11

 

   

בתי המשפט

א  039113/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

08/06/2006

תאריך:

כב' השופטת חנה ינון

בפני:

 

 

 

 

1 . מובי בירנבאום בע"מ

2 . בירנבאום ראובן

בעניין:

התובעים

מנחם שח"ק

על ידי עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

 

עו"ד קלדרון יעקב

 

הנתבע

 

 

 

פסק דין

 

1.         זוהי תובענה על סך של 80,000  אשר הגיש התובע מס' 2, מנהל התובעת מס' 1, כנגד עורך דינו בעבר  בגין דרישה להחזר כספי אגרות שמסר בידיו לצורך ניהול הליכים בבתי משפט.

 

            (להלן: "התובע").

 

2.         התובע בתצהירו - ת/1 העיד כי שכר שירותי הנתבע כעורך דינו אשר ייצגו במספר הליכים, ביניהם, בתיק ע"פ 2351/95 בבית המשפט העליון.

 

            (להלן: "הערעור הראשון") .

 

3.         הנתבע ביקש וקיבל מן התובע סך של 1,511 ₪ כאגרת משפט וסך של 10,000 ₪ כערבון ביום 13.4.95.

 

4.         בית המשפט העליון קיבל ערעור התובע -  ובדיעבד נתברר לתובע כי סכום הערבון לא הופקד כלל שכן המדובר היה בערעור בהליך על פי פקודת בזיון בית המשפט, אשר הינו מעין הליך פלילי, ולפיכך לא כרוך היה בהפקדת ערבון כלל.

 

5.         לפנייתו בנידון, השיב הנתבע לידיו סכום הערבון רק לאחר חלוף כשנתיים ימים, לאחר בקשות חוזרות ונשנות.

 

6.         הסכום הנוסף של 1,511 ₪ אשר שולם כאגרת בית משפט לא הוחזר לידיו אף הוא - וזאת לאחר בירור כי ההליך דנן לא נשא אגרה מן הטעם האמור שכמוהו כהליך פלילי.

 

7.         כן הגיש התובע בעצת הנתבע הליך נוסף בבית המשפט העליון שעניינו ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי בדבר צו מניעה בתיק בר"ע 5977/95.

 

            (להלן: "הערעור השני").

 

8.         הנתבע ביקש וקיבל מן התובע דמי אגרה בסך של 1,511 ₪ ודמי ערבון בסך של 15,000 ₪ וזאת ביום 4.9.95.

 

9.         עבור הטיפול בערעור השני שולם לנתבע כשכר טרחה הסך של 7,533 ₪ - וחשבונית ניתנה לו ביום - 10.11.95.

 

10.       לבירוריו, משך כשנתיים, נתברר אצל בית המשפט העליון כי הערעור השני נמחק עקב אי הפקדת ערבון, אשר נותר בידי הנתבע ולא הופקד, כנדרש.

 

11.       אשר לאגרה, זו נתברר כי עמדה על סכום של 537 ₪ בלבד.

 

12.       סכום האגרה הנותר ודמי שכר הטרחה לא הושבו לידיו לאלתר בגין מחיקת  הערעור השני.

 

13.       רק בשנת 1997 הושבו לידיו סכומים אלה כשאינם משוערכים, לעדותו, כדין.

 

14.       עוד הועבר לידי הנתבע הסך של 7,500 ₪ לתשלום להוצאות הצד שכנגד בהליך דלמטה בו חוייבו ע"י בית המשפט המחוזי,  על אף שניטלה ממנו היכולת להתדיין מול הצד הזוכה דנא בבית המשפט העליון, עקב מחיקת הערעור בגין אי הפקדת הערבון.

 

15.       עוד נתברר לו כי סכום ההוצאות דנן נמסר לצד הזוכה ע"י הנתבע  במספר תשלומים, אף שהוא שילמן בבת אחת, דבר שלא הובא לידיעתו ולו לא הסכים.

 

16.       התובע שילם עוד לנתבע הסך של 5,838 ₪ עבור אגרת בית משפט בתביעה דיבה על סך של 200,000 ₪.

 

            (להלן: "תביעת הדיבה").

 

17.       ביום 2.5.96 נתברר לו כי תביעת הדיבה נמחקה בהסכמה וכי שולם בגינה סך של 2,556 ₪ בלבד, כמחצית האגרה.

 

18.       לאור פניותיו בעניין, החזיר לו הנתבע הסך של 3,114 ₪ כהחזר אגרה.

 

19.       ביום 24.9.97 פנה וביקש החזר הכספים דנן, ואולם הנתבע השיבו כי יגיש כנגדו תביעה על סכום שלא יפחת מ - 100,000 ₪.

 

20.       עקב מעשים אלה פנה התובע לבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין אשר חייב את האחרון בדין וקבע ביום 29.11.02 כי בגין מעשי הנתבע יוטל עליו עונש השעייה מן הלשכה על תנאי לשלושה חודשים וכן תשלום בסך 15,000 ₪ כפיצוי למתלונן, מבלי לפגוע בזכותו לפנות לערכאה האזרחית.

            גזר הדין אושר ביום 26.2.03 על ידי בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין.

 

21.       סכום זה שולם לידיו רק בחודש מאי 2003.

 

22.       עד לשנת 1997 סמך, לדבריו, על יושרו ואמינותו של הנתבע בכל הנוגע לחיובי שכר טרחה בהם נשא מעת לעת, ברם, נוכח מעילת הנתבע בכספיו במקרים בהם ניתן היה לבדקו, סבור הוא כי חויב על פי דיווח שאינו מהימן ואינו משקף העבודה שבוצעה בפועל.

 

23.       כן מציין הוא כי נגרמו לתובע ולחברה שבניהולו בענף שיווק החזיות נזק עסקי, לרבות נזק נפשי, אבדן זמן, צער ועוגמת נפש.

 

24.       מנגד, העיד הנתבע בתצהירו כי ההליכים המשפטיים אשר תיאר התובע כרוכים היו בישיבות הכנה, בהגשת מסמכים ובהופעות רבות בבתי משפט.

 

25.       החיוב היה לפי שעות עבודה והתובעים קיבלו הודעות חיוב מפורטות אשר נקבו במספר שעות העבודה ולתובע לא היו טענות ומענות לגבי החיובים, פרט לכך שהלין כי ההליכים המשפטיים עלו לו בכסף רב.

 

26.       בין הצדדים התנהל דיון ממושך בבית הדין למשמעת של ועד מחוז תל-אביב, אשר כלל דיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכן ערעור בבית הדין הארצי וערעור בבית המשפט העליון.

 

27.       טענת התובע כי הודיע על כך שהיקף שעות העבודה יהא 40 שעות עבודה בלבד אינה נכונה. לדידו, הושקעו בתיק התובעים מאות שעות עבודה.

 

28.       הסכום של  1,511 ₪ דנן שנגבה כאגרה נבלע בתיק הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי לתובעת.

 

29.       לתובעים לא נגרם כל נזק בגין מחיקת הערעור הפלילי השני, נהפוך הוא, בשני ההליכים האחרים הנזכרים זכו התובעים בדינם ועל כן אין לומר כי סבלו מחסרון כיס או מעוגמת נפש.

 

30.       התובעים שילמו, לעדותו, לידיו עבור טיפולו הכולל סך של כ - 165,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ וזאת עבור טיפול בשבעה תיקים שונים בתקופה של כשנתיים, סכום המוצדק לאור שעות העבודה הרבות אשר השקיע.

 

31.       סכום הערבון בהליך הערעור הפלילי נתבקש עקב טעות במשרדו כשמספר רב של הליכים טופלו במקביל במשרדו עבור התובעים - ולא היה ער לכך כי האגרה והערבון לא תאמו את ההליך.

 

32.       מכל מקום, סכומים אלה הוחזרו על ידו לתובע עם דרישתו בלוויית הפרשי הצמדה בחודשים אפריל ויוני 1997.

 

33.       לאור הפיצוי אשר קבע בית הדין למשמעת ותשלומו, הרי שהתובעים לא הראו, לדידו, זכות לפיצוי נוסף.

 

34.       כן גורס הוא כי אין לומר שבית המשפט העליון היה נותן לתובעים סעד כמובן מאליו במסגרת הערעור השני אשר נמחק - ועל כן אף אינם יכולים להצביע בוודאות על זכותם לקבל בחזרה הסך של 7,500 ₪ כהחזר הוצאות ששילמו לזוכה.

 

35.       הסך של 7,500 ₪ אשר שולם לו כשכר טרחה נבלע בפיצוי בסך של 15,000 ₪ אשר פסק בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין.

 

גזר דינו של בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין

 

36.       ביום 3.10.02 הרשיע בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב  בשלושה מעשי רשלנות בטיפול מקצועי בתובעים, היינו, גביית אגרות וערבון וכן פירותיהם, שלא כדין.

 

37.       בגזר דינו מיום 21.11.02 ציין בית הדין כי הנתבע בחר במהלך המשפט בפניו  שלא להעיד בפני הרכב בית הדין אף שניתנה לו הזדמנות מיוחדת חוזרת לכך - וכן סירב למסור סיכומים של ממש לעניין הכרעת הדין כשבחר לטעון טיעוניו בעניין דווקא בטיעון לעניין העונש, כשאינו צפוי יותר לחקירה נגדית.

 

38.       אשר לטיפולו במתלוננים, נקבע, בין השאר, כי השיב כספים ללקוחותיו באיחור ניכר תוך "משיכתם"; כי החלטות בית המשפט העליון הנוגעות לערעור השני לא הגיעו לידיו שכן שהה בחו"ל, דבר שאין עימו טעם מוצדק לכפירה במסירה כדין שנעשתה למשרדו, כדרוש; כי כספי הפקדון לא הופקדו כלל, אף שמחיקת הבר"ע עמדה בפתח לאור החלטת בית המשפט העליון מ - 14.8.96; כי עשה "מעשה רשלנות חמור ביותר" בכך שאף לאחר משלוח פקסימליה מהנתבע ב - 1.5.97 לא בירר הדברים לאשורם וכי ניסה להטיל התקלה על מר שמריהו כהן ז"ל, מזכירו של בית המשפט העליון דאז, אשר מסר לו, כביכול, כבר בראשית 1997 כי נקבע, כביכול, תאריך לדיון בתיק.

 

39.       בית הדין מבקר את ב"כ הקובל על שביקש בגין מסכת אירועים זו הטלת עונש להשעייה "בפועל או על תנאי ל- 3 חודשים", עונש המופרז לקולא.

 

40.       בגזר דינו מיום 21.11.02 החליט בית הדין בחלקו האופרטיבי של גזר הדין כדלקמן:

 

"3.       למרות כל האמור לעיל ב"כ הקובל מצא לנכון לבקש הטלת עונש השעיה "בפועל או על תנאי"  ל - 3 חודשים, שהוא כמעט מופרז מדי לקולא ורבות התלבטנו אם לא לחרוג מהמבוקש ולהחמיר.

4.         החלטנו בסופו של דבר כי אילו היה ב"כ הקובל מבקש עונש חמור יותר, היינו נענים לו, אך לאור בקשתו כפי שביקש ובהעדר כל הרשעות קודמות של הנאשם למרות שנותיו הרבות במקצוע, נישאר גם אנו בגבולות הענישה שבא כוח הקובל הציע ולא נחרוג מעבר להם.

5.         לגבי הטלת קנס בנוסף לפיצוי למתלוננים, כאן נראה לנו שב"כ הקובל דווקא הגזים לחומרא.

6.         אנו מטילים לפיכך על הנאשם:

 

א.        השעיה על תנאי של שלושה חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה משמעתית במשך שלוש שנים והחל מהיום בו יהפוך פסק דיננו חלוט.

 

ב.         תשלום פיצוי למתלוננים בסך כולל של 16,000 ₪ בגין הנזק שנגרם להם עקב מעשיו ובלי לפגוע בזכותם לתבעו אזרחית בגין נזקים שמעבר לסכום זה.

 

                                    ג.         פס"ד זה יפורסם כמקובל, לאחר שיהפוך חלוט."

 

41.       הנתבע ערער על גזר הדין ואולם בהחלטתו מ - 26.2.03  הותיר בית הדין הארצי גזר הדין על כנו, בקבעו שהרשעת הנתבע מהווה פסק דין חמור.

 

 

הסדר מוסכם על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד 1984

 

42.       בפני אותה מסכת ראיות אשר נדונה לעיל, המעלה השאלה באם בנוסף לסכום של 15,000 ₪ אשר פסק בית הדין למשמעת כסכום אשר על הנתבע לפצות את התובע, ואשר שולם, על הנתבע לשלם פיצויים נוספים.

 

43.       ביום 28.3.06 הודיעו הצדדים על הסכמה למתן פסק דין על דרך פשרה על פי סעיף 79(א) לחוק דנן, על יסוד חומר הראיות אשר בתיק - ובלא להיזקק לחקירות המצהירים בחקירה שכנגד.

 

44.       בית המשפט דכאן הוסמך לפסוק הסכום שבין 15,000 ₪ לבין 25,000 ₪ על פי שיקול דעתו בהתייחס לראיות לעיל ועל בסיסן.

 

45.       לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בצרופותיו, וכן בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין ובגזר דינו - הרי שסבורה אנכי שהסכום שנפסק דשם בסך של - 15,000 ₪ מהווה בעיקרו פצוי נאות להפסד הכספי אשר נגרם לתובעים עקב אי תשלום החזרי אגרות וערבונות בצירוף פירותיהם במלואם ובמועדם.

 

46.       התובעים גורסים כי מגיע להם החזר נוסף בסך של 7,500 ₪ אשר נגבה מהם כהוצאות בדיון שנפסק לזוכה בערכאת בית המשפט המחוזי, ברם, אף אם מתקיים היה הדיון בבית המשפט העליון בסוגיה זו, אין לומר שהתוצאה וודאית היתה לטובתם בדיון זה עד כדי החזר ללא תנאי של סכום זה.

 

            על כן, לא ראיתי לפצות התובעים לעניין פריט נזק זה.

 

47.       התובעים טוענים עוד לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין החזר שכר טרחה ששלמו לנתבע שכן, לטיעונם, הסכומים הגבוהים בהם חוייבו אינם משקפים נכונה את היקף שעות העבודה בפועל אשר השקיע הנתבע בהכנת תיקיהם.

 

48.       בנוסף, מבקשים התובעים פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪ עקב סבל, טרחה ומתח נפשי שנגרם להם עקב מעשי הנתבע.

 

49.       סבורתני, כי הפיצוי אשר נפסק בבית הדין בסך של 15,000 ₪ משקף, כאמור, החזר האגרות, הערבון ופירותיהם נשוא הדיון אשר לא הוחזרו לתובע בשלמות - ואלו שהוחזרו הושבו באחור בלא פירותיהם.

 

50.       משמע, בפריטי נזק אלה, הרי שהסכום בסך של 15,000 ₪, אשר אין חולק כי שולם - שימש לפיצוי בעניינם.

 

51.       אשר לדרישות הנוספות בסך של 50,000 ₪ בגין החזר שכר טרחה ובסך של 30,000 ₪ עבור צער,  עוגמת נפש ואובדן זמן, הרי שהדרישה הראשונה פרי סברה ומסקנה היא, בלא תימוכין חשבונאיים, אף שאין לפסלה כלל נוכח הנסיבות שנפרשו בפנינו.

 

52.       לעניין הטענה לפיצוי בגין סבל, אבדן זמן, מתח נפשי וצער, הרי שיש לקבלה משום שאין הנסיבות שתוארו לעיל דבר מה של מה בכך - בין עורך דין ללקוחו - ומדברים בעד עצמם דברי בית הדין למשמעת דלעיל.

 

53.       אשר על כן, על יסוד הסכמת בעלי הדין למתן פיצוי בדרך פשרה על פי סעיף 79(א) לחוק דנא, פוסקת אני לתובעים פיצוי בגין נזקיהם בשני הפריטים האחרונים בסכום כולל של 20,000 ₪.

 

אשר על כן, ישלם הנתבע לתובעים, הסך של  20,000 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ בסך של 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

ניתן בהעדר הצדדים, היום 8.6.2006.

 

 

חנה ינון, שופטת

 

קלדנית: תמי