1

 

 

בתי המשפט

א  050863/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

21/04/2005

תאריך:

כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני:

 

 

 

אלעבד

בעניין:

תובע

לוי שלמה

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

-  נ  ג  ד  -

 

 

מגדל - חברה לביטוח

 

נתבעת

חיל אפרים

ע"י ב"כ עו"ד

 

בהעדר

נוכחים:

 

פסק דין

בפני תביעה של מבוטח כנגד חברת ביטוח, שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה על סך של 44,184 ₪ עד ליום הגשת התביעה, ותביעה לסעד הצהרתי לפיו על הנתבעת להמשיך ולשלם לתובע תגמולי ביטוח ולשחררו מתשלום פרמיות.

טענות הצדדים

טענות התובע

התובע יליד 1947 מנהל עבודה לפי עיסוקו, בוטח על ידי הנתבעת בפוליסות  הכוללות ביטוח בריאות וביטוח אבדן כושר עבודה. על פי הפוליסות זכאי התובע לפיצוי חודשי בסך של  5,183 ₪ (נכון ליום 8.5.01) עבור אי כושר עבודה זמני, הכולל שחרור מתשלום פרמיות בתקופת הזכאות לקבלת הפיצוי. 

בחודש יוני 2001 חש התובע בליבו ועבר אירוע של אוטם בשריר הלב. עקב כך עבר התובע מיפוי לב , נמצא תחת מעקב קרדיולוגי וסובל עד עצם היום הזה מתעוקת לב קשה. עד ליום הגשת התביעה, למרות הזמן הרב שחלף מאז האירוע לא חזר התובע לעבודתו. כתוצאה מהאירוע המתואר לעיל נבצר מן התובע מבחינה רפואית  לשוב לעבודה, ובפועל לא שב לעבודתו כמנהל עבודה בתחום הבניין והשיפוצים.

המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע במסגרת נכות כללית 60 אחוזי נכות רפואית החל מיום 14.3.02 בגין פגיעותיו בתאונה נשוא תביעה זו, ובהתחשב בדרגת אי כושרו לעבודה שולמה לו ומשולמת לו כיום קצבת נכות בשיעור 100 אחוזים.

בהתאם להמלצת הרופא מיום 31.3.03 נאסר על התובע לחזור לעבודה כלשהי עד סוף השיקום והבירור הקרדיולוגי.  ד"ר י. גושן מומחה ברפואה תעסוקתית קבע בחוות דעתו מיום 25.7.03 כי מאז 16.6.01  נמצא התובע באי כושר עבודה מלא מעל 75  אחוזים לכל תפקוד מעשי בתחום  ניהול עבודות טיח וגימור בבניין. עוד קבע ד"ר גושן בחוות דעתו כי התובע אינו מתאים לשיקום מקצועי בתחום העיסוק בו הוכשר וכיום אינו מסוגל לכל תפקיד ניהולי ביצועי לעבודות בבניין. לאור מצבו כיום, קבע ד"ר גושן כי התובע נמצא באי כושר לכל עבודה פיזית לצמיתות.

התובע טוען כי: עיסוקו כמנהל עבודה בבניין כרוך מטבעו בעבודה בתנאי שטח קשים, לרוב תחת כיפת השמים, בתנאי מזג אויר משתנים. כולל טיפוס על פיגומים ו/או לקומות עליונות, הרמת משקל ועמידה בלחצים עבודה הדורשת בריאות מלאה וכושר גופני טוב. כתוצאה מפגיעתו הגופנית, כפי שתוארה לעיל, איבד התובע לחלוטין את כושר עבודתו בעיסוקו הקודם או בכל עיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו, הכשרתו וניסיונו וזאת בתקופה  שמחודש יוני 2001 ועד ליום הגשת התביעה. בנסיבות אלו זכאי התובע לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודתו על פי הפוליסה.

התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויים בגין נכותו ובגין אבדן כושר עבודתו, המציא לה את כל האישורים הרפואיים שנדרשו על ידה וזו הכירה בזכאותו ושילמה לו תגמולי ביטוח, לרבות פטור מתשלום פרמיות מתום תקופת ההמתנה ועד סוף 12/02.

ביום 12/02 למרות אשפוזים נוספים של התובע ולמרות שהותו עד ליום הגשת התביעה 20/8/03 בשיקום ובמעקב, חדלה הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח. לאחר שהתובע המציא לנתבעת לפי דרישתה אישור מעודכן מרופא תעסוקתי על המשך אי כושר לעבוד הייתה הנתבעת מוכנה לשלם לתובע 50 אחוזים מתגמולי הביטוח בטענה שעליו לעבור שיקום מקצועי. מוכנות זו של הנתבעת התבססה על חוות דעת של רופא מטעמה אשר לא בדק את  התובע.  השיק שנשלח על ידי הנתבעת לתובע על בסיס של  אחוזים מתגמולי הביטוח  לטענתה לא הגיע ליעדו ואף שבסופו של דבר הוברר שלא נפרע כלל, נדרש התובע לחתום על התחייבות שאם השיק ייפרע אי פעם על ידי מאן דהוא יהיה הוא  אחראי להחזיר את תמורתו לרבות כל נזק אחר לנתבעת. התובע סרב להתחייב לדרישת הנתבעת ולכן מנעה ממנו הנתבעת את התשלום עד ליום הגשת התביעה וגם שלחה לו הודעת חיוב על תשלום הפרמיה. לפיכך זכאי התובע לשיטתו לפיצוי כמפורט להלן: עבור אי כושר עבודה זמני: עבור  7 חודשי אי כושר מיום 1.1.03 ועד לסוף חודש 7/03: 7 X 5,596 ש"ח (סכום הפיצוי החודשי צמוד להיום) 39,172 ש"ח. עבור שחרור מתשלום פרמיות: 7 חודשים X 716 ש"ח 5,012 ש"ח  סה"כ 44,184 ש"ח.  בנוסף עותר  התובע למתן פסק דין הצהרתי על זכאותו להמשיך לקבל את הפיצוי המלא לפי הפוליסה בגין אובדן כושר עבודתו ולשחרורו מתשלום פרמיות. 

טענות הנתבעת 

עובר לעריכת הביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה היה מקצועו של התובע קבלן בנין. הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח לפנים משורת הדין ועל פי מצגיו והצהרותיו. לחילופין, התובע קיבל את מלוא תגמולי הביטוח שהגיעו לו. הנתבעת הציעה לשלם לתובע לפנים משורת הדין תגמולי ביטוח בשיעור 50% לתקופת שיקום, התובע לא נתן הסכמתו להצעה זו והיא אינה בתוקף עוד.

עיקר טענתה של הנתבעת היא שהתובע לא איבד את כושר עבודתו כלל. לחילופין, כמוגדר בתנאי הפוליסה, על תנאיה המצטברים, התובע לא איבד 75% ומעלה מכושר עבודתו להמשיך לעבוד במקצועו או בעיסוקו, ובנוסף, לא נבצר מהתובע לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו, הכשרתו וניסיונו או המצויים בזיקה לעיסוקו.

בנוסף טוענת הנתבעת טענות חלופיות לרוב עד כי נדמה שאין טענה אפשרית שלא הועלתה בכתב ההגנה לשם הזהירות.

כך למשלו טוענת הנתבעת לחילופין:

-         שכושר העבודה של התובע היה מוגבל באותה מידה ו/או במידה דומה עובר למועד כריתת חוזה הביטוח. או שכושר העבודה של התובע נפגע במידה קלה, שאינה מזכה אותו בתגמולי ביטוח או שאובדן הכושר הנטען והמוכחש חל בתקופת ההמתנה.

-          הלכה למעשה, עוסק התובע או יכול לעסוק בעיסוקו הקודם ו/או בעיסוק דומה ו/או בעיסוק סביר אחר ו/או בזיקה לעיסוקו הקודם.

-          התובע לא עשה ו/או אינו עושה דבר ו/או די לשיקומו ו/או להקטנת נזקיו הנטענים. התובע פעל ופועל שלא בתום לב ובדרך מקובלת בקיום חוזה ביטוח.

-          זכאות התובע, למרב, תחול רק בתום תקופת  ההמתנה  בהתאם לקבוע בפוליסה ובהתאם למועד בו הוגשה הדרישה לנתבעת.

-          תגמולי הביטוח החודשיים לא יעלו על 75% משכרו החודשי הממוצע של התובע ב-12 החודשים שקדמו למועד אובדן כושר העבודה הנטען, מהנתבעת ומכלל מבטחי התובע והיתרה העולה על סכום זה לא תשולם.

-           התובע העלים מידע מהותי בנסיבות אשר פוטרות את הנתבעת מכל חבות, וכי מדובר במקרה ביטוח שכבר אירע ו/או סיכון שחלף.

-          התובע ו/או מי מטעמו נושאים באשם בלעדי ו/או מכריע להעדר כיסוי ביטוחי ו/או להעדר זכאות לתגמולי ביטוח.

-           התובע ו/או מי מטעמו נושאים באשם תורם בשיעור מרבי להעדר כיסוי.

-          אשמו של התובע ו/או מי מטעמו מנתק כל קשר סיבתי, המוכחש כשלעצמו, בין הנטען כלפי הנתבעת והמוכחש לבין העדר כיסוי ביטוחי ו/או העדר זכאות לתגמולי ביטוח.

באשר לסעד ההצהרתי שהנתבעת תידרש להמשיך ולשלם לתובע עד תום התקופה הנקובה בפוליסה  – המדובר לשיטת הנתבעת בסעד אקדמי ותיאורטי שבית המשפט  אינו מוסמך ואין בכוחו לפסוק באשר לעילה אשר עשויה לצמוח אם בכלל לאחר מתן פסק הדין.

מילים אחרות התובע אינו זכאי לסעד הצהרתי, הן משום שמדובר בעילה שטרם קמה לעולם, הן משום שלטענתו, המוכחשת, עומד לו סעד כספי ממשי וסופי והן משום שלא בא בפני בית המשפט הנכבד בידיים נקיות.

דיון 

בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה. ההכרעה במחלוקת שנפלה בין הצדדים תיגזר מהשאלה האם לאור הראיות שעמדו בפני בית המשפט יש לראות את התובע/המבוטח כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, בהתאם להוראותיה הרלוונטיות של  הפוליסה שלה מחויבים הצדדים כדלקמן:

"המבוטח ייחשב בלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע בו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו , להשכלתו ולהכשרתו."

על מנת להכריע בשאלה האם התובע עונה להגדרת הפוליסה דלעיל המזכה אותו בתגמולי ביטוח , יש לפסוק במספר שאלות משנה:

-         מה היה עיסוקו של התובע עובר לאירוע הלבבי בו לקה ביוני 2001    ?

-         מהו מצבו הקרדיאלי העכשווי של התובע?

-         כושרו העכשווי של התובע   לעבוד ?

רק לאחר בירור והכרעה  בשלושת השאלות דלעיל, ניתן יהא להשיב לשאלה האם עקב המחלה הקרדיאלית נשלל מהתובע הכושר לעבוד במקצוע או בעיסוק בו עבד בשיעור של 75% שאז יהיה זכאי לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח.

מה העיסוק בו עסק התובע 

הצדדים חלוקים קטבית בשאלה זו. לשיטת התובע הוא היה מנהל עבודה בבנין. עבודה זו הייתה כרוכה בעבודה פיזית בפועל עם הפועלים, טיפוס על פיגומים נשיאת משאות כבדים וכד'. לפיכך טוען התובע שמאחר שעבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיזי לו אין הוא מסוגל עתה לאחר האירוע הקרדיאלי, איבד את כושרו לעבוד כמקודם. לשיטת הנתבעת התובע היה קבלן בנין ולכן עבודתו לא הייתה כרוכה במאמץ פיזי אלא יותר בעבודות פיקוח וניהול עבודות שאינן מצריכות מאמץ פיזי ניכר ולכן יכול התובע לחזור לעבודה שבה עסק לפני האירוע קרדיאלי. 

השאלה איננה מה הגדרת העבודה אלא   צריכה להיות מה עשה התובע בפועל.  התובע  תיאר את עבודתו כעבודה פיזית בתנאים קשים. כך מתאר התובע בתצהירו את אופי עבודתו:

"עיסוקי כמנהל עבודה בבניין כרוך מטבעו בעבודה בתנאי שטח קשים, לרוב תחת כיפת השמים, בתנאי מזג אויר משתנים, כולל טיפוס על פיגומים ו/או לקומות עליונות, הרמת משקל ועמידה בלחצים עבודה הדורשת בריאות מלאה וכושר גופני טוב".

בחקירה הנגדית הוסיף הנתבע ותאר את עבודתו:

"אני הייתי מנהל עבודה. אני דאגתי לפתיחת יום העבודה, למשל הייתי צריך להיכנס לבדוק שהכל מוכן שאין חוסרים, שיש חומרים במקום, במידה והיה חסר הייתי צריך לדאוג לספק את החסר ולהעמיד פינות על מנת שיתקבל קיר ישר. במהלך העבודה הייתי משגיח על העובדים וגם עוזר לעובדים בשעת בעיה, אם חסר מלט הייתי צריך לספק מלט וחסר סיד הייתי מספק סיר ולפעמים שלא הייתה אספקת מים  הייתי צריך לדאוג למים בחביות. וכשעבדנו על פיגומים בחוץ הייתי צריך להיות צמוד לפועלים על מנת שלא יהיו תקלות ובעיות שצומחות במשך העבודה ואז הייתי צריך לתת פתרון במקום או להתייעץ עם מהנדס הפרויקט או מהנדס הביצוע". (פרוטוקול מיום 27/6/04).

כדי להמחיש את אופי עבודתו המציא התובע שלושה תצהירים של ה"ה הרנוי, מחמוד דמאיירה וראובן נאווי.(בשלב ההוכחות ויתר התובע על עדותו של מר דמאיירה).

מר יעקב הרנוי, מהנדס ביצוע בחברה ששכרה את שירותיו של התובע והכיר את התובע כקבלן משנה לעבודות טיח,  הצהיר:  כי בשנת 1997 ביצע התובע באתר "גני אפקה" בתל אביב עבודות טיח. מר הרנוי מצהיר כי ראה את התובע בעבודה כמעט יום - יום. מר הרנוי תאר את עבודת התובע כעבודה פיזית על גבי פיגומים חוץ ופנים.  התובע היה עולה במדרגות, מסיע את העובדים לעבודה, מפקח עליהם ומתרוצץ ממקום למקום במשך שעות ארוכות כל היום. מר הרנוי הצהיר כי  התובע היה "קבלן ביצוע" טיפוסי: דאג לסידור הפיגומים בתוך היחידות, חילק את החומרים והכלים, היה עובד עם הפועלים תוך שהוא משגיח ומפקח על עבודתם.

מר ראובן נאווי שעבד כמנהל פרויקט מטעם "דנקנר השקעות" הכיר את התובע כקבלן משנה לעבודות טיח ריצוף וצבע. בשנת 1997 ביצע באתר מודיעין עבודות גמר, טיח, ריצוף וצבע ב-18 קוטג'ים + 48 יחידות דיור. מר נאווי מתאר תיאור דומה לזה של מר הרנוי. בחקירה נגדית לשאלות ב"כ הנתבעת מעיד מר נאווי: 

"אני אספר מה שאני ראיתי; כאשר התובע עבד, הוא היה בא בבוקר עם העובדים, היה דואג לסידור עבודה, הוא בעצמו סחב פיזית את הפיגומים של פנים הדירות, הוא היה עושה את הפינות בדירות, הוא היה מארגן את העבודה, זה לגבי טיח פנים. לגבי טיח חוץ, התובע היה מטפס אתי ביחד על הפיגומים היינו בודקים את כל הבניין, מה שצריך לתקן ולסדר, בקיצור עבד שם עבודה פיזית".(ר' פרוטוקול מיום 27/6/04).

הנתבעת מנסה לשוות לעבודתו של התובע אופי משרדי ניהולי גרידא באופן שהמאמץ הפיזי הנדרש אינו ניכר. לשיטת הנתבעת אמנם בהצהרת הבריאות מיום 22.10.91 (נ/3) כתב התובע כי מקצועו הינו מנהל עבודה. אך עם השנים שינה עיסוקו ובהצהרת הבריאות מיום 24.1.96 (נ/5) הצהיר התובע כי מקצועו הינו "קבלן בנין". בטופס התביעה שהוגש על ידי התובע לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח (נ/2), בסעיף 7 בו התבקש ליתן תיאור מפורט על עבודתו ערב הנכות הצהיר התובע כי עבודתו היתה "מפקח על העבודה".

הנתבעת טוענת כי מהחקירה הנגדית של התובע עולה שהוא הבעלים של חברת בניה אשר העסיקה בין 5-50 פועלים, בהתאם לפרויקטים בהם עבדה, כי הוא היה המנהל של החברה ועסק בכל הפעולות הניהוליות, לרבות שכר, חשבונות, פיקוח וכד'. וכך עונה התובע בחקירה נגדית:  

ש.        מי טיפל בשכירת פועלים?

ת.         בדרך כלל אני והייתי מזמין פועלים ולפעמים כשהיה חסר הייתי פונה לפועל ומבקש ממנו שיביא איזה חבר שלו שרוצה לעבוד.

ש.        מי טיפל במשכורות?

ת.         רו"ח.

ש.ת      אני העברתי את החומר לרו"ח.

ש.ת      אני טיפלתי בקניית כלי עבודה. מעל 90% מהעבודות שקיבלתי היו עבודות ביצוע ולא הייתי נדרש לקניית חומרים.

ש.ת      אני הייתי נותן הצעות מחיר לניהול פרוייקטים. את הצעת המחיר הייתי עושה לפי המחיר בשוק, לפי חדר או לפי דירה. לפני הצעת מחיר הייתי מבקש להיכנס לראות את הבניין  אם  הקירות ישרים או לא.

ש.ת      את המו"מ עם המזמינים אני עשיתי.

ש.ת      לא היה בחברה מישהו שהיה ממונה עליי, אני הייתי הבכיר.

(פרוטוקול מיום 27/6/04  )   

אין מחלוקת בין הצדדים כי במידה שעבודתו של התובע הייתה משרדית בלבד, הוא לא איבד את כושרו כלל ועיקר (ר' סיכומי התובע). מקובלת עלי עמדתו של התובע לפיה אין חשיבות להגדרת העבודה אלא חשוב מה עשה בפועל בעבודה. שוכנעתי מהראיות שעמדו בפני כי בעבודתו של התובע בין אם נגדירו כקבלן בניין, בין אם נגדירו כמנהל עבודה, היו בעבודתו אלמנטים ניהוליים כגון: בקבלת עבודות חדשות, כתיבת הצעות מחיר, סיור באתרים, רכישת כלי עבודה, אספקת חומרי בנין והזמנתם, טיפול בענייני כ"א, שכירת פועלים, טיפול בעניינים חשבונאיים. כך גם שוכנעתי שלעבודתו של התובע היה גם    אלמנט פיזי  הקשור בסיוע לפועלים, טיפוס במדרגות ועל פיגומי חוץ ופנים, כאחד.

 השאלה היא אפוא, האם עתה לאחר האירוע הקרדיאלי שעבר, איבד התובע כושרו לעבוד בשיעור שמקנה לו זכאות לקבלת תגמולי ביטוח.  

מצבו הקרדיאלי של התובע 

מונחי יסוד

נוכח העובדה שהמומחים עושים שימוש נרחב בחוות הדעת באמצעי האבחון וההדמיה  ובמונחים MET , איסכמיה ותעוקת חזה ובשל חשיבותם להכרעה במחלוקת דנן, כאן המקום להסבירם . 

המונח איסכמיה - ischemia, ischaemia

זרימה לא מספקת של דם אל חלק בגוף עקב הפרת האיזון בין הדרישה והאספקה; נובעת בדרך כלל מהיצרות או סתימה  בכלי הדם המספקים דם לאזור זה. איסכמיה של שריר הלב גורמת לתעוקת חזה (אנגינה פקטוריס). (http://www.infomed.co.il/, מתאריך 21/4/05)

 

המונח תעוקת חזה - angina pectoris
כאב במרכז החזה, המופיע במאמץ ומוקל במנוחה. עשוי להתפשט לזרועות וללסתות.
תעוקת חזה מופיעה כאשר אספקת הדם לשריר הלב על-ידי העורקים הכליליים אינה עונה על דרישת הלב לחמצן.  (
http://www.infomed.co.il/, מתאריך 21/4/05)

 

המונח עורקים כליליים- coronary artery, arteria coronaria
עורק המספק דם ללב. העורקים הכליליים הימני והשמאלי יוצאים מאב העורקים ויוצרים ענפים שמקיפים את הלב. (http://www.infomed.co.il/, מתאריך 21/4/05)

המונח MET

באדם בריא המעבר ממנוחה למאמץ מקסימלי כרוך בעליה של פי 50 של השיעור המטבולי של השרירים הפעילים ועליה פי 4 בתפוקת הלב,  וכן עליה של 300% בקצב הלב. הדרך הטובה ביותר לבטא את האפקט ההמודינמי של מאמץ איזוטוני היא במונחים של צריכת החמצן או באחוז מצריכת החמצן המקסימלית. צריכת החמצן המקסימלית נקבעת על ידי מספר גורמים כולל מין, גיל ומסת שרירים.

הדרישות האנרגטיות של  העבודה מתוארות ביחידות הנקראות MET יחידות אלה הן כפולות של צריכת החמצן הבסיסית במנוחה. MET 1 = לצריכת האנרגיה במנוחה והיא מקבילה ל 3.5 סמ"ק לק"ג משקל גוף לדקה.

נדרשות לביצוע עבודה כגון

יחידות MET

נהיגה, עבודה משרדית הדפסה, הפעלת מחשב

1.5-2

מכונאות טכנאות פיקוח או עבודה כמוזג בבר

2-3

שטיפת חלונות, עבודות ריצוף או עבודת מסגרות

3-4

צבעות נגרות או עבודות בניין

4-5

חפירה בגינה, מקביל להליכה בקצב של 7 קמ"ש

5-6

חפירה מאומצת (10 לדקה), מקביל  להליכה בקצב של 8 קמ"ש

6-7

ניסור קורות או נשיאת משא בן 36 ק"ג מקביל לריצה בקצב של 8 קמ"ש

7-8

כיבוי אש, מקביל לריצה בקצב של 10 קמ"ש

10

 

קביעה מדויקת של כמות החמצן הנדרשת בעבודה מסוימת איננה אפשרית לכן משתמשים בהשוואה בין קצב הלב המושג במבחן מאמץ לבין קצב הלב הנדרש בעת ביצוע העבודה. (ר' מאמרו של ד"ר חיים כהן "כושר עבודה בחולה לב" רופא המשפחה י"ח חוברת 1 תש"ן  1990, הוגש סומן נ/14 להלן: מאמרו של ד"ר כהן).  

שיטות הדמיה לאבחון מצב הלב ולהערכת המקור לכאבי חזה   

א.   בדיקת מאמץ - בבדיקה זו נחשף הנבדק לדרגות שונות של מאמץ תוך כדי רישום א.ק.ג. ולחצי דם. מחלת לב כלילית מתאפיינת כאמור בהופעת כאבי חזה יחד עם שינויי א.ק.ג מתאימים. לבדיקה זו יתרון בכך שהיא יכולה להעריך לא רק אם מדובר בכאבי חזה ממקור כלילי אלא גם מהי דרגת המאמץ העלולה להביא לביטויים הקליני של כאבים אלה. מסיבות אלה ברפואה תעסוקתית מקובל לעיתים קרובות להסתמך על הבדיקה כמדד לקביעת כושר העבודה של חולי לב. לחולי לב מומלץ שיעסקו בעיסוק שאינו מחייב מאמץ של יותר ממחצית עומס המאמץ אליו הגיעו במהלך בדיקת המאמץ שהיא בדיקה קצרת מועד. כלומר אם התובע היה מסוגל למאמץ של 10 יח' מטבוליות מומלץ שיעסוק בעבודות שאינן מחייבות מאמץ של יותר מחמש   יח' מטבוליות.

ב.   מיפוי לב עם תליום-  בבדיקה זו הנבדק נחשף למאמץ, אך בנוסף לרישום א.ק.ג. ולחצי דם, בשיא המאמץ מוזרק נם איזוטופ (תליום) הנקלט על ידי הלב כפונקציה של אספקת הדם. הנבדק מבצע מאמץ, בשיאו מוזרק האיזוטופ ומיד מצולם הלב במצלמת גאמא הרושמת את קליטת האיזוטופ בלב. לאחר ארבע שעות של מנוחה, נרשמת שוב קליטת האיזוטופ. פגם מילוי המופיע במאמץ, אך גם במנוחה, מלמד על צלקת ואוטם ישן, ואילו פגם מילוי המופיע במאמץ, אך לא במנוחה, מלמד על איסכמיה או אוטם מאיים. תמיד בשולי האוטם קיים אזור איסכמי.

ג.    אקו לב במאמץ - בדומה למיפוי, אלא שכאן לא מוזרק האיזוטופ אלא נבדקת תנועתיות דפנות חדר שמאל במאמץ ובמנוחה. דופן שאינה מתכווצת במאמץ אך מתכווצת במנוחה, היא דופן איסכמית. דופן שאינה מתכווצת במנוחה וגם לא במאמץ היא דופן צלקתית.

ד.   צנתור לב כלילי -  להבדיל מבדיקות המאמץ השונות זו בדיקה הדמייתית המלמדת על דרגת ההיצרות, אך לא משמעותה התפקודית. הצרויות עד 50% מקוטר העורק מוגדרות כלא משמעותיות מבחינה המודינמית. הצרויות קשות יותר מחייבות טיפול. (ר' חוות דעתו הראשונה של ד"ר רסין טובי).

רקע רפואי בקשר לאירוע הלבבי.

הנתבע בגיל 57, עד לחודש יוני 2001 היה ללא תעוקת חזה. בחודש יוני 2001 אושפז עקב אוטם תחתון חריף. טופל על ידי צנתור והרחבה של עורק ימני שחסימה שלו גרמה לאוטם. חודש לאחר האוטם, במיפוי תליום (חומר רדיו אקטיבי המוזרק למערכת הדם)  במאמץ, היה מסוגל למאמץ של מעל 10 יחידות מטבוליות (METS) ללא כאבי חזה וללא שינוי בא.ק.ג. או סימני אי ספיקת לב. בשלב הזרקת האיזוטופ התגלה פגם מילוי קבוע עם איסכמיה שארתית סביבו. לאחר האוטם והמיפוי הופנה התובע לתכנית שיקום לב. היה במעקב מאפריל 2002 עד לינואר 2003 והתלונן על כאבי חזה לעיתים ללא קשר ולעיתים כאלה המחמירים במאמץ. במהלך התקופה עבר מספר בדיקות מאמץ והיה מסוגל למאמצים של  מ 5.7 עד 11.5 METS ללא עדות לאיסכמיה (ביום 7.4.02 התובע הגיע ל-5.7  METS , ביום 7.7.02, הגיע ל-8.2 METS; ביום 20.10.02 התובע הגיע ל-11.5 METS וביום 20.1.03 התובע הגיע ל-8.5 METS).

כשישה חודשים לאחר האוטם בעקבות תלונות חוזרות על כאבי חזה הופנה לצינתור לב כלילי, שבו נמצאו היצרות של 75% בענף דיאגונלי ראשון, היצרות של עד 50% של עורק שמאלי עוקף והסלילים התומכים שהותקנו בצינתור הקודם בעורק הימני  נמצאו תקינים.

בחודש מרץ 2002 עבר התובע צנתור נוסף שלישי. בכל העורקים הכליליים ההיצרות אינה עולה על 50% שהיא דרגת הסף להופעת איסכמיה . בעורק הדיאגונלי קיימת היצרות של מעל 50%.

בחודש ספטמבר 2002 ובחודש מרץ 2003 התאשפז התובע שוב עקב תלונות של כאבי חזה, במרץ 2003 עבר בדיקת מאמץ נוספת בתליום והיה מסוגל למאמץ של 7 דקות לפי פרוטוקול ברוס עד קצב של 112 ובחודש אוקטובר 2003 עבר התובע בדיקת מאמץ נוספת והיה מסוגל למאמץ של 7:10 עד קצב לב של 117. 

הצדדים המציאו חוות דעת של רופאים קרדיולוגים. התובע המציא חוות דעת של פרופ' אליעזר קפלינסקי שהיה בין היתר מנהל לשעבר של מכון הלב במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ועתה הוא יועץ לקרדיולוגיה של מכבי שירותי בריאות.  הנתבעת המציאה חוות דעת של הקרדיולוג ד"ר טובי רסין שהיה בין היתר מ"מ מנהל המכון למניעה ושיקום מחלות לב במרכז הרפואי תל אביב ועתה הוא רופא ראשי של קופ"ח לאומית במרחב אשדוד.

על פי חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי לאור חומרת תעוקת החזה המופיעה בכל מאמץ קל ולאור ממצאי הבדיקות יש לקבוע כי התובע  איבד את כושר עבודתו כמנהל עבודה בבנין וזאת ברמה של 75% לפחות. פרופ' קפלינסקי חולק על הכתוב בחוות דעתו של ד"ר רסין כי התובע יכול להמשיך לעבוד כמנהל עבודה בגבול מאמץ של 7 METS. גבול זה הוא נמוך מאד ולא תואם עבודת בנין אף לא כמנהל עבודה אשר בודאי חייב לעלות במדרגות ולא פעם אף לשאת בעול העבודה.

פרופ' קפלינסקי מאמץ את תולדות המחלה כפי שמופיעות בחוות הדעת של ד"ר גושן, ד"ר ניניו וד"ר רסין. אליבא דפרופ' קפלינסקי, תעוקת החזה ממנה סובל התובע יכולה להיות מוסברת בשל ההיצרות של העורק העוקף בחומרה של 50-75% אשר יכולה בהחלט "לערוב לתעוקה של ממש" (ר' ע' 2 לחוות דעתו). מסתבר כי ההיצרות בעורק השמאלי העוקף הייתה רק בשיעור של 25-50%. כשנשאל על כך פרופ' קפלינסקי ענה כי יתכן שמדובר בטעות סופר וכי הנכון הוא כפי שכתבו בדו"ח הצינתור חסימה של 50-25% ולא כפי שנכתב בחוות דעתו. לדעתו של פרופ' קפלינסקי  אחוזי החסימה לא תמיד קורלטיביים עם תעוקת חזה וכך הוא מעיד בחקירה נגדית:

ש.       האם זה נכון, שתעוקה במאמץ מופיעה כשיש חסימה של 90%      ומעלה בעורק?  

ת.        זה לא נכון. תעוקה יכולה להופיע בספקטורם מאוד רחב, כי          מעבר לחומרת ההיצרות יש גם אלמנט של ספזאם ואלמנט נוסף             של צורתה של ההיצרות, כך שאנו לא פעם פוגשים חולים עם היצרות של 90% ללא כל תעוקה, וחולים עם היצרויות של 50% ואפילו        למטה מזה עם תעוקה. מדובר בספאזם של העורק הכלילי המוצר. ההיצרות שנראית כסדר גודל של 25% או 50% אם העורק מתכווץ היא הופכת להרבה יותר גבוהה .

ש.        האם זה נכון,  שלגבי שני הדברים שהרחבת פה, אין לנו

בדיקות אובייקטיביות המוכיחות אותם?

ת.         אף פעם אין, אבל מוכרת היטב התמונה של תעוקה בנוכחות          הצרויות לא קשות והעובדה שמאמץ יכול להיות כרוך גם        בספאזם של העורק הוכחה במחקרים מדוקדקים.

ש.        שאלתי לגבי התובע אם יש לנו הוכחה?

ת.         וודאי שלא, כי כדי לקבל הוכחה כזו, צריך לצנתר תוך כדי             מאמץ ואף אחד לא עושה דבר כזה.

(פרוטוקול מיום 11/7/04 )    

ד"ר רסין שנתן שתי חוות דעת אחת מיום 18/1/02 (להלן: חוות הדעת הראשונה) והשניה חוות דעת משלימה מיום 1/7/04 שנעשתה כתגובה לחוות דעתו של פרופ' קפלינסקי. (להלן: חוות הדעת השניה).

בחוות הדעת הראשונה קובע ד"ר רסין כי התובע אשר עבר בחודש יוני 2001 אוטם תחתון ולאחריו צינתור והרחבה של עורק כלילי בודד, שחסימה שלו גרמה לאוטם ללא עדות לאי ספיקת לב או תעוקת חזה, מסוגל בבדיקות הדמיה למאמצים עד 10 יחידות מטבוליות ללא עדות לאיסכמיה פעילה או שינויי א.ק.ג, מוגבל במאמצים איזומטריים כמו אלה הדרושים לצורך ביצוע עבודות בניין.

על פי חוות הדעת הראשונה התובע אינו מוגבל בביצוע מאמץ איזוטוני כמו הליכה וטיפוס מדרגות ולכן כשיר לעבודה על 5 יחידות מטבוליות בהיקף של משרה מלאה. היות ועיסוקו הקודם כלל עבודות פיקוח והשגחה ללא השתתפות בעבודות הבניין וללא צורך בנשיאת משאות כבדים, כשיר התובע לשוב לעיסוקו זה כבר מחודש ספטמבר 2001, שלושה חודשים לאחר תקופת ההחלמה המלאה מהאוטם. 

בין המומחים הקרדיולוגיים מטעם הצדדים התגלעו שתי מחלוקות עיקריות:

 האחת האם קיימת עדות אובייקטיבית להחמרה במחלת הלב הכלילית של התובע מאז אושפז עקב אוטם ביוני 2001 ועד לחודש אוקטובר 2003 כטענתו של פרופ' קפלינסקי, או שלא חלה כל החמרה במצבו הלבבי של התובע מאז אושפז לראשונה כטענתו של ד"ר רסין.

התובע ביצע ארבע בדיקות מאמץ אחת ביום 11/7/01 – שבה נמצא כי הוא מסוגל למאמץ של 6.5 דקות שהם למעלה מ 10 METS. נוכח פגמי מילוי של האיזוטופ הרדיואקטיבי ניתן ללמוד על אוטם באזורים שונים. בדיקה נוספת שעבר התובע ביום 18/2/02 היה מסוגל למאמץ של 6 דקות לפי אותו פרוטוקול (ברוס) כמו בבדיקה הראשונה. בבדיקה זו היו תלונות על כאבי חזה אבל לא נמצאו שינויים מבחינת קליטת האיזוטופ לעומת הקליטה בבדיקה משנת 2001. בדיקה שלישית מיום 23/3/03 היה מסוגל התובע למאמץ של 7 דקות.  היו תלונות של לחץ בחזה אולם לא נמצאה כל החמרה במצבו בתרשימי הא.ק.ג או באופן קליטת האיזוטופ. בחודש אוקטובר 2003 בוצע מיפוי נוסף והפעם היה מסוגל התובע להגיע ל 7:10 דקות והבדיקה הופסקה עקב כאבי חזה, לא היו בבדיקה זו שינויים בא.ק.ג.  

מתוך דו"ח הפעילות של המכון למניעה ושיקום מחלות לב בתקופה שבין אפריל 2002 עד ינואר 2003 היה מסוגל כאמור למאמצים שבין 5.7  ל 11.5 METS (ביום 7.4.02 התובע הגיע ל-5.7  METS , ביום7.7.02, הגיע ל-8.2 METS; ביום 20.10.02 התובע הגיע ל-11.5 METS וביום 20.1.03 התובע הגיע ל-8.5 METS).

לדעתו של ד"ר רסין מתוך סקירה של גליונות האשפוז של התובע מאז האוטם מיוני 2001,למרות שהיו תלונות על תעוקת חזה לא נמצאה עדות אובייקטיבית לאיסכמיה ולנזק לשריר הלב. הכוונה היא לשינויים בא.ק.ג , ממצא מעבדתי לאיסכמיה.

 כך גם סבור ד"ר רסין שבשלושת הצנתורים שעבר התובע שהראשון בהם כלל גם התערבות על דרך הרחבה של העורק הימני המספק דם לדופן התחתונה שבה אובחנה האיסכמיה ,אין ללמוד על החמרה במצבו הלבבי של התובע מאז אושפז לראשונה עקב אוטם בשריר הלב.

בעמוד 2 לחוות דעתו מסביר פרופ' קפלינסקי מדוע לדעתו יש עדות אובייקטיבית התואמת את חומרת סבלו של התובע:

"על פי נתוני התמונה הקלינית וממצאי הבדיקות התובע סובל מתעוקת חזה קלסית - הסבל הסובייקטיבי מתבטא בחוסר יכולת ללכת מהר מבלי שיפתח כאבי חזה תוך דקות ספורות, כן מתקשה עקב כאבי חזה בעליית קומה אחת. כל אלה מתאימים לתעוקת חזה משמעותית עם הגבלה נכרת בכושר העבודה.   

בצד התמונה הקלינית, שהיא כשלעצמה בעלת חשיבות עליונה קיימת עדות אובייקטיבית התואמת את חומרת הסבל. תחילה - המעקב במכון לשיקום. אמנם באוקטובר 2002 מצוין כי ביצע מאמץ בגובה של 11.5 יחידות METS, אך לאחר מכן חלה ההחמרה הקשה בתעוקה. בדיקות המיפוי מעלות לאחרונה סימני איסכמיה משמעותית מעבר לצפוי בעקבות אוטם גרידא. ב 19.10.03 נצפו אזורי איסכמיה וכאבי חזה וזאת בקצב לב של 117. גם היקף מאמץ של 7 דקות בלבד מעיד על יכולת מאמץ ירודה משמעותית. יתירה מזאת - ממצאי הצנתור של ה-6/3/02  מעידים על הצרויות אשר יכולות בהחלט להסביר תעוקת חזה משמעותית. ההחלטה לא להתערב בשלב זה היתה מבוססת על שמירת ההישג מההרחבות שבוצעו מספר חדשים קודם לכן ומהתמונה הקלינית הלא קשה אז. ההיצרות בעורק העוקף בחומרה של 50%-75%  יכולה בהחלט לערוב לתעוקה של ממש.

פרופ' קפלינסקי  הסכים כי טעה כשכתב שהצרות בעורק העוקף היא 50-75 והסכים כי ההצרות היא בשיעור של 25-50% בלבד. אם ההצרות יש בה כדי להוות ממצא אובייקטיבי שיכול להביא לתעוקת חזה, כי אז המסקנה היא שמאחר שמידת ההיצרות היא קטנה מזו שסבר פרופ' קפלינסקי, אין היא יכולה להוות עוד אותו מדד אובייקטיבי לתעוקת חזה. מילין אחרות,  מאחר שנתוני הצנתור עליהם הסתמך פרופ' קפלינסקי היו שגויים כי אז לא ניתן לומר עוד שממצאי הצנתור ממרץ 2002 יש בהם להסביר תעוקת חזה. ולכן לעניין זה ראיתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר רסין.

פרופ' קפלינסקי מיחס חשיבות לעובדה שהתובע הגיע לדופק של 117 פעימות לדקה בלבד. יש לשים אל לב כי לעדותו של ד"ר רסין המסביר את העובדה שבחלק מבדיקות המאמץ לא הגיע התובע לדופק המטרה (163 פעימות לדקה) בשל העובדה שהיה תחת השפעה של תרופות מסוג חוסמי  ביתא שגורמים לכך שהדופק לא יעלה בזמן מאמץ, ובלשונו :

ש.        האם אתה מסכים איתי כי החולה בכל הבדיקות המצוינות ב-נ 16 לא הגיע לדופק המטרה, לפי גילו הוא צריך להגיע לדופק של  163 - התייחסותך?

ת.         מר אלעבד לוקח תרופות מסוג חוסמי ביתא, שלא נותנים לדופק לעלות בזמן מאמץ. כשעושים בדיקות מאמץ או מיפוי תליום מפסיקים את התרופה 24 שעות לפני הבדיקה כדי שניתן יהיה להגיע לדופק מטרה. בדיקות שנעשות במסגרת הפעילות השגרתית במכון למניעה ושיקום מחלות לב נעשות תחת הטיפול התרופתי בחוסמי ביתא. לכן, הייתי מאוד מופתע אם         היה מגיע לדופק מטרה וזו אחת הסיבות שהבדיקות לא   מוחלטות אלא במקרים מיוחדים, זה מחזיר אותנו שוב לשאלה      מדוע כתוב לא ידוע תחת הכותרת של עדות לאיסכמיה." (פרוטוקול מיום  7/9/04 )

התוצאה היא שבמחלוקת שנפלה בין המומחים הקרדיולוגיים לאחר ניתוח שתי חוות הדעת ועדויות המומחים ראיתי להעדיף לעניין זה את עדותו של ד"ר רסין.  דהיינו, אין עדות אובייקטיבית להחמרה במחלת הלב הכלילית של התובע מאז אושפז עקב אוטם ביוני 2001 ועד לחודש אוקטובר 2003. כלומר לא חלה כל החמרה במצבו הלבבי של התובע מאז אושפז לראשונה.

המחלוקת השניה שנפלה בין מומחי הצדדים מתמצית בשאלה האם גבול מאמץ של 7 METS מספיק לתובע לצורך ביצוע עבודתו.

פרופ' קפלינסקי טוען כי 7 METS זה גבול נמוך מאד שלא תואם עבודת בניין ואף לא כמנהל עבודה אשר בודאי חייב לעלות במדרגות ולא פעם אף לשאת בעול העבודה.

ד"ר רסין סבור כי 7 METS זה גבול שמאפשר לתובע לעבוד בעבודה שבה עבד עובר לאוטם הראשון בשנת 2001. באשר ליכולתו של התובע לעלות מדרגות סבור ד"ר רסין שמאחר שבבדיקות שביצע התובע במכון לשיקום לב היה מסוגל למאמצים של 7 עד 9 דקות שבוצעו על הליכון במהירות של 4.2 מיל (6.7 ק"מ) לדקה (צריך להיות לשעה) ובשיפוע של עד 17.5 מעלות, הם מאמצים הגדולים יותר מהמאמצים הנדרשים להליכה מהירה או טיפוס מדרגות לגובה של מספר קומות.

מכל מקום מה שחשוב לענייננו זה הוא ששני המומחים הקרדיולוגים מסכימים שלמעשה גבול המאמץ שיכול לשאת בו התובע הוא 7 METS. משמעותה של קביעה זו והשלכתה התעסוקתית על כושרו של התובע לעבוד תטופל בהמשך.

האם נשלל מהתובע הכושר לעבוד במקצוע בו עבד בשיעור של 75% לפחות

לאחר שעמדתי על אופי המקצוע בו עבד התובע, עובר לאוטם משנת 2001 והגעתי למסקנה כי בין אם נגדיר את התובע כקבלן בניין בין אם נגדירו כמנהל עבודה, היה בעבודתו אלמנט ניהולי שקשור בקבלת עבודות, טיפול בהצעות מחיר, סיור באתרים, רכישת כלי עבודה, אספקת חומרי בנין והזמנתם, טיפול בעניינים חשבונאים ואלמנט פיזי הקשור בסיוע לפועלים, טיפוס במדרגות ועל פיגומי חוץ ופנים כאחד ואפילו נשיאת חומרי עבודה. אין מחלוקת בין הרופאים הקרדיולוגים  שגבול המאמץ אליו  הגיע התובע בבדיקות המאמץ המעבדתיות   הוא 7 METS. לפיכך, על בסיס נתון זה תיגזר ההכרעה בדבר כושרו העכשווי של התובע.

אבדן כושר עבודה היבטים תעסוקתיים

להיבט התעסוקתי של אבדן כושר העבודה  המציא התובע  תעודות מחלה שניתנו לו מידי ד"ר ברודסקי וחוות דעת של ד"ר גושן. ד"ר גושן   קובע כי התובע אשר עבד כמנהל עבודה בביצוע עבודות טיח וגימור לבניינים בפועל, כפי שעבד במשך שנים רבות איבד את יכולתו לחזור לכל עיסוק בתחום העבודות אותן ביצע מאז נעוריו ובמשך 40 שנה. לדעתו של ד"ר גושן מבחינה תפקודית נמצא התובע מאז 16/6/01, המועד בו ארע לו האירוע הלבבי, ועד לבדיקה, באי כושר מלא מעל 75% לכל תפקיד ממשי בתחום ניהול עבודות טיח וגימור   בבניין. כך גם קובע ד"ר גושן שהתובע אינו מתאים לשיקום מקצועי בתחום העיסוק בו הוכשר וכיום גם אינו מסוגל לכל תפקיד ניהולי ביצועי לעבודות בניין בשל הבעיות הלבביות והאורטופדיות המשולבות עם נכות רפואית גבוהה ומצבו הנפשי הרעוע. לכן קובע ד"ר גושן כי לפי מצבו התובע נמצא באי כושר לכל עבודה פיסית לצמיתות. 

 בנוסף לחוות דעת זו הסתמך התובע כאמור גם על תעודות מחלה שהוצאו על ידי ד"ר ברודסקי יפים, רופא תעסוקתי בקופ"ח, שבהן נכתב בין היתר שהתובע אינו מסוגל להמשיך לעבוד בבנין ובכל עבודה הדורשת הרמת משאות, כיפופים הליכה ועמידה ממושכת עד  לתאריכים אלו ואחרים (נ/  12,10,11 ואישור נוסף שצורף לעדותו הראשית של התובע ).

ד"ר ברודסקי העיד בחקירה נגדית כי אחרי 31/3/03 לא בדק את התובע (ר' פרוטוקול מיום 11/7/04)  . לפיכך מטבעם של דברים אין באישורים שנתן כדי להוות אמירה כל שהיא בדבר מצבו העכשווי של התובע או חוות דעת/תעודה בדבר מצבו העתידי וכשרו לעבוד. 

הנתבעת המציאה את חוות דעתו של ד"ר ניניו אשר, בהסתמך על חוות דעתו של הקרדיולוג ד"ר רסין, קובע כי התובע יכול להמשיך ולעבוד כקבלן עצמאי לעבודות טיח וגמר, בעבודות הדורשות מאמץ של 5 METS מאחר ועבודתו נכללת במסגרת מאמץ זה וכן עבודות הכרוכות בקבלת הזמנות עבודה, הזמנת חומרים ופיקוח על עובדים.

שני המומחים התעסוקתיים ד"ר גושן וד"ר ניניו כאחד מסכימים כי הקריטריונים הקובעים האם אלה הרשומים במאמרו  של ד"ר כהן שאוזכר לעיל. על פי המאמר נ/14: 

"כדי להשליך ממבחן  מאמץ שהוא קצר מועד על יום עבודה ארוך בן 8 שעות מומלץ לקחת מחצית מהביצוע במבחן המאמץ כהמלצה לעבודה או פעילות." (ע' 76 למאמרו של ד"ר כהן).   דהיינו אם התובע הגיע לתוצאה של 7 METS במבחן המאמץ (כשיטת הרופאים הקרדיולוגים)  הוא יכול לבצע עבודה במשך יום עבודה ארוך של שמונה שעות שלביצועה  נדרש מאמץ של  3.5 METS. אם הגיע לתוצאה של 10 METS  בבדיקת המאמץ (כשיטת הרופאים התעסוקתיים) יכול הוא לבצע במשך יום עבודה של 8 שעות עבודה שלביצועה נדרש מאמץ של  5 METS.

כך עונה ד"ר גושן, אשר העיד מטעמו של התובע, בחקירה נגדית:

ש.        כמומחה תעסוקתי ואני מתייחס ל-נ/14 במאמר של ד"ר חיים כהן, הניתוח של ד"ר כהן לגבי הגזירה של העומס שבו הנבדק יכול לעבוד ביום עבודה שלם מערך המטס' שהוא הגיע בבדיקה, הניתוח הזה מקובל עליך?

ת.         נכון. היום אנו קצת ממתנים אותו, אנו אומרים שאם העובד הגיע בבדיקה ל-10 מטס' בשמונה שעות עבודה מומלץ שלא יעלה את החמש מטס'. ישנם כמה גורמים שצריך להחמיר איתם והם עומס חום או סביבה שאיננה עתירת חמצן, בריתוך או בגבהים.

ש.        האם זה נכון, שלגבי העיסוק של התובע שני הגורמים       הממתנים לגבי התובע אינם רלוונטיים?

ת.         אני מטיל על החולה את המידע הזה ואומר שעליו להימנע ככל האפשר, במידה והוא חולה לב מעומס חום וחוסר בחמצן.

ש.        כשאתה מדבר על עומס חום למה אתה מתכוון?

ת.         אני מדבר על קונדיטוריות, אופים ומפעלי יציקה. לגבי עומס חום שקשור במזג האוויר אז בימים ספורים בשנה שיש עומס חום כבד צריך לשים לב לדבר.

ש.        נחזור למאמר של ד"ר חיים כהן , אנו רואים בו  טבלה  שמסווגת את המקצועות לפי עומסי המטס'  האם הטבלה הזו מקובלת עליך?

ת.         כן אני מדבר על עמוד 77, עמודה ימנית שהחלוקה נגזרת  מתוך החלוקה של החברה הקרדיולוגית האמריקאית.

(פרוטוקול מיום 26/12/04)

כלומר גם ד"ר גושן תמים דעים עם ד"ר ניניו, שהתובע אשר הגיע ל 10 METS בבדיקות המעבדה יכול לעבוד בעבודות שדורשות מאמץ של 5 METS . גם על ד"ר גושן מקובלת רשימת הערכים בע' 77 למאמרו של ד"ר חיים כהן (אשר נכתבה כטבלה לעיל). מעיון בטבלה עולה כי מאמץ של בין 4-5 METS הוא המאמץ שנדרש לשם ביצוע עבודות כגון:  צבעות, נגרות או עבודות בניין. ומאמץ של בין 3-4 METS הוא מאמץ שנדרש לצורך ביצוע של עבודות כגון: שטיפת חלונות, עבודות ריצוף או עבודת מסגרות.

הנה כי כן בין אם נאמץ את עמדת הרופאים הקרדיולוגים כי התובע הגיע בבדיקות המאמץ לערכים של 7 METS ,  שאז הוא יכול לעמוד במאמץ של בין 3-4 METS במשך יום עבודה רצוף ובמקרה זה יוכל לעבוד בעבודות פיזיות כגון עבודת ריצוף או עבודת מסגרות;   ובין אם נאמץ את עמדת הרופאים התעסוקתיים שלפיה  הגיע התובע ל 10 METS בבדיקה המעבדתית, שאז הוא יכול לעבוד בעבודות הכרוכות במאמץ של 5 METS   ולבצע עבודות כגון נגרות או עבודות בניין. המשמעות היא שהתובע מסוגל לעבוד,  אליבא דמומחי הצדדים,  בעבודה פיזית בין אם המדובר בעבודה המצריכה מאמץ כמו המאמץ הדרוש לעבודות ריצוף ובין אם המדובר בעבודת בניין. יש להדגיש שהמדובר בעבודה פיזית למשך יום עבודה מלא בן שמונה שעות. התובע והמומחים מטעמו מאשרים כי כל עוד מדובר בעבודה משרדית אין לתובע כל מגבלה מבחינה קרדיולוגית. פרופ' קפלינסקי אישר זאת בעדותו בבית המשפט וכך גם התובע (ר' סיכומי התובע).

התובע טוען כי: עיסוקו כמנהל עבודה בבניין כרוך בעבודה בתנאי שטח קשים, לרוב תחת כיפת השמים, בתנאי מזג אויר משתנים. כולל טיפוס על פיגומים ו/או לקומות עליונות, הרמת משקל ועמידה בלחצים.  

בהתאם להחלטתי דלעיל, שוכנעתי שעבודתו של התובע עובר לאירוע הלבבי, ללא קשר להגדרתה הפורמלית (קבלן בנין או מנהל עודה בבניין), הייתה כרוכה במאמץ פיזי ולעניין זה אני מאמץ אפוא את עמדת התובע.

מהראיות שעמדו בפני, עולה כי אין חולק שלאור תיאור עבודתו של התובע  חלק מזמנו   מוקדש היה לעניינים המינהלים של עבודת הבניה, כגון: טיפול בהצעות, ענייני כוח אדם, הזמנת ציוד, טיפול בעניינים החשבונאים וכד', רק חלקה של העבודה הוא עבודה פיזית.  מאחר שברור כי התובע לא איבד כליל את יכולתו לעבודה פיזית גם לאחר האירוע הלבבי, הוא יכול לעבוד למצער במאמץ שנדרש מרַצָף במשך יום עבודה מלא של 8 שעות.    

אפילו נאמר כי התובע עבד כמנהל עבודה של עבודות בניין, עדיין עבודתו איננה עבודת בניין. אין המדובר באדם שעבד כפועל בניין במשך 8 שעות ליום. יחד עם זאת כפי שהובהר לעיל, המומחים התעסוקתיים של הצדדים מסכימים כי התובע יכול להגיע ל 5  METS  ולכן על פי הטבלאות שבמאמרו  של ד"ר חיים כהן יכול התובע לעבוד אפילו כפועל בניין ממש במשך 8 שעות. אם נלך על פי קביעת המומחים הקרדיולוגיים מסוגל התובע לעבוד בעבודה פיזית דומה לזו של רַצָף במשך 8 שעות ביום.

מאחר שאין מחלוקת שהתובע לא איבד כליל את כושרו לעסוק בעניינים המנהליים הכרוכים בעבודתו אלא איבד, אם בכלל, את כושרו לחלק הפיזי של עבודתו השאלה היא מה התמהיל של העבודה הפיזית בעיסוקו של התובע  והאם הוכח בפני שהירידה בכושר של התובע, הביאה את התובע למצב שבו נאמר כי אבד לו כושרו לעבוד בשיעור שלמעלה  מ 75%. 

ככלל, חובת ההוכחה מוטלת על התובע. חובה זו מורכבת מנטל השכנוע ומנטל הבאת הראיות. על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכיביה העובדתיים.נטל השכנוע הוא הנטל הכללי, ולעד הוא רובץ על כתפיו של התובע. כך חיווה דעתו כבוד הנשיא אגרנט בד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פד"י כד(2) 229, עמוד 290 

הנה כי כן הנטל היה על התובע להראות כי איבד את כושר עבודתו באופן שנשלל ממנו לפחות  75%  מכושרו  להמשיך במקצוע או בעיסוק בו עסק עובר לאירוע הלבבי.

כפי שהובהר לעיל, מהראיות שעמדו בפני עולה כי התובע לא הרים נטל זה. כל שהוכח הוא +שהתובע איבד, אם בכלל, חלק קטן מכושרו לעבוד. המדובר בהפחתה לא מוגדרת מאותו חלק של עבודה שקשור למרכיב הפיזי.

יתכן שהתובע אינו יכול לשאת משאות כבדים ולהעלות חומרי בניה במדרגות. אך יחד עם זאת נוכח הישגיו בדיקות המאמץ לרבות הליכה בהליכון במהירות של 4.2 מיל (6.7 קמ"ש)  ובשיפוע של עד 17.5 מעלות, הם מאמצים הגדולים יותר מהמאמצים הנדרשים להליכה מהירה או טיפוס מדרגות לגובה של מספר קומות, בהתאם לחוות דעתו של ד"ר רסין.

אשר על כן למרות ששוכנעתי שבעבודתו של התובע מרכיב פיזי שנפגע כתוצאה מהאירוע הלבבי לא הוכח בפני שהתובע איבד למעלה מ 75% מכושרו לעבוד בעיסוק בו עבד עובר לאירוע ולפיכך דין התביעה להידחות.

התובע  ישלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,500 ₪ + מע"מ  סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ה (21 באפריל 2005) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

 

ד"ר אחיקם סטולר, שופט