עובדות:

המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע, יליד 1948, בתאונת דרכים מיום 20.05.2004.

מומחה אורטופדי מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5%.

הצדדים אינם חולקים בשאלת האחריות אלא בשאלת הנזק בלבד.

 

נפסק:

בית המשפט פסק לתובע סך כולל של 31,313 ש"ח, המורכבים מסך של 12,045 ש"ח בגין כאב וסבל וסך של 19,268 ש"ח בגין הוצאות רפואיות.

בית המשפט דחה את דרישת התובע לעניין הפסדי שכר גדולים בעבר, מאחר ולא הובאו נתונים מדויקים ולא הובאו ראיות התומכות בנזק הנטען.

לעניין הפסדי שכר לעתיד ולמשך כל ימי חייו, קבע בית המשפט כי מאחר ומדובר בנכות נמוכה ולאור העובדה שלא הוכחה כל ירידה בהכנסות התובע מאז התאונה, אין מקום לפסוק לו סכומים כלשהם בגין הפסד שכר לעתיד.  

 

---

 

   

בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

1.         התובע יליד 48', נפגע בתאונת דרכים ביום 20.5.04.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק. 

 

2.         הפגיעה           

(א)        התובע נפגע בגפיו התחתונות, נגרם לו שבר ברגל שמאל שגובס ושוק וקרסול ימין שופשפו.

                        התובע אושפז לצורך קבלת טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ושוחרר ב-21.5.04.

(ב)                הרגל היתה בגבס וסד גבס עד תחילת יולי 2004.

(ג)                  התובע עבר טיפולים פיזותרפיים והיה במעקב רפואי פרטי.

(ד)                ד"ר הלפרין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, היה בדעה כי "קיימת רגישות בקדמת הדרך מעל הפיקה ובצידה הפנימי של הברך והוא מוגבל בירידה לכריעה בגלל הגבלה בכיפוף הברך. כמו כן, קיימת צלקת מכערת מינימלית. היציבות תקינה, הטסטים המניסקלים שליליים ומפרק הפיקה / ירך תקין. הוא היה באי כושר מלא 3 חודשים, באי כושר חלקי חודשיים נוספים ולאחר מכן הנכות שנקבעה. לאור כל האמור לעיל ועל סמך קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי, אני מעריך את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה ב-20.5.04 ב-5% נכות רפואית ועוד אחוז נכות אסתטית".

(ה)                ד"ר הלפרין לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.         נזקים

            (א)        כאב וסבל:

לתובע נגרם כאמור שבר, הוא אושפז ליממה ורגלו גובסה למשך כחודשיים ועל כן נראה לי לנכון לפצותו במקסימום הפיצוי על פי תקנה 2 (ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו 1976 בסך 12,045 ₪.

(ב)               הוצאות רפואיות:

(1)                 לטענת התובע שלא הופרכה, אין לו ביטוח רפואי בארץ כפי שמצוין גם על חשבון האמבולנס ועל כן נאלץ להוציא הוצאות רפואיות מכיסו. כל הקבלות שצורפו לתצהיר הן מסמוך לאחר התאונה ועל כן אין מקום לפקפק בקשר שבינם ובין התאונה. לפיכך, זכאי התובע להחזר ההוצאות שעוגנו בקבלות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט בפירוט הרצוף בזה והמהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיני, בסך 19,268 ₪. 

(2)                 מאידך, התובע העיד כי נפגש עם בא כוחו כבר שבוע ימים אחרי התאונה והאחרון העמידו על הצורך בשמירת קבלות ועל כן אינו זכאי לכל הוצאה נוספת שלא עוגנה באישור או קבלה.

(3)                 לא הוכחה כל אינדיקציה לצורך בטיפולים רפואיים בעתיד. נהפוך הוא, אין קבלות או אישורים רפואיים לאחר ינואר 2005, משמע מזה כשנתיים וחצי אין התובע נזקק לכל טיפול רפואי ועל כן אין מקום להניח כי יזדקק לכזה בעתיד.

לפיכך נדחית הדרישה לפיצוי עבור הוצאות רפואיות בעתיד.

 

(ג)                הפסדי שכר:

(1)                 התובע, מהנדס במקצועו, בעלים של 8 חברות המפוזרות בעולם.

(2)                 לטענתו, השתכר עובר לתאונה 7,000 דולר לחודש מחברה שהיה שותף בה בג'יימקה ושם היה עיקר עיסוקיו. לטענתו נעדר מהעבודה למעלה מחצי שנה, לא קיבל שכר ועל כן ומאחר ונמנע ממנו לנהל את עסקיו בג'יימקה, נגרמה ירידה בהכנסות החברה שהפסידה פרויקט של הקמת מלון שהוחמץ עקב העדרו משלבי המשא ומתן הסופי (סעיף 7 ל-ת/1). בנוסף, לטענתו, בשל העדרותו מעל מנהל הכספים הראשי של החברה בכספי החברה ונגרם נזק ישיר ועקיף של מיליוני דולרים (סעיף 8     ל-ת/1).

(3)        כדין טוענת ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק

והפיצוי, ההלכה היא כי:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...

על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי." (הדגשה שלי - מ.ש.)

(ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה    (2) 10-11).

(4)        הצהרותיו דלעיל של התובע נסתרו גם בעדותו הוא: הסתבר כי שב לעבודתו כבר ב-1 לאוגוסט, דהיינו חודשיים ועשרה ימים לאחר התאונה וגם כשנרשמה בספרי החברה משכורת של 7,000 דולר לא משך אותה. התובע לא המציא כל אישור על קבלת שכר בכלל וגובהו בפרט, לא המציא עותק מספרי החברה, מההפקדות בבנק ולא טרח לזמן איש מאנשי הכספים כדי לתמוך בעדותו וכידוע, "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457).

ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245).

(5)           העובדה כי המומחה קבע לתובע תקופת אי כושר ונכויות זמניות אינה

מחייבת בהכרח הפסד בפועל. הוכח כאמור כי התובע שב לעבודתו לפני תום תקופת אי הכושר שהוכרה על ידי המומחה ולא הוכחה ירידה בהכנסות החברה שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו של התובע על כי מגבלותיו מנעו ממנו הכנסות.

(6)            בעדותו הסתבר כי כתוצאה מעילה, שבודאי לא הוכח קשר בינה לבין

העדרותו של התובע, וניסיון החיים מגלה כי מעילות נעשות גם ובעיקר תחת עינם הפקוחה של בעלי מניות, נסגרה החברה ובהגינותו הודה "לצערי גם אם הייתי בריא המצב בג'יימקה לא היה משתנה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 24).

(7)                  לא מופרכת גם הטענה כי לא הוכח שהתובע צפוי היה לחזור לעבודתו לפני 1 לאוגוסט 2004, מועד חזרתו בפועל בהתחשב ב-נ/1, לפיו היה מרבית התקופה עובר לתאונה בארץ.

(8)                 לאור כל האמור לעיל, נדחית הדרישה לפיצוי עבור הפסד השתכרות בעבר.

(9)        לתובע נכות בשיעור 5% וכידוע, "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191).

הדברים מקבלים משנה תוקף כשלמרות שמאז התאונה חלפו 3 שנים, לא הוכחה כל ירידה בהכנסות.

 (10)      כאמור בע.א. 413/88 אלג'נזאראה נ. שמיר חב' לביטוח בע"מ תק' על 91 (2) 1081 "ביהמ"ש גם קבע שלא היתה ואין כל מניעה למערער לעבוד עבודות נוספות כפי שעבד קודם התאונה, אם רצונו בכך ומכל מקום בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ועפ"י ממצאיו של ביהמ"ש, רשאי היה ביהמ"ש להגיע למסקנה, על פיה לא הוכיח המערער אבדן כושר השתכרות כתוצאה מהתאונה. עפ"י עובדות המקרה, ביהמ"ש יכול היה להגיע למסקנה שהסיכון שבגלל תאונה תקטן השתכרותו בעתיד מזו שהיה מגיע אליה ללא התאונה הינו אפסי, ספקולטיבי או היפותטי בלבד (ראה ע.א. 237/80 ברששת נ. האשאש ואח' פד"י לו (1) 281 בעמ' 307) ועל כן אין יסוד להתערבותנו".

(11)             לאור האמור לעיל, נדחית גם הדרישה לפיצוי עבור הפסד כושר

השתכרות.

 

(ד)               עזרת זולת:

לטענת ב"כ התובע, וייתכן ובצדק נזקק התובע לסיוע של בני משפחתו בתקופה שהיה רתוק למיטתו ורגלו גובסה. מאידך, כדין טוענת ב"כ הנתבעת, כי מדובר בהרחבת חזית שאין לה כל בסיס בתצהיר העדות הראשית. לפיכך, אין מנוס גם מדחיית דרישה זו.

 

4.         לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

           

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

 

5.         מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

 

ניתן היום כ' באייר, תשס"ז (8 במאי 2007) בהעדר הצדדים.