לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > נזקי גוף > תאונות עבודה > ת.א. 1132/01 (מחוזי חיפה) חוסין נ` כרמל מערכות ואח` | ישראל | 05/07/2007
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | אחריות מעביד לתקינות מכונה | ת.א. 1132/01 (מחוזי חיפה) חוסין נ` כרמל מערכות ואח`
עוד בנזקי גוף
ותאונות עבודה
חדשות
ישראל | עובד תובע את מקדונלד`ס בטענה שהאוכל שאכל פגע בבריאותו
ישראל | מעביד אחראי לרשלנות עובד חסר הדרכה
ישראל | אחריות חברת כח אדם לנזקי גוף שנגרמו לעובד
ישראל | פגיעה במהלך טיול הוכרה כתאונת עבודה
ישראל | נחתך באצבע ויקבל מיליונים
מאמרים
ישראל | תאונת עבודה - הגדרות והמלצות
ישראל | סטרס – מה זה בכלל ומהן הזכויות האפשריות של נפגעי סטרס ?
ישראל | פיברומיאלגיה ותאונת דרכים – מה השתנה ?
ישראל | הפרעות פסיכיאטריות לאחר פוסט טראומה
ישראל | פיצויים עונשיים
פסיקה
ישראל | א 1960/03 (שלום פ``ת) מרדכי מיכאל נ` תוצרת מזון ישראלית ב...
ישראל | ת``א 2767/00 (מחוזי ת``א) גור מרגולין נ` אילון תאורת במה ...
ישראל | בל 000581/06 (עבודה חיפה) דדון נ` המוסד לביטוח לאומי
ישראל | עב``ל 297/05 יצחק נ` המל``ל
ישראל | א` 22272/00 (שלום ת``א) אטיאס נ` שניאורסון בגדי ילדים
מקורות מקוונים
ארצות הברית | מרכז לנפגעי תקיפה מינית - RCC
ישראל | רפואה ומשפט - המדריך לזכויות נפגעי גוף
ישראל | ynet קהילות - פורום: נפגעי טרור
ישראל | תפוז - פורום בנושא נפגעי/ות תקיפה מינית
ישראל | צעדים - עמותה למען פגועי ומושתלי מפרקים
פסיקה בנזקי גוף ותאונות עבודה מישראל | 05/07/2007
ת.א. 1132/01 (מחוזי חיפה) חוסין נ` כרמל מערכות ואח`
השופטת ברכה בר זיו  :מחבר
ת.א. 1132/01 (מחוזי חיפה) חוסין נ` כרמל מערכות ואח` ת.א. 1132/01 (מחוזי חיפה) חוסין נ` כרמל מערכות ואח`  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

תאריך: 03.07.2007
ת.א. 1132/01
בית המשפט המחוזי בחיפה
השופטת ברכה בר זיו
סוואעד חוסין נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ ואח'
 
עובדות:  
המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שארעה לו בעבודתו.
לטענת התובע, בעת שעבד על מכונה לחיתוך קרטון, נתקעה חתיכת קרטון במכונה. בעת שניסה התובע להוציא את חתיכת הקרטון, החלה המכונה לעבוד באופן פתאומי, כף ידו של התובע נתפסה במכונה ונמחצה על ידי שיני המכונה.
התובע טוען כי המכונה לא הייתה תקינה וכי אמצעי ההגנה בה שהיו אמורים למנוע את המשך פעולת המכונה לא פעלו.
הנתבעות טוענות כי לא הייתה מצידם כל רשלנות שגרמה ו/או תרמה לתאונה ובין היתר ביצעו בדיקות  למכונה וכן הדריכו את התובע כיצד לעבוד עם המכונה.
 
נפסק:
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כי המכונה לא הייתה תקינה וכי היה על מנהל העבודה לבדוק שכל ההגנות פועלות והמכונה תקינה לפני תחילת העבודה.    
הנתבעת הייתה מודעת לסכנה שכרוכה בעבודה עם המכונה ובניגוד לטענותיה, לא הוכח כי התובע קיבל הדרכה מתאימה.
בית המשפט קבע עוד, כי לתובע אין אשם תורם לתאונה והנתבעת אחראית למלוא נזקי התובע.
נכותו הרפואית של התובע הועמדה בשיעור של 47.41%. לאור הפגיעה הקשה ביד, גילו, השכלתו והקושי שלו ללמוד מקצוע חדש הועמדה נכותו התפקודית בשיעור של 60%. 
בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך של 1,738,691 ש"ח, מתוכם סך של 738,000 ש"ח בגין הפסדי שכר לעתיד, סך של 350,000 ש"ח בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וסך של 350,000 ש"ח בגין כאב וסבל.  
לאחר ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי, נפסקו לתובע פיצויים בסך של 1,088,652 ש"ח.
 


 

 

בתי המשפט

 

א  001132/01

בית משפט מחוזי חיפה

 

03/07/2007

תאריך:

כב' השופטת ברכה בר-זיו

בפני:

 

 

 

 

סוואעד חוסין

בעניין:

התובע

סארי ג'יוסי ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

 

1. כרמל מערכות מיכלים בע"מ

2. כלל חב' לביטוח בע"מ

 

הנתבעות

לוריג את ניר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פסק דין

 

1.         התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה מיום 26.6.01.

 

2.         הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") הינה חברה העוסקת בייצור מוצאי קרטון ואריזה והיתה מעבידתו של התובע. הנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח, והיתה המבטחת של הנתבעת בביטוח חבות מעבידים במועד הרלבנטי לתביעה.

 

3.         הנתבעות כפרו בחבותן לפצות את התובע ובנזקים שנטענו על ידו.

 

האחריות –

 

4.         בתצהיר – ת/1 – תאר התובע את נסיבות ארוע התאונה כדלקמן:

 

"ביום 26.6.01 עבדתי בשרות כרמל, במשמרת שניה- ערב. בתחילת המשמרת עבדתי על אחת המכונות במפעל, שעליה עבדתי בדרך כלל. בסביבות השעה 1900 לערך, קיבלת הוראה ממנהל המשמרת – חמודי שחאדה, להתחיל לעבוד על מכונה אחרת לחיתוך ואריזות קרטון והיא מסוג "בובסט".מכונה אחרונה זו ייצרה קרטונים חלקים (ללא צבע) , ומנהל המשמרת ביקש שנעבוד עליה כדי לייצר הזמנה של קרטונים חלקים (להלן "המכונה" ו/או "הבובסט").

המכונה עליה עבדתי היתה מושבתת לתקופה של כשנה, בין היתר בשל תקלות רבות שנתגלו בה, והיא הוחזרה לפעילות בסמוך לפני האירוע ביום 26.6.01 (מספר ימים לפני כן).

למכונה יחידת הזנה , דרכה מועברים הקרטונים לחיתוך, והיא בעלת חלקים חדים, תפסניות שתפקידן "לתפוס" את הקרטון ולהעבירו הלאה אל תוך המכונה. על המכונה עובדים בדרך כלל 3-4 עובדים : 2 באזור ההזנה, ועוד שניים בקצה השני של המכונה (המרוחק בכמה מטרים מחלק ההזנה) שעובדים על המשטח ומקבלים קרטון המוגמר לאחר שזה יוצא מהמכונה ומסדרים אותו.

בשל מבנהו ותפקידו של חלק ההזנה, ובשל הסכנה הכרוכה במגע עימו, הותקן על ידי יצרן המכונה מכסה מגן למניעת הסכנה האמורה ואשר על ידי הרמתו מופסקת באופן אוטומטי ומיד פעולת המכונה...

על המכסה (המגן) האמור או בצידו מותקן מפסק גבולי הגורם אף הוא להפסקת פעולת המכונה עם הרמת המכסה (הרמת המכסה מפעילה את המפסק).

למכונה אמצעי מגן – מפקסים והתראה נוספים אשר אף הם נועדו למנוע סכנה של פגיעה מחלקיה החדים של המכונה ובין היתר "מפסק פטריה" ("סטופר") הנמצא באזור ההזנה הגורם להפסקת פעולת המכונה על ידי לחיצה עליו.

מכאן כי למכונה הותקנו הגנות ומפסקים אשר נועדו למנוע סכנת פגיעה, ופעולתם התקינה היתה מונעת קרות הנזק.

כאמור, ביום 26.6.01 התחלתי לעבודה במשמרת הערב, ובעקבות הוראת מנהל המשמרת התחלתי להכין את המכונה לעבודה בסביבות השעה 1900 (כיוון המכונה וחימום לקראת הפעלה , לרבות הזנת נתוני השטאנץ של הקרטון המיועד לייצור (מידותיו)). בשעה 2000 או בסמוך לכך, לאחר שהכנו את המכונה לפעולה , יצאתי להפסקת אוכל במפעל. לאחר ההפסקה חזרתי יחד עם עובד אחר – ג'מיל סועאד , כדי להתחיל את העבודה על המכונה. אנו שמנו את הקרטונים בחלק ההזנה של המכונה , והמכונה התחילה לפעול, היינו לתפוס את הקרטונים ולמושכם פנימה. אז העובד ג'מיל הלך כדי לבדוק מה עם העובדים האחרים שהיו אמורים לעמוד בצד השני של המכונה – ליד המשטח (כדי לסדר את הקרטונים המוגמרים שיצאו מן המכונה). אני נשארתי לבדי ליד המכונה שהתחילה לפעול. אז נתפס קרטון בחלק ההזנה של המכונה (הגרייפר) ורציתי להוציאו . בטרם הושטתי ידי להוצאת הקרטון הפסקתי פעולת המכונה, כמקובל, על ידי כך שלחצתי על "מפסק הפטריה". ניגשתי לחלק ההזנה לאחר שפתחתי את המכסה (המגן) , כך שבאותו שלב המכונה לא פעלה.

כל שרציתי היה לטפל בקרטון שנתקע במכונה, ולהמשיך בעבודתי, לשם כך דאגתי להפעלת ההגנות שבמכונה, וכן להפסקת פעולתה, מעשים שהתגלו בדיעבד כבלתי יעילים וזאת בשל התקלות והליקויים הרבים שבמכונה.

מיד לאחר מכן, הושטתי את ידי השמאלית לכיוון חלק ההזנה – הקרטון , אחזתי בקרטון וביקשתי למשוך אותו. תוך כדי כך ובאורח פתאומי החלה המכונה לפעול, וזאת ללא כל התראה מוקדמת – זמזום, ובניגוד מוחלט לצפוי, מאחר ופעולתה הופסקה ואמצעי ההגנה אמורים היו לפעול כמקובל, ולאחר שהמכסה הורם.

עקב כך נתפסה ידי בחלקים החדים של המכונה (התפסניות) אשר מחצו את ידי ומעכו אותה (להלן "התאונה" ו/או "האירוע"). התחלתי לצרוח מכאב, נהדפתי לאחר, העובדים שמעו את צרחותיי והתקבצו מסביב, ומיד לאחר מכן פוניתי לבית חולים הגליל המערבי – נהריה".

 

בהודעה על פגיעה בעבודה (נ/1) נרשם תאור התאונה כדלקמן:

 

"עבדתי כעוזר מפעיל על מכונה לחיתוך אריזות בשם בובסט. תוך כדי כך נתקע קרטון ביחידת ההזנה. ביקשתי להוציאו אך לפני כן הפסקתי את פעולת המכונה. משניסיתי להוציא את הקרטון התחילה המכונה לעבוד באופן מפתיע ומבלי שנתנה אות אזהרה (זמזם) ובניגוד למצופה שכן המגן היה מורם (אמור להפסיק את פעולתה) והמפסק- סטופר נלחץ קודם (לחצתי עליו). המכונה מחצה את ידי השמאלית".

 

בהמשך טופס ההודעה חתומה הנתבעת על כך ש:

 

"אנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי הנפגע ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתינו...".

 

5.         הנתבעת ערכה תחקיר של התאונה והעידו בפניה התובע עצמו, מזין המכונה, מר ג'מיל סואעד , מנהל המשמרת – חמודי, מנהל הייצור – משה בן נעים ומנהל האחזקה – אלכס. במסקנות הדו"ח, שנערך על ידי מר יעקב כחלון, הממונה על הבטיחות אצל הנתבעת נאמר כי:

 

" לאחר בדיקה של המכונה עם צוות חקירת התאונה נמצאו הליקויים הבאים:

-                מעצור הפטריה ליד בסמוך ליחידת ההזנה לא היה תקין.

-                מפסק גבולי בפתח המכסה לא היה תקין.

-                לחצן הפעלה לחוץ תמיד עם גפרור חל איסור מוחלט שלחצן הפעולה יהיה לחוץ עם גפרור.

-                מנהל משמרת חייב לבדוק שכל הגנות פועלות והמכונה תקינה לפני תחילת העבודה.

-                מפעיל המכונה, היה אסור לו להכניס את ידו לפני עצירת המכונה במפסק הראשי".

 

6.         גם משרד העבודה והרווחה חקר את התאונה ובדו"ח שערך החוקר ,אינג' אהרון חילמן (תנ/1)  הוא מגיע למסקנה כי:

 

"סרגל התפסניות (גרייפר) של אזור ההזנה של המכונה לא היה מוגן בזמן התאונה זאת אומרת מפסק גבול (מיקרוסוויץ) לא פעל בזמן פתיחת המכסה שבאזור הגרייפה.

לא ניתנה הדרכה נאותה בכתב לעובד.

חוסר נוהל כאמור בסעיף 10 בממצאים יכול להוביל לתפקוד לא תקין של המכונה".

 

7.         מנהל האחזקה של הנתבעת, מר אלכס סטרין, פרט בתצהירו (נ/ 3) את ההגנות שהיו למכונה, שלדבריו היו תקינות לפני הפעלתה. הוא מוסיף ואומר כי:

 

"המיקרוסוויץ אינו המפסק היחידי של המכונה וקיים מפסק ראשי שבמידה והתובע היה לוחץ עליו ומוציא את המפתח, המכונה לא היתה פועלת, גם אם אחת ההגנות האחרות היתה מקולקלת.

אם התובע היה לוחץ על המפסק הראשי ומוציא את המפתח, המכונה לא היתה פועלת גם אם היתה תקלה כלשהי באחת ההגנות האחרות".

 

בחקירתו בפני המפקח מטעם משרד העבודה השיב העד כי:

 

"אני שמעתי מהעובדים שבמכונה היה גפרור באיזשהו מקום והנפגע לחץ את כפתור הסטופ זאת אומרת כפתור פטריה חירום ואז הכפתור מאיזשהי סיבה השתחרר. אני מציין שהמכונה בובסט היא לא עובדת קבוע (לעתים נדירות).

                        ש. האם המכונה היתה תקינה ביום שקרתה התאונה

                         ת. באופן עקרוני המכונה היתה תקינה

                        ש. האם יש איזה מסמך לשחרור תחזוקה לפני שהמכונה בובסט מוכנה לפעול

ת. בגלל שהמכונה לא עבדה הרבה זמן אין מסמך ולא היתה דרישה כזו. זאת אומרת אין נוהל כזה

ש. אתה יודע מתי היה התיקון או התחזוקה האחרונה של המכונה בובסט לפני שקרתה התאונה

                        ת. המכונה לא עבדה זמן רב ואין מסמך מהתיקון או התחזוקה האחרונה

                        ש. מי אחראי לדווח על כל תקלה במכונה בובסט או על כל מכונה במפעל

                        ת. בדרך כלל על המפעיל לדווח על תקלות".

 

במסגרת החקירה הפנימית שערכה הנתבעת העיד מר סיטרין כי:

 

"תקופה ארוכה המכונה לא פעלה – זכור לי מה- 5/2000. לפני חודש הוחלט להשתמש במכונה לעבודה. לאחר הפגיעה המכונה נבדקה על ידי אנשי האחזקה במפסק הגבולי אין מגע בין המכסה למפסק הגבולי, כך שהמפסק הגבולי לא פעל. המכונה המשיכה לעבוד, יוצא מזה שהמזלג לעצירת המכונה היה משוחרר כך שאין אבטחה למכונה".

 

8.         מנהל הייצור של הנתבעת, מר משה בן נעים, הצהיר (נ/ 4) כי התובע גם קיבל חומר הדרכה והוראות בטיחות בכתב. לתצהיר צורף נוהל בטיחות מיום 23.10.00 ובו נאמר, בין היתר, כי:

 

"להזכירכם, שאין לטפל במכונה כאשר היא מופעלת, אסור בהחלט לדחוף ידיים לתוך מכונה כאשר היא מופעלת, במידה והקרטון נתקע יש לעצור אתה מכונה עצירה מוחלטת ולהודיע על כך לעובדים עימך.

לפני ההפעלה לודא כי כל המגינים והאבטחות נמצאים מקומם ופועלים כנדרש, וכן להודיע על הפעלת המכונה מחדש לעובדים עימך.

עליך להקפיד על הוראות הבטיחות שקיבלת מבלי לסכן את עצמך ואת חבריך לעבודה, עשה רק אותן עבודות אשר הטיל עליך הממונה הישיר ובהתאמה מוחלטת להוראותיו".

 

בהמשך הוא מצהיר כי:

 

"בהתאם להוראות הבטיחות שקיבל התובע, היה עליו לבדוק את תקינות כל המפסקים וההגנות, כולל המיקרוסוויץ, לפני שהוא מפעיל את המכונה.

אם יוכח כי נפלה תקלה באחד המפסקים במכונה, הרי שאילו היה התובע בודק את ההגנות לפני הפעלת המכונה על ידו ייתכן והוא היה מגלה את התקלה והתאונה היתה נמנעת.

המיקרוסוויץ אינו המפסק היחידי של המכונה וקיים מפסק ראשי שבמידה והתובע היה לוחץ עליו ומוציא את המפתח, המכונה לא היתה פועלת, גם אם אחת ההגנות האחרות היתה מקולקלת והתובע קיבל הנחיות בענין זה. במילים אחרות, ברגע שהתובע הבחין בקרטון שנתקע, היה עליו ללחוץ על המפסק הראשי ולהוציא את המפתח ואז, התאונה היתה נמנעת על אף שהמיקרוסוויץ לא פעל.

אם התובע היה לוחץ על המפסק הראשי ומוציא את המפתח, המכונה לא היתה פועלת גם אם היתה תקלה כלשהי באחת ההגנות האחרות ועל כך, קיבל התובע הנחיות מפורטות, אך, משום מה הוא פעל, כנראה, בניגוד להן.

יודגש כי לאורך כל שנות קיומו של המפעל , מעולם לא התרחשה תאונה כגון זו ומנסיבות האירוע עולה כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על התובע".

 

בחקירתו בפני מפקח העבודה השיב העד כי הוא לא נתן לתובע הדרכה לפני התאונה אלא שהתובע הודרך על ידי מנהל המשמרת בתחילת המשמרת. הנתבעת לא הביאה לעדות את מנהל המשמרת ולא הגישה תצהיר מטעמו.

 

9.         בחקירתו הנגדית של התובע הוא לא זיהה חתימתו על נוהלי הבטיחות שהוצגו לו על ידי ב"כ הנתבעת. הוא גם טען כי נוהל הבטיחות מיום 23.10.00 אינו רלבנטי למכונה עליה נפגע מאחר ובאותו מועד המכונה היתה מושבתת וכי כאשר חתם על נוהל בטיחות הנסיבות היו כדלקמן:

 

"זו לא החתימה שלי. יום אחד הגיע מנהל המשמרת למפעל, כאשר היינו באמצע העבודה הוא החתים הפועלים שמספרם כ- 60 – 70 פועלים, החתים אותנו על המסמך ואמר שמי שלא חותם הוא הולך הביתה או מקבל עונש. לא הסבירו לנו אודות המסמך הזה מה תוכנו. כל הפועלים אכן חתמו".

 

עוד הוא השיב כי אף פעם לא עשו הדרכה לגבי המכונה. הוא למד להפעיל את המכונה באמצעות הפועלים האחרים , לאחר שהוא כבר 8 שנים בעבודה ("אני עבדתי יחד עם המפעילים כל הזמן. במשך הזמן ראיתי איך פועלים ופעלתי בהתאם").

 

לשאלה אם הוא מכיר את אמצעי ההגנה על המכונה השיב התובע:

 

"אינני מכיר את כולם. אני יודע שבמידה וקרטון נתקע , אני סוגר את הסטופר , המפסק שבסמוך להזנה ואז פותחים את המכסה והמכונה מפסיקה לפעול".

           

מתשובותיו של התובע עולה כי בכל הפעמים שנתקע קרטון במכונה פעלו הפועלים באותו אופן ובאשר למפסק הראשי, הוא נמצא ברחוב, הוא לא קיבל כל הדרכה לגביו ולא ראה כלל מפתח שלו.

 

10.        ב"כ התובע ניתח בסיכומיו באופן מפורט ויסודי את הראיות וביקש לקבוע כי הנתבעת אחראית לארוע התאונה וכי אין לייחס לתובע כל אשם תורם לארועה.

 

11.        ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי הנתבעת מודה בקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית אך היא לא התרשלה, כאשר חובת מעביד הינה לנקוט אמצעי זהירות סבירים בלבד לארוע התאונה  ולא מוטלת עליו חובה גורפת לנקוט כל אמצעי. הנתבעת מאמצת את מסקנותיו של המפקח מטעם משרד העבודה , לפיהן המפסק לא פעל, אך ממשיכה וטוענת כי מכאן לא מתחייבת המסקנה כי התרשלה שכן אינה אחראית אחריות מוחלטת כלפי התובע, כי המכונה נבדקה לפני הפעלתה ולא היה בה כל פגם. עוד טענה כי התובע קיבל הדרכה כיצד להפעיל את המכונה.

 

12.        סבורה אני כי הגנת הנתבעים "הגנת בדים" היא ומוטב היה לו בנסיבות היו הנתבעות מקבלות אחריות לארוע התאונה ולא טוענות כי "האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על התובע", כפי שטען בעוז מצח מנהל הייצור של הנתבעת.

 

אין מחלוקת כי התאונה נגרמה עקב תקלה במכונה – כאשר התובע הפסיק את פעולתה ועקב היותה בלתי תקינה – החלה לפעול ופגעה בידו של התובע. תחת לקבל אחריות לתקלה שכזו, טוענות הנתבעות כי התובע הוא זה שהיה צריך לבדוק את המכונה ולהתריע על תקלה בה (כך, בתצהירו של מר בן נעים) אפילו שהתובע לא היה המפעיל של המכונה ולא ברור אילו כישורים בידיו לבדוק את תקינות המכונה , על רכיביה השונים.

 

ודוק: עדי הנתבעת אישרו הן בעדותם בבית המשפט והן בפני המפקח של משרד העבודה שמדובר במכונה ישנה , שלא עבדה זמן רב אך לא יכלו להציג כל מסמכים בדבר תיקון המכונה או החזרתה לפעילות תקינה, כאשר מר סיטרין, מנהל האחזקה של הנתבעת אפילו לא ידע להשיב למפקח מטעם משרד העבודה אם המכונה היתה תקינה אלא השיב כי רק "באופן עקרוני" המכונה היתה תקינה.

 

ואם לא די בכל אלה – הרי שהנתבעת עצמה ערכה חקירה של נסיבות התאונה והגיע למסקנה כי המכונה לא היתה תקינה , כי היה זה מתפקידו של מנהל המשמרת (ולא של התובע) לבדוק שכל הגנות פועלות והמכונה תקינה לפני תחילת העבודה. צודק גם ב"כ  התובע בטענתו שיש בממצאים אלה משום "הודאת בעל דין" שדי היה בה כדי להשית את האחריות על הנתבעת.

 

גם חקירת משרד העבודה העלתה כי המכונה לא היתה תקינה, בנסיבות שהנתבעת אחראית בגינן.

 

13.        הנתבעות טוענות כי התובע קיבל הדרכה מתאימה וכי היה עליו לסגור את המפסק הראשי, דבר שהיה מונע את אירוע התאונה.

 

גם טענה זו דינן להידחות. התובע הצהיר וחזר על כך בחקירתו כי לא קיבל כל הדרכה מסודרת וכי למד את אופן העבודה מהפועלים האחרים. הנתבעת לא טרחה לזמן אף אחד מעובדיה , שלטענתה נתן לתובע הדרכה.

 

התובע אמנם חתום על טופס לפיו קיבל הדרכה אך האמור שם מתיישב דווקא עם דברי התובע שלא ידע מאומה על המפסק הראשי. כל שנאמר שם הוא כי "אסור לדחוף ידיים כאשר המכונה מופעלת" אך לא נאמר כיצד יש לנהוג על מנת שהמכונה לא תפעל ולית מאן דלפליג שהתובע סגר את המכונה קודם שהכניס ידו על מנת לחלץ את הקרטון, ולבטח לא נזכר שם כי יש לסגור דוקא את המפסק הראשי.

 

מטופס זה גם עולה כי הנתבעת היתה מודעת לסכנה הגדולה הכרוכה במכונה ולעובדה כי קרטון נתקע במכונה ויש "לדחוף ידיים" על מנת לחלצו, אך לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים שימנעו ארוע התאונה.

 

גם המפקח מטעם משרד העבודה קבע כי התובע לא קיבל הדרכה מתאימה.

 

14.        כמובן שהעובדה שבעבר לא ארעה תאונה דומה -למרות שהנתבעת היתה מודעת לסכנה הגדולה במכונה – אין בה כדי לקבוע כי התאונה נגרמה באשמו של התובע – כפי שטענה הנתבעת.

 

15.        בנסיבות – אין גם ליחס לתובע אשם תורם לארוע התאונה ואין לי אלא להביא בענין זה את פסק דינו של כבוד השופט אור בע"א 3719/01 - אגברייה עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ . תק-על 2002(3), 2798:

 

"לדעתנו, לא היה מקום, בנסיבות המקרה, לקבוע כל אשם תורם של המערער.

סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה מטיל על המעביד חובה מוחלטת להתקין אמצעי גידור לבטח, במובן זה שעל אמצעי ההגנה לתת ביטחון מלא לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת (ראה, למשל, ע"א 240/87 קריכלי נ' אפ"ל בע"מ, פ"ד מג(507 (3). במקרה דנן, המשיבה לא התקינה אמצעי גידור לבטח, המונע לחלוטין את כניסת ידו של העובד מתחת לסכין, כנדרש בסעיף 37 הנ"ל. אמנם הותקנה במכונה עין אלקטרו-אופטית, אשר אמורה למנוע את ירידת הסכין כאשר ידו של העובד חודרת לתחום ירידת הסכין, אך הוברר בפועל שהמכונה הנדונה לא ענתה על חובה זו, על כל הסיכון הרב שהיה בכך לעובדים ליד הסכין של המכונה.

אכן, בבדיקה שנערכה לאחר התאונה, נמצא כי לאחר כעשרים נסיונות הפעלה ירדה הסכין, מבלי שהעין האלקטרו-אופטית בלמה את ירידתה, כפי שצפוי היה שתעשה. ברור, על כן, שאמצעי זה לא הבטיח בפני פגיעת הסיכון בעובד אשר ידו עלולה, תוך מהלך העבודה, להגיע למסלול מעבר הסיכון.

 

יתירה מכך, עולה מחוות דעת המומחה, שלא היו במפעל המשיבה הוראות מפורטות לכיוונון העיניים האלקטרו-אופטיות במכונות הכיפוף, וכי הפעלת מכונות הכיפוף ומערכת ההגנה האלקטרו-אופטית נלמדה בעל-פה מעובדים אחרים, ללא שהתקיים נוהל הדרכה סדור. .... הוא גם לא הודרך כהלכה בפני סיכוניה.....

באשר להכנסת היד למכונה בפניה הוזהר באופן כללי, יש לזכור שהדבר נעשה על ידי המערער במסגרת רצון לתקן תקלה שארעה תוך כדי עבודה. אפילו שגה בכך שניסה לטפל בתקלה לבדו, יש להדגיש שלא ניתנה לו הדרכה של ממש על דרך פעולתו של מפעיל ראשי של המכונה וכיצד יש לטפל במצב בו הפח נתקע במכונה, תופעה שלא ניתן לטפל בה בלי להכניס יד למכונה. לא הוסברו לו מפורשות הסיכונים הכרוכים בכך, והיה לו יסוד להאמין כי העין האלקטרו-אופטית מגינה עליו.

העובדה שטיפל בתקלה ועבד ליד המכונה לבדו ללא העוזר, אינה צריכה להיזקף לחובתו. לא הוסבר למערער כי מנימוקים בטיחותיים צריכים לעבוד ליד המכונה שניים. לכך יש להוסיף, שכל רצונו היה שהעבודה לא תתעכב כאשר עוזרו התעכב ליד אחד מהעובדים האחרים. המדובר בענייננו באחד מאותם מקרים שבצד העדר הדרכה מתאימה לגבי צורת העבודה מצד המעביד, מגלה העובד חריצות, יוזמה ודבקות בעבודה. בנסיבות אלה, לא כל טעות שלו צריכה להיקבע כאשם תורם.

בהתחשב בכל האמור לעיל, יש לזקוף את מלוא האחריות לקרות התאונה לחובת המשיבה".

 

והדברים – יפים בענייננו.

 

16.        מכל האמור אני קובעת כי הנתבעת אחראית לארוע התאונה וכי עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בעטייה.

 

הנכות –

 

17.        בתאונה נחבל התובע במרפק שמאל. הוא אושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים נהריה ושם אובחנו שבר פריקה פתוח במרפק ופגיעה בעצב האולינרי. התובע נותח, עבר הטריה של הפצעים, שחזור הפריקה, קיבוע השבר וסימון קצות העצב האולינרי. הגף העליון קובע בסד . בהמשך נמצאה פגיעה בעצב האולנרי ופגיעה חלקית בעצבים והתובע עבר ניתוח נוסף של שחזור וקבוע השבר ותפירת העצב. התובע נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה ולמניפולציה בהרדמה כללית עקב הגבלה בתפקוד היד. בדיקת EMG הדגימה פגיעה קשה בעצב האולנרי ובינונית בעצב הרדיאלי משמאל. כן נמצאו צלקות מרובות בזרוע, במרפק ובאמה והגבלה בתנועות.

 

18.        מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' שטהל, שקבע לתובע נכות כוללת בשעור של 80% כדלקמן:

 

בגין הגבלה בתנועות ישור המרפק – 10%

בגין הגבלה בתנועות כיפוף המרפק – 15%

בגין הגבלה בסיבוב האמה  - 10%

בגין הפגיעה בעצב האולנרי – 20%

בגין הפגיעה בעצב הרדיאלי – 15%

בגין הצלקת – 10%

 

הנכות המשוקללת הינה בשעור 57.86%.

מאחר והתובע מוגבל ביכולתו התפקודית ולא יכול לחזור לעבודה , קבע ד"ר שטהל כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה.

 

19.        מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכה רינות, שהעריך את נכותו המשוקללת של התובע ב- 35.2% כדלקמן:

 

בגין הפגיעה בעצב האולינרי – 20%

בגין הגבלה בכיפוף המרפק – 10%

בגין הגבלה ביישור המרפק – 10%

 

על פי חוות דעתו להפרעה בהולכת העצב הרדירלי, שנמצאה בבדיקת ההולכה העצבית, אין ביטוי קליני שכן השרירים שם פעילים באופן מלא.

 

20.        בהסכמת הצדדים מונה ד"ר בויקו כמומחה מטעם בית המשפט, ובחוות דעתו הוא קבע לתובע נכות משוקללת בשעור של 38.5% כדקלמן:

 

בגין הגבלה בכיפוף המרפק – 15%

בגין הגבלה בסיבוב האמה – 10%

בגין הגבלה ביישור המרפק – 10%

בגין הפגיעה בעצב האולינארי – 20%

 

בהמשך, בחקירתו הנגדית, הוא אישר כי יש להוסיף לנ"ל 5% בגין הפגיעה בעצב הרדיאלי ו- 10% בגין צלקות.

 

21.        ועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

 

100% מיום התאונה עד יום 25.12.01.

50% מיום 26.12.01 עד יום 15.8.02

100% מיום 2.7.02 עד יום 15.8.02

50% מיום 16.8.02 עד יום 31.8.03.

 

מיום 1.9.03 הועמדה נכותו הצמיתה של התובע על  38%. הועדה הפעילה את תקנה 15   במלואה בקובעה כי התובע איבד את מקצועו ואינו בר שיקום.

 

22.        שני הצדדים מסכימים כי יש לקבוע את הנכות הרפואית של התובע על פי קביעתו של המומחה , ד"ר בויקו, ולפיכך אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשעור של 47.41%.

 

23.        באשר לנכות התפקודית טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי לאור הפגיעה מחד וכישוריו של התובע מאידך, הוא איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות ויש להעמיד את נכותו התפקודית על 100%.  ב"כ הנתבעות טען, מנגד, כי נכותו התפקודית של התובע, נמוכה בהרבה, אם בכלל, מנכותו הרפואית .

 

24.        מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת של מומחים בתחום השיקום. מטעם התובע הוגשה חוות דעתה של דר' ז'אנה צנטר, מהמחלקה לרפואה פיזיקלית לשיקום. בחוות דעתה היא מציינת כי התובע, צעיר בן 33, ללא כישורי קריאה וכתיבה, פועל כפיים , סובל מהגבלה ניכרת ביישור וכיפוף המרפק ופגיעה עצבית אולנרית ביד השמאלית. לתובע מגבלות ניכרות בתפקוד היד השמאלית והדבר גורם לו קשיים בתפקוד היומיומי (אכילה, טיפוח אישי, לבוש, רחצה, נהיגה, אחיזת חפצים וכל פעולה הדורשת שימוש בשתי הידיים). היא קובעת כי התובע אינו בר שיקום לאור מהות הפגיעה ורמת ההשכלה הנמוכה.

 

25.        מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר עצמון צור לפיה התובע מסוגל לבצע בעצמו פעולות יומיומיות, הוא יכול להגדיל את טווחי התנועה על ידי ריפוי בעיסוק ואף יכול להרחיב השכלתו הפורמלית כדי להשתלב במסגרת תעסוקתית.

 

26.        התובע עצמו הצהיר כי הוא מוגבל בתנועותיו, זרועו השמאלית מנוטרלת וחסרת כל תפקוד או תועלת והוא איבד את מקצועו ויכולתו לעסוק בכל עיסוק שהוא.

 

27.        אין לי ספק כי התובע הגזים ביותר בתאור מגבלותיו וחוסר יכולתו לעשות דבר וכן בתאור כישוריו. התובע גם השיב כי לא עשה מאומה על מנת לשפר תפקודו מחד וכישוריו מאידך וכי לא חיפש כל עבודה (התובע רק שוחח עם פקידת שיקום במוסד לביטוח לאומי ואמר כי אינו יכול לעבוד בעבודת כפיים). אכן – פגיעתו ביד השמאלית קשה וגורמת לו מגבלות – אך אין לאמר כי הוא נעדר כושר עבודה לחלוטין.

 

28.        בשים לב לפגיעתו מחד, לגילו, להשכלתו וליכולתו ללמוד מקצוע (גם אם זה כרוך בעבודה ביד אחת בלבד) – אני מעמידה את נכותו התפקודית על 60%.

 

הנזק –

 

29.        עובר לתאונה עבד התובע אצל הנתבעת מיום 1.9.93 עד יום 31.12.01. בעקבות התאונה פוטר התובע מהעבודה מאחר ולא נמצאה לו עבודה שאין בה הפעלת יד שמאל. מאז פיטוריו התובע אינו עובד.

 

30.        בששת החודשים שקדמו לתאונה הסתכם שכרו של התובע ב - 25,957 ₪ ובממוצע – 4,327 ₪ לחודש. בשערוך להיום, ובתוספת הטבות בגין חופשה והבראה, יעמוד הבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע על סך 5,000 ₪.

 

31.        עד מועד פיטוריו המשיך התובע לקבל שכר מהנתבעת (כעולה גם מטופס 106 לשנת 2001 – נספח יב' לתצהיר התובע) ולפיכך יש לחשב את נזקו בגין הפסדי שכר בעבר מיום 1.1.2002. בשים לב לקביעות המוסד לביטוח לאומי, בדבר נכותו הזמנית מחד, ביחד עם העובדה כי עד אוגוסט 2002 הוא גם נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים ואף עבר שני ניתוחים נוספים – אני קובעת כי התובע זכאי להפסד שכר מלא עד יום 1.9.02 (מיום 1.1.02 עד יום 1.9.02) – 5,000 ₪ X 8 חודשים = 40,000 ₪. מאז 1.9.02 עד היום – על בסיס 60% נכות – 5,000 ₪ X 60% X 58 חודשים = 174,000 ₪.

בגין העתיד מסתכם הפיצוי ב- 5,000 ₪ X 60% X 246 = 738,000 ₪.

 

32.        מתלושי השכר של התובע עולה כי בנוסף לשכר ביצעה הנתבעת הפרשות לקרן ופנסיה וקרן השתלמות. בסיכומים מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע, בנוסף להפסדי השכר את הפסדי "ההפרשות "הנ"ל, המסתכמים ב- 41,430 ₪ לעבר ו- 103,055 ₪ לעתיד. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לסכומים אלה בשים לב לכך שכושר עבודתו שלא נפגע.

 

לאור קביעתי כי כושר העבודה נפגע בשעור נכותו התפקודית של התובע, זכאי התובע לפיצוי בסך 86,691 ₪ (ההטבות בגין חופשה והבראה נלקחו בחשבון, כאמור לעיל, במסגרת קביעת השכר הקובע לצרכי חישוב והתובע אינו זכאי לפיצוי כפל בגינם).

 

33.        התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד ג', כאשר לטענתו הוא חסר יכולת תפקוד בזרוע ובכף יד שמאל ובעקובת נכותו הוא מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות וזקוק לעזרה.

 

אין מחלוקת כי התובע לא קיבל בפועל עזרה מצד ג', למעט בני משפחתו .

 

אין לי גם ספק כי התובע נזקק כיום לעזרה מסויימת (בהיקף מצומצם ביותר) לפעולות היומיום, וכי נזקק לעזרה רבה יותר בעבר .אין לי גם ספק כי התובע הפריז ביותר בתאור מגבלותיו וגם המומחית מטעמו "הפחיתה" במידה ניכרת מיכולותיו.

 

בשים לב לאמור, אני פוסקת לתובע בגין עזרת צד ג' , לעבר ולעתיד,סכום גלובלי של 350,000 ₪.

 

34.        התובע טוען להוצאות שנגרמו ויגרמו לו בגין טיפולים, נסיעות, הוצאות רפואיות ועזרים אך לא הביא כל ראיה כי נזקק להם בעבר. מאחר וחלפו כבר 6 שנים ממועד התאונה, ספק רב בעיני אם התובע יזקק לאלה בעתיד (אפילו נאמר בחוות הדעת השיקומיות כי הוא עשוי להיזקק לטיפולים בעתיד). בנוסף, בשים לב לעובדה כי מדובר בתאונת עבודה, הוצאות אלה – אם בכלל – אמורות להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 

לפיכך, אני דוחה תביעת התובע בראש נזק זה.

 

35.        לא מצאתי כל אסמכתא לטענת התובע כי הוא נזקק להסעות מיוחדות בשים לב לאופי פגיעתו וגם לא מצאתי כל ראיה כי איבד את כושר הנהיגה. בנסיבות אלה – הוא גם אינו זכאי לפיצוי בגין הסעות שכאלה (ומיותר לציין כי התובע לא הגיש כל קבלות על הוצאות מיוחדות שנגרמו לו עד היום בגין נסיעות).

 

36.        בגין כאב וסבל אני פוסקת לתובע 350,000 ₪.

 

37.        סה"כ נזקו של התובע מסתכם ב- 1,738,691 ₪.

 

38.        לתובע שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי גמלאות בסך 601,706 ₪ (נכון ליום 5.7.05). בשערוך להיום מסתכם סכום זה ב- 650,039 ₪ אותו יש לנכות מסך נזקו של התובע.

 

39.        התוצאה – אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום של 1,088,652 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסכום של 10,691 ₪ ובצרוף שכ"ט עו"ד בסכום של  210,000 ₪ ומע"מ.

 

סכומים אלה ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

            הנתבעים גם ישאו במלוא יתרת האגרה שתחול.

 

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ז (3 ביולי 2007) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

 

 

ב. בר-זיו, שופטת

קלדנית - עדי שיטרית


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 05/07/2007
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 05/07/2007 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו