עובדות:

במהלך ביקורת שגרתית בכבישים, נתפס רשיונו של התובע, נהג משאית במקצועו, על ידי שוטר תנועה בטענה כי הוא נוהג תחת פסילה. בעקבות זאת, נשלל רישיונו של התובע במקום.

בדיעבד, התברר כי מחשב המשטרה לא היה מעודכן ולא היה כל מקום לשלול את רישיונו של התובע.

התובע הגיש תביעה זו לפיצויים כנגד משטרת ישראל, בין היתר בטענה כי בעקבות שלילת רישיונו פוטר מעבודתו כנהג משאית ולא הצליח למצוא עבודה במשך זמן רב.

 

נפסק:

לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה ולפיה יכריע בית המשפט בתביעה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך של 27,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 2,700 ש"ח + מע"מ.

 

---

 

   

בתי המשפט

 

פסק דין

 

ביום 7.11.05, כפי הנראה בביקורת שגרתית בכבישים, נתפס רשיונו של התובע על ידי שוטר תנועה בטענה כי הוא נוהג תחת פסילה. בשנת 1998 אכן נפסל התובע מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, ולפי רישומי מחשב המשטרה, לא הפקיד התובע את רשיונו לביצוע פסילה. התברר, כי מחשב המשטרה לא היה מעודכן, וכי התובע כן הפקיד את רשיון הנהיגה שלו עוד בשנת 1998, לאחר שנפסל מלהחזיק רשיון נהיגה. לטענת התובע, ביום 9.11.05 הוא פוטר  מעבודתו כנהג משאית, שבמסגרתה השתכר 6,000 ₪ נטו לחודש, שכן לא יכל לנהוג לנוכח תפיסת רשיונו. על פי הנטען בכתב התביעה, היה התובע מובטל למשך שלושה חודשים, וגם אחר כך לא הצליח למצוא עבודה כנהג משאית והחל לעבוד כנהג מונית, עבודה שבמסגרתה השתכר, לפי הנטען בכתב התביעה, 3,000 ₪ לחודש. בתביעה דנן, תובע התובע סך של 39,000 ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו, עד למועד הגשת כתב התביעה. סכום התביעה מורכב מהפסד השתכרות, בשיעור 6,000 ₪ לחודש למשך שלושה חודשים, ובשיעור 3,000 ₪ לחודש למשך שבעה חודשים נוספים.

 

באותו יום בו נתפס רשיונו של התובע, הוא הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה להורות על החזרת הרשיון. בו ביום ניתנה בבקשה החלטה כהאי לישנא: "פסילה תחושב מיום פסק הדין וזאת בשל הזמן הרב שחלף".

 

הצדדים חלוקים על משמעות ההחלטה האמורה.

 

לפי טענת הנתבעת, משמעות ההחלטה היא היענות לבקשת התובע, כך שהיה זכאי לקבל את רשיונו כבר באותו יום, ואם היה מתעניין בגורל בקשתו יכל לקבל את רשיונו באותו יום ולמנוע את כל אותם הנזקים שלהם הוא טוען בכתב התביעה.

 

ב"כ  התובע, לעומת זאת, טוען כי ההחלטה אך קבעה איך לחשב את הפסילה ומשמעות ההחלטה כי הפסילה תיחשב ממועד הפקדת הרישיון, הא ותו לא.

 

מדברי התובע בתשובה לשאלות בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים ביום 18.1.07, עולה כי התובע הבין את ההחלטה  כ- "תשובה שלילית".

 

רשיונו של התובע הוחזר לו בחלוף כ-12 יום ממועד התפיסה, וזאת לאחר שהתקשרו אליו ממשטרת התנועה והודיעו לו שמצאו שנפלה אצלם טעות. השוטרת ששוחחה עם הנאשם נכחה באולם ואישרה את הדברים.

 

התובע העיד כי לאחר שהוחזר לו רשיונו, חזר למקום עבודה ממנו פוטר, בתקוה כי יוכל לחזור לעבודתו, אך כבר העסיקה נהג אחר. הוא העיד גם כי ניסה למצוא עבודה כנהג במקומות אחרים, אך ללא הצלחה.

 

הנתבעת טוענת להעדר קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנטענים.

 

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה תביעתו דנן של התובע תמצה את כל טענותיו ותביעותיו בגין האירוע וכי בית המשפט יפסוק בענין בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, לרבות על ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה.

 

לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות המקרה ולטענות הצדדים, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,000 ₪, בצירוף 664 ₪ בגין אגרת משפט ו – 2,700 ₪ בצירוף מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד. ככל שהסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך שלושים יום מהיום, תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לפרעון הסכומים לצורך הוראות הסעיף האמור.

 

ניתן היום, ל' בשבט תשס"ז (18 בפברואר 2007),  בהעדר  הצדדים

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

 

מוריס בן-עטר, שופט