40

 

   

בתי המשפט

ענ 001115/99

בית משפט השלום באר שבע

 

25/06/2006

תאריך:

כבוד השופט יעקב גנן

בפני:

 

 

המערערת

עדות הילה

בעניין:

 

עודד צידקוני

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

נגד

 

 

המשיב

קצין התגמולים

 

 

יעקב אזולאי

יעקב חמו – מתמחה

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

ד"ר שמעון קליין –חבר

גב' יואלה שרון    - חברה

נוכחים:

פסק דין

1.         האם נדרשת מגבלה תיפקודית בכדי לקבוע "נכות"?

 

2.         נושא ערעור זה היא פגימה הקשורה באירוע מיום 21/01/98, עת נחבלה המערערת בקרסול שמאל.

 

3.         בתאריך 23/03/98, פנתה המערערת לק"ת תביעה להכיר בה כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

 

4.         ביום 18/11/98, הודיע ק"ת למערערת, כי לאחר עיון בתביעתה ובהסתמכו על חוות הדעת של הוועדות הרפואיות, מיום 24/09/98 ומיום 05/11/98, הגיע לכלל מסקנה, כי לא נותרה לה נכות בקרסול שמאל, עקב החבלה מיום 21/01/98, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

 

5.         בתאריך 28/09/99, הגיש ב"כ המערערת ערעור זה על החלטתו האמורה לעיל של ק"ת.

 

6.         רקע אישי:

            א.         נולדה ביום 06/02/78.

            ב.         בתאריך 30/09/96, התגייסה לשירות חובה בצה"ל.

ג.          בעת גיוסה נקבע לה פרופיל-רפואי: - 45 (בשל פגימה שאינה קשורה לנושא הערעור).

ד.         שרתה בתור רכזת קישור וגיוס ומפעילת מסוף ביחידת השלישות במחוז לכיש, בדרגת רב"ט.

            ה.         בתום תקופת שירותה, בת שנה ו- 7 חודשים, שוחררה מצה"ל, ביום 03/05/98.

            ו.          גם בעת השחרור היתה בפרופיל-רפואי: - 45.

           

7.         הרקע העובדתי:

בתאריך 21/01/98, בשעה 16:50, החליקה המערערת במסדרון השלישות, בבסיס בו שרתה, שעה שרצה לענות לצלצול טלפון, ונחבלה בקרסול שמאל, שהתנפח.

 

נלקחה למרפאת היחידה ומשם הועברה לחר"פ בג'וליס, שם נבדקה ונמצאה נפיחות קלה, בעיקר בחלק הלטראלי של הקרסול.   האבחנה היתה: LT. Ankle Sprain.

 

המערערת סבלה מכאבים בקרסול, במשך שבועיים הלכה על קביים ובהמשך, קיבלה והשתמשה ב – Air Cast, ובמשך כחודש ימים טופלה בפיזיוטרפיה.

 

מאז החבלה פוקדים אותה מדי פעם בפעם כאבים, וזאת מחמת עיקומי קרסול שמאל, היא מוגבלת מבחינות רבות, נזהרת וממעטת בהליכה.

           

8.         חוות-הדעת הרפואיות, מיום 24/09/98 ומיום 05/11/98, הנזכרות בסעיף 3 של פס"ד זה, הן חוות-הדעת הרפואיות של הוועדה הרפואית, אליה הופנתה המערערת עם הגשת תביעתה לק"ת.

 

בדיון שקיימה הוועדה הרפואית, בישיבתה מיום 24/09/98, עיינה הוועדה בשני צילומים שנעשו למערערת, מיום 28/01/98 ומיום 15/02/98.   שני הצילומים נמצאו תקינים.

 

הוועדה הרפואית היפנתה את המערערת למרפאת חוץ של בית החולים ע"ש "סורוקה" בבאר-שבע, לשם ביצוע צילום רנטגן נוסף במכונת Telos.   

 

בדיון שקיימה הוועדה הרפואית, בישיבתה מיום 05/11/98, עיינה הוועדה בצילום שנעשה כאמור לעיל, ומצאה, כי אין מימצא בצילום זה.

           

הוועדה הרפואית קבעה, כי לאור הבדיקה הקלינית של המערערת ולאור הצילום, מיום 20/10/98  -    לא נותרה כל נכות בקרסול שמאל.

 

בתאריך 05/01/99, הגישה המערערת ערעור, בפני הוועדה הרפואית העליונה על החלטותיה של הוועדה הרפואית, כאמור לעיל.

 

בתאריך 19/04/99, הופיעה המערערת בפני הוועדה הרפואית העליונה.      בפני הוועדה הרפואית העליונה שבה ונבדקה.   הוועדה הרפואית העליונה קבעה: -

 

"בבדיקה בעמידה  -    אין לקבוע שינוי צורה או עיוות כלשהו באיזור כפות הרגליים.

 

                        מסוגלת להתהלך ללא צליעה.

 

אותו הדין לגבי הליכה על קצות האצבעות ועקבים, או עמידה על קצות האצבעות.

 

                        בבדיקה שכיבה  -    נבדקו היקפי השוקיים.

 

                        בבדיקת כפות הרגליים  -    אין שינוי צורה, אין עיוות כלשהו.

 

                        תנועות מפרקי הקרסוליים  -    תקינות.

 

ובסיכום -    הוועדה אינה מוצאת נקודת אחיזה להערכת נכות, ולכן מסכמת את מצבה של המערערת   -   "שאין נכות", בדומה להחלטת הוועדה הרפואית ודוחה את הערעור".

 

9.         במהלך הדיונים בערעור זה, צירפה המערערת את חוות דעתו של ד"ר אברהם ארסבן, מומחה באורטופדיה, מיום 06/10/2000.

 

            ד"ר א. ארסבן קובע בחוות-דעתו, כדלקמן: -

 

"... למרות שצילומי סטרס לא הראו נזק ברצועות, מבחינה קלינית קיימת אי- יציבות קלה, והמערערת מוסרת על נקבעים חוזרים.

                       

... בבדיקת מיפוי עצמות, מיום 08/02/2000 (שנתיים לאחר אירוע החבלה מיום 21/01/98)  -  עדיין מראה על ריכוז מוגבר בקרסול שמאל.

 

                        אין ספק, שקיימות הפרעות קלות בקרסול אשר המערערת סובלת ממנה".

 

10.        מטעמו של ב"כ המשיב הוגשה חוות-דעתו הרפואית של ד"ר דניאל פלוטקין, מומחה לאורטופדיה, מיום 01/04/2001, וזאת בתגובה לחוות-הדעת הרפואית של ד"ר א. ארסבן.

 

            ד"ר ד. פלוטקין בדק את המערערת בדיקה גופנית ומצא: -

 

                        "מתהלכת חופשי.  לא אובחנה צליעה.

 

                        קיימת סטייה ל – Valgus בשני העקבים.

 

                        כפות רגליים שטוחות.

 

                        לא אובחן עיוות או נפיחות מסביב לקרסול.

 

                        תנועות טווח של הקרסוליים נמצא מלא, חופשי, ושווה בשני הצדדים.

 

                        מבחן מגירה קידמי  -    הופך שלילי.

 

                        תנועות במרפק סוב-טלארי  -    נמצאו תקינות.

 

                        גמישות יתר ברורה בכל מפרקי הגוף.

 

בסיכום : ... בבדיקה הגופנית לא נמצאה עדות של בעייה על רקע טראומטי ולא נמצאו סימנים של אי-יציבות בקרסול שמאל".

 

11.        בתאריך 10/09/2001, הגיש ב"כ המערער את תצהירה של המערערת, שנעשה ביום 28/08/2001.   ב"כ המשיב הצהיר, כי התצהיר נבדק וכי אין בדעת המשיב להגיב, בכתב, לאמור בתצהיר זה.

 

12.        ב"כ המערער הגיש לנו את מכתבו של ד"ר ממתתיהו נוף, מומחה באורטופדיה, מיום 05/01/2005 וכן את מסמכי קופת חולים "מכבי", שבה חברה המערערת.

 

13.        בתגובה למסמכים אלו הגיש לנו ב"כ המשיב חוות דעת רפואית, נוספת, של ד"ר ד. פלוטקין, מיום 10/03/2005.

 

            בחוות דעת זו קובע ד"ר ד. פלוטקין: -

 

                        "לאחר שעיינתי בתיקה של המערערת, לרבות המסמכים שהוגשו לאחר מכן...

 

בתיקה הרפואי של המערערת בקופת חולים 'מכבי', אכן נמצאו רישומים הקשורים לבעייה בקרסול.    אך אין בבדיקות הללו סימן של מימצא פתולוגי אובייקטיבי בקרסול...

 

... על פי הנתונים הללו, אין עדות שנגרם למערערת נזק בקרסול, בעקבות אירוע החבלה הנדון".

 

14.        לטענת ב"כ המערערת:

עצם קיומם של כאבים בקרסול, הנובעים מאירוע החבלה  -   מצדיקות קביעה כי קיימת נכות.

 

            לטענת ב"כ המשיב:

            שתיים הן הטענות:  -

            א.         בהעדר תיעוד רפואי המעיד על רצף תלונות, מתנתק "הקשר הסיבתי" לחבלה.

ב.         אין זה די בכאבים סובייקטיביים ונדרש גם רכיב אובייקטיבי, או מימצא אורגני, המבסס את הכאב הנטען.

 

15.        בתאריך 05/09/2005 הופיעו בפנינו ב"כ הצדדים, ולאור הצהרתם, כי אין להם מסמכים נוספים להגשה, וכי הם מבקשים לקבוע את הערעור, לשם שמיעת ההוכחות, קבענו ערעור זה ליום 04/12/2005.

 

            בתאריך 04/12/2005, נשמעו ההוכחות בערעור זה.

 

16.        ראשון העדים היה ד"ר א. ארסבן, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות דעתו הרפואית מיום 06/10/2000 (מוצג מע/ 1);     בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער;    חברי הוועדה לא הציגו שאלות לעד זה.

 

            אחריו, העיד ד"ר ד. פלוטקין, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המערערת על האמור ב- 2 חוות הדעת הרפואיות שלו, מיום 01/04/2001 (מוצג מש/3) ומיום 10/03/2005 (מוצג מש/ 4);  במהלך עדותו של העד זה, הגיש לנו ב"כ המערערת את מכתבו של ד"ר מתתיהו נוף, ממכון פיזיוטרפיה של "מכבי" שירותי בריאות, מיום 05/01/2005.     בהסכמת ב"כ המשיב נתקבל מכתב זה וסומן כמוצג מע/ 4;    לאחר מכן, נחקר העד, בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב;    לא היו שאלות לחברי הוועדה.

 

            אחרונה, העידה בפנינו המערערת, שנחקרה שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירה מיום 28/08/2001 (מוצג מע/ 3);   בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערערת;   חברי הוועדה לא הציגו שאלות לעדה זו.

 

            בתום העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וכי הם מבקשים להגיש את סיכומי טיעוניהם, בכתב, תוך 90 יום.    

 

            ניתנה החלטה כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים.   

 

סיכומי ב"כ המערערת הוגשו ביום 03/01/2006;  וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 29/05/2006, לאחר שניתנו שתי הארכות להגשתם.

 

17.        רצף תלונות:

            אמת, שאירוע החבלה, מיום 21/01/98, לא הותיר כל מימצא אורגני.   אירוע החבלה הנ"ל, אירע, כאמור, כ- 4 חודשים לפני שיחרורה של המערערת מהשירות הצבאי ועד ליום השחרור, ביום 03/05/98, לא היתה לה תופעה של נקעים חוזרים.   יחד עם זאת, שוכנעו שקיימים היו אירועים נוספים של נקעים חוזרים בתקופה לאחר שהיא כבר שוחררה מצה"ל וכי אירועים נוספים אלו הסבו לה כאבים, שבעקבותיהם אכן קיים רצף תלונות של המערערת.

 

18.        האם "כאבים" מהווים "נכות"?

            הגדרת "נכות"  -  היא הגדרה רחבה מאוד.

 

            עמדת ב"כ המשיב השולל מניה-וביה קיומה של "נכות", בהעדר מימצא אורגני  -  אינה יכולה לעמוד.

 

            אמינותן היחסית של בדיקות גופניות, בדיקות-דימות ו- E.M.G., בתחום האורטופדיה  -  מהווים רק מכשירים בזיהוי מימצאים "חולניים" בעלי-משמעות קלינית.    יחד עם זאת, אין בדיקה שתהא שווה בערכה לתלונות החולה עצמו.

 

            על אף המהפך שחל כיום בעשייה הקלינית, עם הכנסתם לשימוש-רפואי של אמצעי-דימות ואיבחון חדשניים  -   לא בטלה החשיבות העצומה של נטילת פרטי-האנמנזה והתייחסות לאותו חולה שאמצעי-האבחון שוללים אצלו מצב חולני, אך אנאמנה-רפואית ותלונותיו מצביעים בכיוון לאבחנה-הסגולית.

 

19.        כאשר אנו דנים בנקע (Speain) בקרסול, עלינו לזכור כי המדובר בקריעה חלקית, או מלאה, של הרצועות במפרק כתוצאה ממתיחת-יתר של הרצועות.

 

            הנקע נגרם כתוצאה מתנועה-חזקה של המפרק מעבר לטווח-התנועה הנורמלי של המפרק.   התנועה החזקה גורמת להיפרדות זמנית של המשטחים-הסחוסיים במפרק וליצירת נזק לסחוסיים.

 

            לאחר התנועה החזקה המפרק חוזר למקומו, אך הרצועות נשארות פגומות והפגיעה ברצועות גורמת לדימום, לבצקת, ולכאבים באיזור.

 

            הטיפול בנקע בקרסול, כפי שהוענק גם למערערת במקרה שלפנינו, הוא  -  הורדת הנפיחות ע"י הרמת הגפה, קירור מקומי, תחבושת לוחצת, והפעלה מוקדמת של הקרסול.

 

20.        מאחר והרצועות נשארות פגומות, הרי שגם שינוי במזג-אוויר או תנועה שגוייה בדריכה על הקרסול  -  יש בהם כדי להביא להרגשה של כאבים ולנו אין ספק, שאכן עקב כך סובלת המערערת מכאבים.

 

21.        כפי שהובא על-ידנו, לא אחת, כאבים -    הם נתון סובייקטיבי הכרוכים בהרגשתו של החולה וב"סף הסבל" של כל יחיד.  

 

22.        כפי שידוע לנו, נוהגות הוועדות-הרפואיות לקבוע דרגת נכות של 1% בגין "כאבים" לפגימה הקשורה עם אירוע חבלתי שנרפא, וסבורים אנו, כי מן הראוי שוועדה-רפואית תנהג כן גם במקרה דנן, וזאת בעקבות אי-יציבות קלה חיצונית בברך שמאל.

 

23.        בבואנו להכריע בשאלה: -

 

            האם קביעת "נכות" מחייבת קיומה של פגימה אנטומית, או שדי לשם כך בקיומה של הגבלה תיפקודית גם אם אין נילוות אליה פגיעה תיפקודית?

 

24.        כאמור, הגדרת המונח "נכות", כפי שהוא מופיע בסעיף ההגדרות שבחוק הנכים, הינו: - "איבוד או הפחתה בכושר".

 

25.        אנו סבורים, שדי במגבלה תיפקודית בכדי לקבוע "נכות" ולצרוך כך אין נדרש קיומו של מימצא קליני, או פגימה אנטומית ברורה.

 

26.        אנו קובעים , כי קיים "קשר ישיר" בין האירוע מיום 21/01/98, שבו נחבלה המערערת לבין הכאבים, בקרסול השמאלי שלה, שמהם היא סובלת כיום.

 

27.        הגם שקביעת "דרגת הנכות" אינה בגדר הסמכויות שהוענקו לוועדת-הערעור, אין להתעלם מכך שהחלטת ק"ת, נשוא הערעור, מסתמכת על החלטותיה של הוועדה-הרפואית, והן אלה שקבעו במקרה זה: "אין נכות".

 

            לאור כל האמור והמובא לעיל, מוצאים אנו לנכון לקבוע, כי החלטת ק"ת מיום 18/11/98  -  מתבטלת בזה.

 

28.        המערערת תוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שהפגימה בקרסול שמאל "נגרם" לה בעת ועקב שירותה הצבאי.

 

29.        דרגת הנכות של המערערת תהא, כפי שהוועדה-הרפואית נוהגת לקבוע במקרים זהים, דהיינו: - 1%.

 

30.        המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של: - 4,000 ₪.

 

            הסכום הנ"ל יהא צמוד למדד וישא ריבית מיום מתן פס"ד ועד ליום תשלומו בפועל.

 

 

 

 

 

 

31.        זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

 

32.        מזכירות בית-המשפט: -

א.         תשלח לב"כ הצדדים  -  עותק מפס"ד זה, לאחר שבישיבה מיום 04/12/2005 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

 

            ב.         תמציא לק"ת, ישירות, עותק מפס"ד זה.

 

            ג.          תחזיר לב"כ המשיב  -   את התיק הרפואי (מוצג מש/ 1).

 

 

 

 

 

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ו (25 ביוני 2006) בהעדר ב"כ הצדדים

 

 

 

 

 

 

 

            ( - )                                           ( - )                                           ( - )

_________________              __________________               _________________

 יעקב גנן, שופט (דימ.)               ד"ר שמעון קליין                          גב' יואלה שרון

      אב בית-הדין                                   חבר                                               חברה