      לעניין זה ניתן להביא את דבריו של כב' השופט זמיר בע"פ 7826/96 יוסף רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1) 481 בעמ' 498, אשר מתייחס למקרים שבהם תקום לנאשם שזוכה זכות לפיצוי מכוח סעיף 80 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977:

"כך אף כאן. על יסוד פסקי-הדין שדנו בסעיף 80, ועל רקע התכלית של סעיף זה, ניתן לציין שיקולים אחדים, שיש בהם כדי לסייע בידי בית-המשפט להחליט בכל מקרה אם התקיימו "נסיבות אחרות", המצדיקות תשלום הוצאות ופיצוי לפי הסעיף. להלן רשימה של שיקולים כאלה: האם החקירה נפתחה והאישום הוגש בתום-לב, או שמא הנאשם נפל קורבן לעלילת שווא או לשיקולים זרים; האם החקירה נוהלה באופן ראוי, כגון:

א

 

ב

 

ג

 

ד

 

ה

 

ו

 

ז

 

האם טענת אליבי של הנאשם נבדקה כנדרש והאם נערכה חקירה לעדים שנדרש לחקור אותם; האם התביעה נוהלה באופן שהכביד על הנאשם ללא הצדקה, וכתוצאה נגרמו לו הוצאות יתרות או מעצרו התמשך מעבר לנדרש; האם המשפט התארך יתר על המידה, ללא הצדקה, בעוד הנאשם נתון במעצר, ובלי שניתן לייחס את התארכות המשפט לנאשם עצמו; האם הנאשם ניסה לשבש את מהלך החקירה או המשפט; האם התברר בדיעבד, ואף שמלכתחילה היה יסוד להאשמה, כי לא היה מקום להגיש את כתב-האישום, בשל שיקולים מיוחדים הנוגעים לנאשם, לעניין הציבורי או לנסיבות אחרות; האם בית-המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק, בשל היעדר ראיות מספיקות או בשל פגם דיוני בניהול המשפט, או שבית-המשפט קבע בצורה פסקנית כי הנאשם לא ביצע עבירה."

92.        לעניין תביעה מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין שב בית המשפט העליון מפי כב' השופט בייסקי ומציין בע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לח (3) 337 כך:

 

"סעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המגן על עובד ציבור שביצע עוולה, אם המעשה היה בתחום סמכותו כדין או שעשהו בתום-לב כסבור שהוא פועל בתחום סמכותו כדין, מוציא את ההגנה בגין רשלנות (ראה:ב א' ברק, "חסינות מאחריות או מתביעה:ו שלילת זכות הניזוק או שלילת תביעתו" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תש"ז) 349, 382-383), וסעיף 3לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, המקנה חסינות למדינה בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום ההרשאה החוקית, או בתום-לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית, משאיר האחריות על המדינה "על רשלנות שבמעשה"..... בסיכום נקודה זו: בין אם האחריות הנטענת כלפי המדינה היא ישירה או שילוחית, מצויים מעשי השוטרים בתחומו של סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) וכן בתחומו של סעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]."

 

93.        באשר לאחריות המדינה בנזיקין שב בית המשפט העליון, בפסק דין מאוחר יותר, על הקביעה כי לא קיים שוני מהותי בין המדינה לאזרח רגיל בכל הנוגע לתוצאות מעשים או מחדלים רשלניים, אלא ששומה יש לנקוט יתר זהירות בבחינת החלטות שלטוניות שמחייבות הפעלת שיקול דעת. וכדבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 916/91 מדינת ישראל נ' לוי ואח', פ"ד מ"ח (3) 45, בעמ' 81:

 

"לטעמי, כאשר עניינה של טענת הרשלנות הוא בהפעלת שיקול-דעת, על בית המשפט לצאת מנקודת מוצא כי המדינה לא תחוב בנזיקין, למעט מקרים חריגים. נקודת מוצא זו עולה בקנה אחד עם ההכרה בכך שהרשות מפעילה את שיקול-דעתה לא לטובתה היא, אלא לטובת הציבור בכללותו."

 

94.        מנגד ככל ששיקול הדעת שעל הגורם השלטוני להפעיל מצומצם יותר ו/או מוסדר בכללים פנימיים או בחקיקה, יחול סעיף 7 הנ"ל.

 

95.        עוד ראיתי לציין כי במקרה שבפניי מעשי השוטרים ו/או מחדליהם עולים גם כדי עוולות אחרות בפקודת הנזיקין לבד מעוולת הרשלנות. אין ספק כי מעשי השוטרים מגיעים כדי כליאת שווא כהגדרתה בסעיף 26 לפקודה וזאת עד למועד מעצרם ע"י בית המשפט. במקרה שבפניי אין השוטרים עדני וכחלון חוסים תחת ההגנה של סעיף 27 (א) לפקודה שכן ביצוע המעצר נעשה ללא צו מעצר כחוק. ניתן גם לראות במעשי השוטרים משום הפרת חובה חקוקה ונגישה שכן הם הגיעו לביצוע המעצר ללא צו מעצר כחוק ובניגוד לדין כאשר אותה חובה חקוקה נועדה לשרת את התובעים ואת כל ציבור האזרחים מפני מעצרים שרירותיים. עצם הצורך בקבלת צו שיפוטי מביא לכך שעוד גורם יפעיל שיקול דעת בטרם נשללה חירותו של אדם. (ובמקרה שלנו אין המדובר על מעצר בסמוך לביצוע העבירה שאזי - אין צורך בצו מעצר).

 

הטענה לשימוש לרעה בכוח השררה

 

96.        כאמור טוען ב"כ התובעים כי הסיבה להתנהגות השוטרים כולם בפרשה נבעה מלהיטות יתר לאתר את הגנב שפרץ לדירתו של השוטר רמי חכמון בשל סולידאריות בין השוטרים. ב"כ התובעים מעלה מספר מעשים אשר אינם מתיישבים עם פעולה רגילה של המשטרה. החל באופן שבו טיפל חכמון עצמו בפרשה כאשר פנה לא לתחנת המשטרה האחראית על הטיפול באירוע; עבור דרך העובדה שבשלב מסוים השתתף באופן פעיל בחקירה וחבר לצוות שיצא לחקור את בעל חנות הטלפונים ופנה לבירור אודות מקום הימצאו של המכשיר שנגנב מיחידת המעקב וההאזנות של המשטרה; כלה בהוראות שנתן בהודעתו הנוספת במשטרת מסובים (ת/7).

 

97.        לטענת ב"כ התובעים מתוך אותה מוטיבציית יתר עשו חכמון, עדני, צוער אבי בצלאל וקמב"ל מסובים גיא רגולסקי יד אחת וכתוצאה מכך יצא אותו מזכר נ/5 שעל פיו נדרש הצוות להביא את יניב לחקירה במשטרה ללא צו מעצר כחוק.

 

98.        עדי הנתבעת היינו עדני וכחלון הכחישו כי הייתה להם היכרות קודמת עם חכמון. עדני שנתן תצהיר תשובות לשאלון ממנו עולה כי לכאורה הכיר את חכמון היכרות קודמת נתן הסבר לטעותו במתן התשובה שראיתי לקבלה. לבד מעדים אלה לא הובאו בצלאל וגיא רוגלסקי להעיד.

 

99.        מבחינת עדני וכחלון לא שוכנעתי כי ידעו בעת שביצעו את מעצרו של יניב כי הוא חשוד בהתפרצות לביתו של שוטר. יחד עם זאת התרשמתי כי הן עדני והן כחלון נהגו מתוך אדישות וחוסר איכפתיות ומתוך רשלנות בביצוע עבודתם כאשר ביצעו את המבוקש באותו מזכר נ/5 ללא הפעלת כל שיקול דעת ובירור העובדות שבבסיס האמור במזכר. עדני וכחלון יצאו לביצוע המעצר של יניב מתוך ידיעה או לכל הפחות עצימת עיניים לגבי העובדה שאין בידיהם צו מעצר כחוק כפי שנדרש בנסיבות.

 

100.      בכל הנוגע לגורמים האחרים חזקה עליהם שפעלו מתוך התייחסות לעובדת היותו של חכמון חבר לעבודה, שכן אחרת היו מעידים ומוסרים גרסתם לאירועים. הימנעותם ממתן עדות הן בתיק הפלילי והן בתיק שבפניי משמשת לרעתם. עדותו של שלמה מנשה שהיה רמ"ח מסובים באותה תקופה רובה ככולה נסמכת על מידע אותו שאב מאחרים. אך גם הוא מציין בחקירתו הנגדית שכאשר התיק הגיע אליו לחקירה כבר ידע כי חכמון הינו איש משטרה (ראה עדותו בעמ' 35 לפרוטוקול). הוא זה שהנחה את צוער אבי בצלאל לחקור את הפרשה.

 

הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים

 

101.      יש לציין כי כתב האישום שהוגש בסופו של יום נגד התובעים לא כלל בתוכו אישום הנוגע להתפרצות וגניבה מביתו של חכמון.

 

102.      יחד עם זאת מעצם המצאם של מזכרים ודו"ח פעולה של השוטרים המעורבים בעניין אשר מציינים באופן חד משמעי כי הותקפו על ידי התובעים, איני סבורה שניתן לטעון כלפי התביעה שלא היה מקום להגשת כתב אישום כלל. אין לשכוח שהתובעים המשטרתיים לא היו מעורבים בפרשה לא הייתה להם כל ידיעה אישית בעניין.

 

103.      את הפעלת שיקול הדעת של התביעה בעת הגשת כתב אישום יש לבחון נכון למועד הגשתו ולא כחכמה לאחר מעשה. בשלב זה היו בידי התביעה עדויות של לפחות שלושת השוטרים המעורבים בפרשה באשר לעבירה של תקיפת שוטרים. בכל הנוגע לעבירה של השמדת ראיה ו/או שיבוש מהלכי משפט באשר לבאנג ולשקית החשודה כסם, הרי שזה היה רק אישום נוסף ולא האישום המרכזי כנגד התובעים. לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון מפי כב' השופטת חיות בע"פ 11024/02 ראלב מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 436 בעמ' 445:

 

"ההלכה הפסוקה קובעת כי המבחן שעל-פיו יקבע בית-המשפט, בדיעבד, כי לא היה יסוד להאשמה הוא מבחן אובייקטיבי. על בית-המשפט להציב עצמו בצומת הדרכים שבו ניצבה התביעה ערב הגשת כתב-האישום ולבחון אם באותה נקודת זמן ובהינתן התשתית הראייתית שהייתה בפניה באותה עת, ההחלטה להעמיד לדין הייתה סבירה, קרי אם היה בחומר החקירה שנאסף כדי להעלות אצל תובע סביר ציפייה כי בידיו ראיות לכאורה לביסוס ההרשעה (ראו עניין יוסף וסרסור [2], בעמ' 519)."

 

וכן ראה דברי בית המשפט בעניין ע"פ 804/95 משה גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 200 בעמ' 208:

 

"אכן כפי שהודה החוקר במהלך הדיון היה זה מחדל חקירתי שלא לקיים בדיקת טביעת אצבעות כאמור. ברם, השאלה איננה אם ניתן להשיג ראיה טובה נוספת, אלא אם הראיות שבאו בפני בית המשפט מספיקות לביסוס ההרשעה; שהרי הדין הוא שדי בראיה "מספקת" ואין כלל מהחייב את התביעה להציג את הראיה "המכסימלית" שניתן להשיג (ראה: ע"פ 21-20/49 פ"ד ד' 516 זרקא; ע"פ 303/86 סינואני , לא פורסם; ע"פ 122/86 מזרחי נג מ"י לא פורסם)."

 

וכן דברי כב' ה/שופטת יפה הכט בת.א. (י-ם)735/94 חגי יוסף נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם- ניתן למצוא במאגר נבו).

 

104.      כך גם יש להביא בחשבון שעיון בגיליון ההרשעות של התובעים מלמד על עבר פלילי כזה או אחר. אצל יניב ישנן גם הרשעות בעבירת אלימות , עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים והתפרצות לבית. קובי העיד כי הייתה לו הרשעה אחת בבית המשפט לנוער על החזקת רכוש גנוב וכן הרשעה על עבירה המערבת אלימות. כפיר העיד כי היו בעברו הרשעות על עבירה של נהיגה ללא רישיון ותקיפת שוטרים.   מכאן שאין לומר שמדובר בחשודים שלא נפגשו מעולם עם רשויות החוק.

 

105.      על כן ראיתי לקבוע כי לא הייתה התרשלות ו/או פעולה בזדון מצד רשויות התביעה בעצם הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים. עוד יש לציין כי בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסכימה המדינה לשחרר את התובעים למעצר בית. גם אם בראיה לאחור נראה כי ניתן היה, כפי שכב' השופטת בוסתן ראתה לעשות, להסכים להקל בתנאי מעצר הבית של התובעים, איני סבורה שהתנגדות התביעה הייתה בלתי סבירה לחלוטין לאור חומרת האישומים.

 

106.      בהקשר זה יש לציין כי התביעה אינה רשאית להחליט שלא להגיש כתב אישום ככל שעל פניו נראה שאינטרס הציבור מחייב זאת וישנן די ראיות לכאורה לאותו מעשה אשר התובע המטפל בתיק סבור בתום לב כי די בהן כדי להביא להרשעה. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט גולדברג בע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, שצוטט לעיל ושהובא בסיכומי הנתבעת):

 

"נקודת המוצא הראויה היא כי האינטרס הציבורי של אכיפת החוק והשלטתו, מחייבים העמדתו לדין של מי שיש כנגדו ראיות מספיקות כי פגע בנורמה הפלילית. בהגשמת אינטרס זה נחשף הפרט, כהכרח בל יגונה, לפגיעה בזכויותיו. הסיכון כי נאשם ייחשף לפגיעות הכרוכות בניהול ההליך הפלילי נגדו, ולבסוף יצא זכאי בדין, הובא בחשבון מראש, והינו בגדר סיכון מחושב. סיכון כזה מתחייב מטיבו של המנגנון הפלילי, שרק בסופו מכריע בית-המשפט באשמתו, או בחפותו, של הנאשם. השלמת החברה עם סיכון כזה הינה תולדה של אינטרס ציבורי גובר, הוא הצורך באכיפת החוק, כדי לקיים חברה תקינה. אולם מכך שקיים צורך ציבורי באכיפת החוק לא מתחייבת המסקנה כי את העלויות הנלוות להפעלת מערכת זו יש לגלגל על הנאשם שזוכה ולא על הציבור."

 

הנזק

 

טענות התובעים

 

107.      התובעים סומכים תביעתם על עילה מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין וסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב – 1952. מטעם זה טוען ב"כ התובעים אין בית המשפט מוגבל לפסיקת פיצוי בגבולות סעיף 80 (א) לחוק העונשין והתקנות שמכוחו. לטענתו על התביעה חלים דיני הנזיקין הכלליים על כל המשתמע מכך.לחיזוק טענתו מפנה ב"כ התובעים לפסק הדין בעניין ע"א (י-ם) 4416/03  משה סעדיאן נ' מדינת ישראל (משטרת ישראל) (לא פורסם - מצוי באתר נבו) וכן למספר פסקי דין של בית משפט השלום.

 

108.      התובעים טוענים כי כתוצאה ממעצרם במעצר בית לתקופה ממושכת נגרמו להם הפסדי שכר וכן עגמת נפש.

 

109.      בכל הנוגע ליניב – הוא היה עצור במעצר ימים – יומיים; מעצר בית מלא - 163 ימים ובמעצר בית חלקי שאפשר לו לצאת לעבוד – 279 ימים. יניב התחתן במהלך תקופת מעצר הבית והנתבעת לא נאותה לאפשר לו לבצע את סידורי החתונה ולא נאותה לאפשר לו לצאת למספר ימי ירח-דבש. לטענתו נישואיו עלו על שרטון כתוצאה מתוצאות מעצר הבית בו היה נתון תקופה ארוכה.

 

110.      בכל הנוגע לכפיר - הוא היה עצור במעצר ימים – יומיים; במעצר בית מלא, עד להפרת צו המעצר, - 100 ימים.

 

111.      בכל הנוגע לקובי – הוא היה עצור במעצר ימים - יומיים; במעצר בית מלא – 449 ימים.

 

 

 

טענות המדינה

 

112.      המדינה מציינת מנגד כי הנזקים להם טוענים התובעים לא הוכחו ומכל מקום הפגיעה בחירותם נועדה לתכלית ראויה.

 

113.      עוד טוענת המדינה כי יש לראות במעשי התובעים עצמם תרומת רשלנות ואי הקטנת הנזק. היא מצביעה על העובדה שהתובעים ניהלו אורח חיים עברייני ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם שהשוטרים ראו לנכון לנקוט פעולות המתאימות לאורח חיים זה בעת שהגיעו לעצור את יניב בשעה מוקדמת לפנות בוקר. עוד היא טוענת כי קובי שתק בחקירה ובכך מנע את בירור גרסתו. יניב נמנע מלהגיע לחקירת מח"ש בעניין. כמו כן רואה המדינה אשם תורם או אי הקטנת הנזק גם בעצם העובדה שהתובעים הסכימו לראיות לכאורה בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים וכן הסכימו לחלופת מעצר בית. מחדל מצידם מוצאת המדינה גם בעצם העובדה שלא ראו לערור על ההחלטה לעצרם במעצר בית ולא טענו שאין להשיב לאשמה.

 

114.      באשר לגובה הנזק טוענת המדינה כי הסכום הנתבע הינו מופרז ומופרך. יש לאמץ את אמת המידה של הפיצוי שבחוק העונשין וכן יש להביא בחשבון כי התובעים שהו במעצר בית ולא בבית המעצר כל התקופה הזו. בהמשך גם זכו התובעים להקלות בתנאי מעצר הבית שלהם.

 

דיון

 

115.      אכן אין התובעים מוגבלים לתביעה מכוח סעיף 80 (א) לחוק העונשין והם רשאים לפעול כפי שפעלו כאן ולהגיש תביעתם מכוח פקודת הנזיקין. בית המשפט הדן בתביעה מכוח פקודת הנזיקין אינו מוגבל בפסיקת הפיצוי בסכומים המצוינים בתקנות שמכוח סעיף 80 הנ"ל.

 

116.      בתביעה מכוח פקודת הנזיקין שומה על התובע להוכיח את נזקיו. הכלל הוא שנזקים מיוחדים יש להוכיח בראיות. לבד מטענה סתמית לפיה נזקם של התובעים מגיע כדי גבול סמכותו של בית משפט זה, לא באה כל ראיה של ממש להוכחת טענות הנוגעות לנזק מיוחד. יניב טען כי התפרנס מדייג אך לא הביא כל הוכחה על כך. גם אם אין מדובר בעבודה מסודרת הרי שניתן היה להוכיחה באמצעות עדים נוספים שיעידו כי רכשו ממנו דגים או כי יצאו עמו לדוג וכדומה. כך גם לא באה כל ראיה אצל מי מהתובעים באשר לשיעור השתכרותם עובר למעצרם, זאת הגם ששלושתם לא למדו וכבר נכנסו למעגל העבודה לטענתם.

 

117.      מכל האמור לעיל ראיתי לקבוע כי לא הוכח בפניי שלתובעים נגרמו הפסדי הכנסה. לא הובאה כל הוכחה כי התובעים עבדו בסמוך למעצרם וכי כתוצאה ממעצרם נגדע מקור פרנסתם.

 

118.      נותר לדון בנזק הלא ממוני. התובעים סבלו מפגיעה בחופש התנועה שלהם תקופה ארוכה מאד. זאת כאמור בשל התנהגות לא ראויה של השוטרים שהביאה למעצרם שלא כדין ובהמשך להגשת כתב אישום בשל עדויות שוטרים על כי התובעים התנגדו למעצר חוקי ותקפו אותם. ראיתי להביא בחשבון כי התובעים סבלו אלימות מצד השוטרים תוך כדי ביצוע המעצר הלא חוקי ולאחר מכן בחקירה. זאת גם אם לא נותרו לתובעים נזקים לצמיתות בשל התנהגות זו.

 

119.      בבואי לפסוק את סכום הפיצוי בראש נזק זה יש להביא בחשבון גם את קביעתי כי בעת שהתיק הונח בפני התביעה, הרי שעל פניו היה מקום להגיש את כתב האישום שכן לבד מעדויות השוטרים, לגבי שניים מן התובעים היה עבר פלילי של תקיפת שוטרים. איני סבורה שעובדה זו נכנסת תחת הדוקטרינה הקלאסית של "אשם תורם" ו/או "הקטנת הנזק" כפי שביקשה ב"כ המדינה לעשות.יחד עם זאת ראיתי להביאה בחשבון השיקולים בפסיקת גובה הפיצוי. עוד ראיתי להביא בחשבון כי כפיר לא עמד בתנאי מעצר הבית על כל המשתמע מכך.

 

120.      כן יש להביא בחשבון שמעצר התובעים היה במעצר בית לבד מן היומיים הראשונים וכי לגבי יניב – התאפשרה גם יציאתו לעבודה.

 

121.      עוד ראיתי להביא בחשבון כי פסיקת סכומים נכבדים מדי עשויה לרפות ידי רשויות האכיפה מחשש פן יבולע להם בהמשך. אינטרס הציבור הוא בקיומה של משטרה שאינה חוששת מהפעלת סמכויותיה.

 

122.      כפי שציינתי אין הסכומים הנקובים בחוק העונשין והתקנות שמכוחו מחייבים בפסיקת פיצוי מכוח פקודת הנזיקין. אלא שניתן ללמוד מהם על גישתו עמדתו של המחוקק בכל הנוגע לחיוב המדינה בפיצויים במקרים מסוג זה.

 

            סעיף 80 נוקט לשון "פיצוי על מעצרו או מאסרו" ואינו מבחין בין ראשי נזק שונים. (למעט הוצאות הגנה – ח.ו.ו.) משמע הפיצוי שנקבע בתקנות מכוחו של סעיף זה כולל בחובו הן פיצוי בגין נזקי ממון דוגמת הפסדי הכנסה והן פיצוי בגין נזקים שאינם נזקי ממון דוגמת אובדן החירות, עגמת נפש וכיוצ"ב.

 

            סכום הפיצוי בגין יום מעצר מכוח תקנה 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982, עומד כיום על כ – 290 ₪ ליום מעצר. כאמור סכום זה מתייחס לסך כל נזקיו של הנאשם בגין יום מעצר.

 

            החוק אינו מבדיל בין מעצר למעצר בית ולמעצר בית עם היתר ליציאה לעבודה.

 

123.      בשוקלי כל אלה ותוך שאני מביאה בחשבון את העובדה שהתביעה שבפניי הוגשה בעילות נזיקיות שמכוח פקודת הנזיקין ובהתחשב בעובדות נשוא התביעה, ראיתי להעמיד הפיצוי לתובעים כדלקמן:

 

ליניב ולקובי - 70,000 ₪ כל אחד.

 

לכפיר – 30,000 ₪.

 

124.      מאחר וב"כ התובעים צרף את פסק הדין של כב' השופט יואל צור בת.א. (י-ם) 23419/94 אירית שחורי נ' מדינת ישראל ואח', (לא פורסם), ראיתי לציין כי העובדות שם שונות מן העובדות שבמקרה שבפניי ועל כן לא ראיתי כי ניתן לגזור ממנו גזירה שווה לענייננו.

 

סוף דבר

 

125.      ראיתי לקבל את התביעה בכל הנוגע לאירועים במועד של 18.10.98 ואת חלקן של ההשלכות שלהם.

 

126.      לאור מסקנתי זו ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, לתובעים את הסכומים כדלקמן:

 

לתובעים 1 ו – 3 סך של 70,000 ₪ כל אחד;

 

לתובע 2 סך של 30,000 ₪.

 

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

ניתנת אורכה לביצוע התשלום בתוך 30 ימים מהיום.

 

127.      כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.

 

128.      המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ט בתשרי, תשס"ח (11 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

ח. וינבאום וולצקי, שופטת

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 22/10/2007
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 22/10/2007 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו