1

 

   

בתי המשפט

תק 002487/06

ב"מ לתביעות קטנות ראשון לציון

 

22/01/2007

תאריך:

כב' השופט אורן שוורץ

בפני:

 

 

 

1. קובה נאווה 

2. קובה הדר

בעניין:

התובעים

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

חממי נילי

 

הנתבעת

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         עניינה של התביעה "באיפור קבוע" בדוגמת ציור של "פיה", אשר ביקשה התובעת 2 מאת הנתבעת לקעקע על גופהּ.

 

2.         לטענת התובעת 2 (להלן: "התובעת"), הקעקוע בוצע באיכות ירודה. יתירה מכך, הנתבעת הבטיחה לה שמדובר "באיפור קבוע" שנעלם לאחר מספר שנים, אולם התברר לה שלמעשה לא ניתן למחוק את הציור שהוטבע על גופה. עוד טענה התובעת, שהנתבעת ביצעה את הציור למרות שלא הציגה לה אישור מהוריה.

 

3.         הנתבעת טענה שאין מדובר בקעקוע אשר נשאר לצמיתות, אלא בציור גוף אשר דוהה עם השנים. על פי המקובל הציור דוהה במשך שלוש עד חמש שנים. למרות זאת, הסבירה לתובעת שהציור ידהה לאחר שמונה שנים, זאת מטעמי זהירות. הנתבעת הוסיפה וציינה, שביצעה לתובעת את הציור על פי דוגמא שנבחרה מראש. עוד טענה הנתבעת, שבעקבות פניות חוזרות ונשנות וחוסר שביעות רצון מצד התובעת, היא החזירה לה את מלוא כספה.

 

4.         הנתבעת הוסיפה וטענה שלא ביצעה את הטיפול בלא הסכמת האם. התובעת התקשרה בנוכחותה, לאימהּ (התובעת 1) וזו הסכימה לביצוע הקעקוע.

 

5.         בדיון שנערך לפניי העידו התובעת, חברתה של התובעת (דנית כהן) הנתבעת ומר חממי.


 

דיון:

6.         על פי גרסתה של התובעת, היא הזמינה קעקוע בגודל של כ- 5 סמ"ר. הקעקוע שבוצע באיזור הבטן בוצע בצורה לא טובה. עד היום, לטענתה, קיימת נפיחות מסוימת באזור, למרות שעברה יותר מחצי שנה. התובעת הכחישה, שהנתבעת אמרה לה שהקעקוע דוהה לאחר שמונה שנים אלא אמרה לה שהקעקוע נעלם לגמרי לאחר זמן. עוד ציינה התובעת שהנתבעת הבטיחה לה שניתן למחוק את הקעקוע, ככל שלא תהא מרוצה.

 

7.         הנתבעת הכחישה בתוקף את גירסת התובעת. הנתבעת הסבירה שקיים הבדל בין קעקוע לבין איפור קבוע. הסברים אלה ניתנו הן בכתב ההגנה והן בעדות שלפניי. לטענת הנתבעת, הקעקוע מבוצע באמצעות מתכות כבדות אשר נשארות בעור ולא נעלמות. לעומת זאת, האיפור הקבוע מבוצע באמצעות מינרלים אשר דוהים לאחר שנים.

 

8.         חברתה של הנתבעת, דנית כהן, התלוותה אליה במעמד הטיפול. עדה זו, חיזקה את גרסת התובעת, לפיה הובטח לה שניתן למחוק את הציור מבלי שישארו סימנים. עוד ציינה העדה כי הנתבעת לא ביקשה את אישור ההורים לביצוע ה"איפור הקבוע".

 

9.         לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים, הנני מעדיף את גרסת התובעת. על פי עדות התובעת, המהימנה עלי ואשר נתמכת בגרסתה של דנית כהן, הבטיחה הנתבעת כי ניתן למחוק את האיפור באופן מיידי. עוד הבטיחה הנתבעת שהאיפור עצמו דוהה ונעלם בחלוף הזמן. תימוכין לכך, אני למד גם מתמליל שיחה שנערכה בין הנתבעת לדנית ושהוצג לפניי במהלך דיון ההוכחות. על פי אותו תמליל הנתבעת מציינת בשיחה כי הקעקוע הזמני "הוא דוהה והוא נעלם".

 

10.        למרות המצגים מצד הנתבעת, התרשמתי שהקעקוע שבוצע לתובעת נותר על כנו ולא ניתן להסירו באמצעים פשוטים. בנסיבות אלה זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה ממצג השווא הרשלני שהוצג לפניה ועליו היא הסתמכה.

 

11.        לאחר שהתרשמתי מדברי התובעת, בהתחשב בכך שהקעקוע הינו באזור מוסתר יחסית (איזור הבטן), כמו גם מכך שהקעקוע נעשה לבקשתה המפורשת של התובעת, הנני מעמיד את הנזק שנגרם לה על סך של 1,800 ₪, למועד מתן פסק הדין.

 

12.        התובעת טענה שהקעקוע בוצע חרף היעדר הסכמת הוריה. אין בידי לקבל טענה זו - סעיף 2.ז(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 קובע בזו הלשון: "בעסק שהוא כולו או חלקו מקום לעשיית כתובות קעקע, לא יעשה אדם כתובת קעקע בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים, אלא בהסכמת אחד מהוריו או אפוטרופוסו". התובעת העידה לפניי כי כבר מלאו לה 18 שנים [פר' עמ' 1 ש' 5]. מכאן שביום ביצוע הקעקוע, היתה מעל גיל 16.

 

13.        סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעת 2 סך של 1,800 ₪ וכן תישא בהוצאות המשפט בסך של 300 ₪ וזאת עד ליום 11.3.07. סכומי פסק הדין ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ז (22 בינואר 2007) בהיעדר הצדדים.

 

                                                                               

אורן שוורץ, שופט