בבית המשפט העליון

 

רע"א  8806/04

 

בפני:  

כבוד השופט א' ריבלין

 

המבקשים:

1. עירית הרדי

 

2. יונתן הרדי, קטין

 

3. עזבון המנוח דני הרדי ז"ל

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבות:

1. בתי זיקוק לנפט בע"מ

 

2. אררט חברה לביטוח בע"מ

 

3. המגן חברה לביטוח בע"מ

 

4. כלל חברה לביטוח בע"מ

 

5. אריה חברה לביטוח בע"מ

 

6. הראל חברה לביטוח בע"מ

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.9.04 בבש"א 4246/04 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' גילאור

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד רון וורמברנד

בשם המשיבה 1:                    עו"ד דב ויסגלס

בשם המשיבה 2:                    עו"ד א' אלרום

בשם המשיבה 3:                    עו"ד ט' פריאל

בשם המשיבות 5-4:                עו"ד ר' לויתן

בשם המשיבה 6:                    עו"ד פ' ג' נשיץ

 

 

החלטה

 

 

           במסגרת תביעת נזיקין המתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, הוגשו חוות-דעת על-ידי מומחים רפואיים מטעם הצדדים, בנוגע לשאלה האם מחלתו של התובע (שנפטר בינתיים, למרבה הצער) קשורה לתנאי עבודתו. במסגרת חקירתו בבית המשפט של המומחה מטעם המבקשים, הוא נשאל על-ידי בא-כוח המשיבה 6 בנוגע לשני מאמרים, שלא היו מוכרים לו. המבקשים עתרו לאפשר להם להגיש חוות דעת משלימה של המומחה מטעמם, לעניין שני המאמרים, זאת הואיל ובמהלך החקירה לא עמדו המאמרים בפניו, משלא היו בידי המשיבה 6.

 

           בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ב' גילאור) דחה את הבקשה, בקבעו כי:

 

ד"ר וינר [המומחה מטעם המבקשים – א' ר'] התייחס בתשובותיו לתוכן המאמרים גם אם אישר שלא ידע על קיומם של מחקרים מאוחרים ו/או ביקורת על המחקר שעליו הסתמך בחוות דעתו.

אין מקום להשוואה בין עדותו לבין מהלך עדותו של פרופ' קוטן שלא ידע על המאמרים ותוכנם לא נמסר לו.

ד"ר וינר נשאל על תמצית המאמרים ותוכנם, ולכן התייחס אליהם בתשובותיו. עיינתי בחוות הדעת המשלימה וניתן לומר, מבלי לפגוע בד"ר וינר, כי יש ברשום בכתב, ולכאורה, נסיון לשפר את תשובותיו חקירתו הנגדית.

 

 

            המבקשים טוענים, כי אין לראות בתשובותיו של המומחה, בחקירה, משום "התייחסות" למאמרים, משאלה לא עמדו בפניו באותה שעה, ולא היו מוכרים לו. המבקשים סבורים כי המומחה לא הביע בחקירתו כל עמדה לגבי האמור במאמרים ולא התייחס לתוכנם. ממילא, כך הם טוענים, אין בהגשת חוות-דעתו המשלימה משום "מקצה שיפורים". המבקשים גורסים עוד, כי כפי שהתאפשר למומחה מטעם המשיבים ליתן חוות דעת משלימה לגבי מאמרים שלא היו מוכרים לו בעת חקירתו, כך יש לנהוג גם ביחס למומחה מטעמם. המבקשים סבורים, כי לא ניתן להגיש מאמרים בלא שניתנה התייחסות מצד המומחים אליהם. המשיבה 6 מתנגדת לבקשה, ומקצת מהמשיבים האחרים הצטרפו לתגובתה. 

 

           עיינתי בבקשה, בתגובה לה ובמסמכים המצורפים, והגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. בנסיבות המקרה, סבורני כי יש מקום להתיר למבקשים להגיש חוות-דעת משלימה של המומחה מטעמם, זאת על-מנת לאפשר למומחה להגיב, בצורה הולמת ומושכלת, למאמרים שהוצגו לו במהלך חקירתו. בית המשפט המחוזי יוכל, כמובן, לבחון האם יש בחוות-הדעת המשלימה משום "מקצה שיפורים", להבדיל מהתייחסות מלאה ורצינית יותר לשני המאמרים, וליתן לכך נפקות מתאימה.

 

           הערעור מתקבל, אפוא. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך-דינם בסכום כולל של 10,000 ש"ח.    

 

           ניתנה היום, י"ט בכסלו התשס"ה (2.12.04).

 

                                                                                                ש ו פ ט

 

   

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04088060_P02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il