10

 

   

בתי המשפט

 

א  002067/04

בית משפט השלום ירושלים

 

21/10/2004

תאריך:

כב' השופט משה סובל

בפני:

 

 

 

מוניות גילה בע"מ

בעניין:

 

תובעת

תוסיה-כהן יוסף

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

סונול י-ם בע"מ

 

 

נתבעת

ורד שי

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

בתביעה זו, שהוגשה והתבררה בסדר דין מהיר, נדרשת הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 30,247 ₪ בגין נזקיה הנטענים של התובעת כתוצאה מהימצאות מים בסולר שתודלק ברכבה (להלן – הרכב) בתחנה השייכת לנתבעת (להלן – התחנה). הנתבעת מכחישה הן את אחריותה לנזק והן את אפשרות התקיימותו של קשר סיבתי בין הנזק לבין הימצאות מים במיכל הסולר של כלי רכב. הצדדים הגישו תצהירי עדויות וחוות דעת של מומחים, והגיעו להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על יסוד החומר הכתוב, בלא חקירות, לאחר סיכומים שהושמעו בעל-פה.

 

טענות הצדדים

 

התובעת מבססת את טענותיה על הראיות הבאות:

 

1.         התקלה ברכב התגלתה בשבת, 29.3.03. התדלוק האחרון של הרכב שקדם לגילוי התקלה בוצע ביום ה' (27.3.03) בתחנה, כעולה מהקבלה שצורפה כנספח ת/1 לתצהיר מנהל התובעת. מנהל התובעת אישר (בסעיף 3 לתצהירו) כי באותה תקופה התובעת (שהיא חברת מוניות) תדלקה את צי רכביה "אך ורק אצל הנתבעת, וזאת במסגרת הסדר תשלומים מיוחד". מנהלת התחנה אישרה (בסעיף 3 לתצהירה) את דבר קיומו של הסדר שהיה נהוג בתחנה לגבי רכבי התובעת, לפיו חשבונית המס הוצאה במרוכז בסוף כל חודש עבור כל התדלוקים שבוצעו ברכבים אלו.

 

2.         לפי עדות מנהל התובעת (בסעיפים 4-8 לתצהירו) לאחר התדלוק הרכב לא היה בשימוש עד למחרת היום (יום ו', 28.3.03), מועד בו הוא העבירו למוסך המרכזי בעטרות לצורך טיפול שגרתי. בתום הטיפול מנהל התובעת החנה את הרכב בתחנה עד להגעת הנהג שהיה אמור לעבוד בו למחרת, ביום השבת. לאחר תחילת המשמרת של אותו נהג דווח למנהל התובעת כי מנוע הרכב "מזייף", והוא הורה להשביתו עד למחרת (יום א').

 

3.         ביום א' (30.3.03) מנהל התובעת העביר את הרכב לבדיקה במוסך המרכזי. בבדיקה שנערכה במוסך, הן בדרך של האזנה למנוע והן באמצעות חיבור למחשב, נמצא כשל בתיאום המנוע ("זיוף") כתוצאה מפגם בשני אינג'קטורים (מרססים). לאחר התקנת שני מרססים חלופיים וביצוע מבחן דרך, התקלה חזרה על עצמה בשני המרססים הנותרים המותקנים ברכב. לפיכך בוצע ברכב טיפול נוסף, במהלכו מיכל הסולר רוקן והסולר שהיה בתוכו הוחלף בסולר אחר. כן הוחלף מסנן הסולר, לאחר שבמסנן הקיים נתגלו מים. לאחר פעולות אלה המנוע חזר לעבוד בצורה תקינה, אך עדיין בדיקת המחשב העלתה כי "המרססים נמצאים במצב של שחיקה גרועה" וכי התקלה שנתגלתה בהם עלולה לחזור על עצמה (ראו לכל האמור: סעיפים 8 ו-10 לתצהיר מנהל התובעת; חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת; מכתבי המוסך מיום 31.3.03 ומיום 9.4.03 – ת/2, ת/4; תוצאות בדיקת המחשב מיום 30.3.03 – נספח א' לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת).

 

4.         מנהל התובעת נטל את מסנן הסולר שפורק מהרכב במוסך, הניחו בתוך שקית ניילון, ומסרו עוד באותו היום לידי מנהל התחנה, בשם דב, לצורך בדיקת הסולר במעבדה של הנתבעת (סעיף 9 לתצהיר מנהל התובעת). תוצאות הבדיקה התקבלו ביום 3.4.03 (נספח ת/6 לתצהיר העדות של מנהל התובעת). לפיהן, נמצאו בסולר שנמסר לבדיקה טיפות מים באופן הפוסל אותו מ"המשך שרות". לפי חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת (בסעיף 5) "הסולר במסנן, הינו הסולר אשר מועבר אל המנוע, ואין המדובר בסולר אשר מצוי בקרקעית מיכל הדלק".

 

5.         בעקבות תקלה נוספת שהתרחשה ברכב כעבור 10 ימים (ביום 10.4.03), הוחלפו בו גם משאבת הסולר וכן שני המרססים הנוספים (מעבר לשני המרססים הפגומים שהוחלפו במרססים זמניים ביום 31.3.03 ולאחר מכן במרססים חדשים). העלות הכוללת של הבדיקות והתיקונים הסתכמה ב-23,514 ₪, לא כולל מע"מ (חשבוניות המס ת/3, ת/5). לפי קביעת המומחה מטעם התובעת (בסעיפים 9-10 לחוות דעתו) החלקים שהוחלפו ברכב רגישים לסולר באיכות ירודה ומתקלקלים בבואם במגע עם מים או עם כל נוזל אחר שאינו שמנוני דיו כסולר איכותי.

 

6.         מנהל התובעת דיווח למנהל התחנה (דב) על התיקון. דב ביקש לשלוח נציג מטעמו לבדיקת הרכב. בשל כך הרכב הושאר במוסך למשך מספר ימים, על מנת לאפשר לבודק להתרשם ממצבם החדש של המרססים המצויים בו. מאחר שלא הגיע נציג של הנתבעת, מנהל התובעת הוציא את הרכב מהמוסך (סעיף 14 לתצהירו).

 

7.         כתוצאה מכל האמור הרכב, המשמש כמונית, הושבת למשך 5 ימים, ועל ידי כך נגרם לתובעת נזק נוסף בסך של 2,500 ₪ (סעיף 15 לתצהיר מנהלה).

 

8.         נציגי התחנה, דב ואילן, אמרו למנהל התובעת מספר פעמים כי ישולם לתובעת פיצוי בגין הנזק "ושהכל יהיה בסדר". בפועל לא שולם הפיצוי, לאור דברי אותם נציגים "כי אם היה מדובר בנזק קטן יותר, עד 15,000 ₪, ניתן היה 'לגמור', אך מעבר לכך הם אינם יכולים, ויש להמתין להחלטת ההנהלה בת"א" (סעיף 18 לתצהיר מנהל התובעת).

 

9.         המומחה מטעם התובעת (שהוא מנהל המוסך המרכזי בו תוקן הרכב) קובע (בסעיף 10 לחוות דעתו) כי ממצאי הבדיקות שנערכו לרכב כפירוטם לעיל מלמדים כי "הנזק אשר נגרם לרכב כנטען, נבע באופן ישיר ממים שנמצאו במיכל הדלק של הרכב".

 

הנתבעת מסתמכת על הראיות הבאות:

 

1.         מוניות התובעת החלו לתדלק בתחנה רק בחודש דצמבר 2002, פחות מ-4 חודשים לפני קרות התקלה נשוא התביעה, וגם זאת שלא במסגרת הסדר בלעדיות, אלא רק הסדר תשלומים, וכנגד מתן אותה הנחה המקובלת בכל התחנות של חברת סונול לתדלוק מוניות (סעיפים 3-5 לתצהיר העדות של מנהלת התחנה).

 

2.         מחשבוניות המס שהוצאו במוסך עולה כי הרכב נסע עד לקרות התקלה מעל 233,000 קילומטרים. התקלה בגינה הוגשה התביעה יכולה הייתה, אפוא, להיגרם כתוצאה מהשימוש הממושך ברכב ותדלוקו בתחנות דלק אחרות.

 

3.         ביום התדלוק נשוא התביעה תודלקו בתחנה אלפי ליטרים של סולר, וכך גם בימים הסמוכים. פרט לתלונה של התובעת לא נתקבלה שום תלונה מלקוח אחר על הימצאותם של מים בסולר שנמכר לו (סעיפים 6-7 לתצהיר מנהלת התחנה ונספח א' לתצהיר). המומחה מטעם הנתבעת, המהנדס הכימי ד"ר ערן רכס, קובע בחוות דעתו (סעיף 6) כי בנסיבות כאלה "הסבירות לתקלה ברכב אשר רכש בתחנה סולר ב-80 ₪ (25-35 ליטר) הינה נמוכה ביותר".

 

4.         המומחה ד"ר רכס, המשמש מנהל מחקר ופיתוח של חברת סונול, מציין בחוות דעתו כי חברת סונול מקיימת בחודשי החורף בדיקות שגרתיות במיכלי התחנות שלה על מנת לוודא שאין בהם מים, וכי כל כמות של מים הנמצאת בתחתית המיכל נשאבת בהתאם לצורך. עוד נאמר בחוות הדעת כי מיד עם קבלת התלונה של התובעת, מיכלי התחנה נבדקו על ידי טכנאי החברה ביום 6.4.03. הבדיקה, שנערכה באמצעות משחה מיוחדת, לא גילתה הימצאות מים במיכלים (ראו גם מזכר פנימי מאת מנהל התחזוקה בחברת סונול – נספח א' לחוות הדעת של ד"ר רכס). באותה הזדמנות, נשלחו דוגמאות של הסולר שנלקח מפיות התדלוק לבדיקת מעבדה, בה נמצא כי הסולר ראוי לשימוש ואינו מכיל מים (ראו תוצאות הבדיקה  – נספח  ב' לחוות הדעת האמורה).

 

5.         לפי קביעת ד"ר רכס (בסעיף 8 לחוות דעתו) המים עשויים לחדור למערכת המים של הרכב כתוצאה מהצפה ו/או התעבות של אדי מים הנישאים באוויר. עוד נאמר בחוות הדעת (בסעיף 9) כי המים, שמשקלם הסגולי גבוה משל הסולר, שוקעים ונצברים בתחתית המיכל, בה מותקנים (במיכלים עיליים) ברזי ניקוז. בכל מקרה, היציאה מן המיכל לפתח היניקה של המשאבה ממוקמת לעולם מספר סנטימטרים מעל לתחתית המיכל, וכן קיימת הטייה של המיכל על מנת לאפשר לכמות נכבדה של מים לשקוע בו מבלי שאיכות הדלק תיפגע.

 

6.         עוד נאמר בחוות הדעת של ד"ר רכס (בסעיף 13) כי הממצאים המוצגים על ידי התובעת אינם מסוגלים להצביע על הימצאות מים בסולר הנמכר על ידי הנתבעת, משום שלא נמסרו נתונים באשר למקום ממנו ניטלה דגימת הסולר אותה התובעת מסרה לבדיקה; משום שלא ברור האם הבקבוק שלתוכו הוכנסה הדגימה היה יבש לחלוטין (כאשר די בשתיים עד שלוש טיפות מים בבקבוק כדי לפסול את הסולר המצוי בו); ומשום שלא בוצעה בדיקה של איכות המים, העשויה ללמד האם מדובר במי גשם אשר נצברו לאורך זמן או מי ברז אשר הוכנסו בזדון.

 

7.         לאור כל זאת, הסיק ד"ר רכס (בסעיף 16 לחוות הדעת) כי הממצאים "שוללים כל אפשרות שהמים אשר נמצאו במיכל התובעת מקורם בתחנת תלפיות".

 

8.         בחוות דעת של מומחה נוסף מטעם התובעת, ד"ר אילן רון, המשמש כימאי ראשי של המכון לניטור בלאי ומתמחה בכימיה של שמנים ודלקים, נקבע (בסעיף 3) כי תוכנו של מסנן דלק המותקן בכלי רכב אינו מסוגל ללמד על טיב הדלק האחרון שעבר במסנן, שכן "מה שנמצא בו הוא הצטברות של כל הלכלוכים מרגע התקנתו... אם הפילטר עוצר את המים, מה שנמצא בו הוא ריכוז כפול ומכופל של ריכוז המים הרגעי בכל מנת סולר". לעומת זאת, כך נאמר בהמשך הדברים (בסעיף 4), הבדיקה המסוגלת להוכיח באופן חד-משמעי זיהום בדלק צריכה להיערך מהדלק המצוי בתוך המיכל.

 

9.         ד"ר רון מוסיף וקובע כי הבדיקה שנערכה לסולר שהובא לתחנה על ידי מנהל התובעת נערכה בדרך של צפייה חזותית ולא באמצעות שיטת מדידה מקובלת של מים מומסים. זאת ועוד, מאחר שבתוצאות הבדיקה נאמר כי ה"זיקוק" נמצא תקין, פירוש הדבר שלא נמצאו בסולר רכיבים קלים וכי הוא אמור לעבוד במנוע דיזל בצורה נכונה.

 

10.        לדעת ד"ר רון (בסעיף 6 לחוות דעתו) מאחר שהמזרקים במנוע דיזל עשויים בדרך כלל מפלדה, אין זה סביר שכמות פעוטה של מים תגרום לשחיקתם עד למצב המתואר בכתב התביעה. גם משאבת הסולר אינה אמורה, לדעתו, "להתקלקל ממגע רגעי עם מים, אפילו בכמות שתגרום למנוע לזייף", שכן החלפת הדלק אמורה לפתור את הבעיה.

 

11.        על יסוד כל אלה, וכן לאור מכתב המוסך מיום 31.3.03 בדבר היות המרססים "במצב של שחיקה גרועה", סבור ד"ר רון כי הגורם שהוביל לתקלה שהצריכה את תיקון הרכב היה שחיקת המרססים כתוצאה מבלאי טבעי ולא הימצאות מים במיכל הדלק של הרכב.

 

דיון ומסקנות

 

בחינת ושקילת הראיות של שני הצדדים מעלות כי התובעת הצליחה להוכיח את עדיפות גרסתה בכל אחד מחמשת התנאים העובדתיים החיוניים – לדידה של הנתבעת בסיכומיה – לצורך הצלחת התביעה. להלן יוצג כל אחד מתנאים אלה, אם כי בהיפוך סדר הצגתם על ידי הנתבעת.

 

תנאי ראשון: הפגיעה בחלקים שהוחלפו ברכב נגרמה מהימצאות מים בסולר. מנהל המוסך המרכזי בו תוקן הרכב, אותו התובעת גייסה כמומחה מטעמה, בקיא ומנוסה, מטבע הדברים והנסיבות, בשאלות הנוגעות למכונאות רכב והטיפול בו. במבוא לחוות דעתו נאמר כי היא ניתנת "ע"פ השכלתי, הכשרתי וניסיוני כמנהל המוסך המורשה של חברת מרצדס". לעומת זאת, שני המומחים עליהם נסמכת הנתבעת אינם עוסקים במכונאות או בהנדסת רכב, ואף אינם מציגים את עצמם כבעלי ידע וניסיון בתחום זה. ההכשרה המקצועית, הן של ד"ר רכס והן של ד"ר רון, הנה בתחום הכימיה, כמפורט במבוא לחוות דעתם. זאת ועוד, בעוד שחלקי הרכב הפגומים היו ככל הנראה לנגד עיני המומחה מטעם התובעת, החתום גם על מכתב המוסך מיום 9.4.03 (ת/4), המומחים מטעם הנתבעת אינם טוענים כי בדקו את החלקים. ד"ר רון אף מציין במבוא לחוות דעתו: "לא ראיתי בעין את המדגמים או את המזרקים הנדונים". בנסיבות אלה יש להעדיף את עמדתו של המומחה מטעם התובעת, שקבע באופן ברור כי מערכת הזרקת וסינון הדלק ברכב רגישה לנוזלים בדרגת שמנוניות נחותה משל סולר, לרבות מים, וכי ממצאי הבדיקות שנערכו במוסך שבניהולו מלמדים על כך שהמרססים והמשאבה נפגעו במישרין ממים שהגיעו ממיכל הדלק.

 

לא מצאתי סיבה לשלילת האפשרות שהרגישות, עליה עמד המומחה מטעם התובעת, תיתן את אותותיה גם ממגע קצר וחד-פעמי בין האובייקטים, מה עוד שד"ר רון מדבר בחוות דעתו (סעיף 6) על כך ש"המזרקים במנוע דיזל בדרך כלל עשויים מפלדה כך שלא סביר כי כמות פעוטה של מים תגרום לשחיקתם עד למצב המתואר בכתב התביעה" (ההדגשה שלי – מ.ס.). אולם הערכת הסבירות אינה אמורה להתבסס על החומר אשר ממנו עשויים מזרקי דלק בדרך כלל, אלא על החומר המסוים של המזרקים ברכב בו נתגלתה התקלה. להבדיל, המומחה מטעם התובעת מתייחס בחוות דעתו למידת הרגישות של החלקים ברכב הספציפי שתוקן במוסכו. על רקע חוות דעת זו, יש להבין את האמור במכתב המוסך מיום 31.3.03 (ת/2) בדבר היות המרססים "במצב של שחיקה גרועה", כמתייחס לשחיקה הנובעת ממגע עם מים, ולא מבלאי טבעי כפי שטוענת הנתבעת. ראוי להזכיר עוד את עדותו של מנהל התובעת בדבר השארת הרכב במוסך נוכח רצונו של מנהל התחנה, דב, לשלוח לשם נציג שיבדוק את הרכב. אין בראיות ההגנה הכחשה לטענה זו. הנתבעת אף לא הגישה תצהיר עדות מטעם אותו דב (חרף הרשות שניתנה לה להגשת ראיות הזמה, ולמרות שכתב ההגנה נתמך בתצהיר מאת מר דב דור, מנהל הנתבעת), על כל ההשלכות הנודעות למהלך כזה על פי הכלל הידוע בדבר הימנעותו של צד מהגשת ראיה המצויה תחת ידו. אי-ניצול האפשרות לבדיקת הרכב במוסך פועלת אף היא לחובת הנתבעת ומחזקת את קביעת המומחה של התובעת בדבר הגורם לתקלה. סוף כל סוף, מידת ההוכחה הנדרשת היא של מאזן ההסתברויות, ואין צורך בהוכחה בדרגת הסתברות גבוהה מכך. בנטל זה עמדה התובעת.  

 

תנאי שני: הימצאות מים במיכל הסולר של הרכב. תנאי זה מוכח באמצעות שלושה נתונים. הנתון הראשון הוא הממצא דלעיל, בדבר הימצאות מים בסולר שהגיע למערכת השאיבה וההזרקה של הרכב. הנתון השני הוא העובדה שעד שלא הוחלפו המסנן והסולר שנמצאו ברכב בשעת הגעתו לסבב התיקונים הראשון במוסך (בימים 30-31 למרץ 2003), מנועו המשיך שלא לתפקד כיאות. נתון אחרון זה שולל, או לפחות מקטין במידה ממשית, את סבירות האפשרות שמקור המים שהגיעו למערכת השאיבה וההזרקה לא היה מיכל הסולר אלא חדירת חיצונית (כגון גשם, שטיפה, התעבות אדים). זאת, גם אם נתעלם מכך שהנתבעת לא הביאה ראיה מקצועית להיותה של מערכת הובלת הסולר וההזרקה, ברכבים בדרך כלל וברכב הספציפי בפרט, "פרוצה" למים או לאדים המגיעים מן החוץ (ודוק: סעיף 8 לחוות דעתו של ד"ר רכס מתייחס ל"מערכות דלק" על דרך הסתם, ובכל מקרה מדובר במומחה לכימיה ולא להנדסת רכב, כמבואר לעיל). הנתון השלישי משלב בתוכו שני ממצאים: גילוי סימני מים במסנן הסולר על ידי עובדי המוסך עם פירוקו בסבב התיקונים הראשון, ותוצאות הבדיקה שנערכה במעבדה של הנתבעת לסולר שנמצא במסנן. לפי קביעת המומחה מטעם התובעת, הסולר המצוי במסנן מהווה תמונת ראי של הסולר המגיע אל המנוע. נוכח עדיפותו של מומחה זה בהכרת הרכב והטיפול בו יש לבכר את דבריו על פני דברי הכימאי ד"ר רון לפיהם המים ויתר אותם מרעין-בישין המצויים במסנן אינם מלמדים על איכות הסולר שעבר במסנן לאחרונה אלא על האיכות המצטברת של הסולר שעבר במסנן לאורך שהותו ברכב. לא זו אף זו, ד"ר רון אינו קובע בפסקנות כי לעניין המעבר במסנן דין המים כדין זיהומים אחרים, אלא אך זאת ש"אם הפילטר עוצר את המים, מה שנמצא בו הוא ריכוז כפול ומכופל של ריכוז המים הרגעי בכל מנת סולר" (סעיף 3 לחוות הדעת; ההדגשה שלי – מ.ס.). השגותיהם של המומחים מטעם הנתבעת על תוכן והיקף הבדיקות שבוצעו על ידי המעבדה בסולר שנמצא במסנן (ד"ר רכס בסעיף 13 לחוות דעתו, וד"ר רון בסעיף 1 לחוות דעתו) אין בכוחן להועיל לנתבעת. הנתבעת היא זו שקיבלה את הסולר לבדיקה והיא זו שערכה לו את הבדיקות במעבדתה. לפיכך ההימנעות ממיצוי הבדיקות צריכה לפעול לחובת הנתבעת, ובכל מקרה אינה יכולה לשמש קרדום בידי הנתבעת כלפי התובעת, שהסכימה לבצע את הבדיקות אצל הנתבעת במקום אצל גורם חיצוני. ה"זיקוק" התקין של הסולר שנמצא במסנן, עליו עומד ד"ר רון בסעיף 2 לחוות דעתו, אינו נוגע לשאלה הניצבת בפנינו, שהרי הוא שולל הימצאות רכיבים קלים (כגון בנזין או נפט) בסולר, ולא הימצאות מים שמשקלם הסגולי גבוה משל הסולר.

 

גם אם תאמר שכל אחד מהנתונים שהוצגו אינו שוקל דיו על מנת להוכיח את עדיפות האפשרות הקושרת את המים שפגעו במרססים ובמשאבת הסולר אל הסולר שהיה מצוי במיכל הדלק של הרכב, המשקל המצטבר של שלושת הנתונים, ובמיוחד חבירתם יחד לאותו כלי רכב ובאותו פרק זמן מוגבל, מספיקים לשם הטיית מאזן ההסתברות לטובת האפשרות המוצאת קשר כאמור. כך, גם אם תאמר, כטענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כי שקית הניילון שלתוכה הוכנס המסנן הייתה יבשה לחלוטין ולא הכילה אף לא טיפה אחת של מים. עם זאת, לא ניתן להזכיר טענה אחרונה זאת מבלי להוסיף כי ד"ר רכס, שהעלה אותה (בסעיף 13 לחוות דעתו) יצא (שם) מנקודת הנחה שהסולר שהובא לבדיקה הוצא במישרין ממיכל הדלק של הרכב. לפיכך הוא העלה את הספק "באם הבקבוק שלתוכו הוכנסה הדוגמה היה יבש לחלוטין". אמנם הנתבעת מבקשת להחיל את אותו ספק גם על השקית; אולם היא עושה כן בלא להציג תמיכה מקצועית לקיומה של זהות באשר לטיב ולעוצמת החשש. האין הבדל בין היובש הנדרש מכלי הקיבול הישיר של הסולר המובא לבדיקה, כגון בקבוק, לבין היובש הנדרש מכלי שאך עוטף את כלי הקיבול הישיר, כגון שקית המכסה את המסנן בו מצוי הסולר, ואינו בא בהכרח במגע ישיר עם הסולר? לשאלה זו אין התייחסות בראיות ההגנה, ובכל מקרה אין בשתי חוות הדעת מטעמה קביעה האומרת כי הימצאות טיפות ספורות של מים בשקית העוטפת את המסנן (להבדיל מבקבוק בו מצוי הסולר) עלולה לשבש את תוצאות הבדיקה. יש בכך כדי להחליש עוד יותר את עוצמתו ונפקותו של הספק המועלה לעניין הימצאות מים בשקית.        

 

תנאי שלישי: חדירת מים למיכל הדלק כתוצאה מתדלוק ולא ממקור אחר. בהמשך לאמור לעיל, הנתבעת לא המציאה ראיה מקצועית לכך שמיכל הדלק של כלי רכב בדרך כלל, ושל הרכב המדובר בפרט, איננו אטום אלא חדיר לכניסת נוזלים מן החוץ. שוב: ד"ר רכס מתייחס (בסעיף 8 לחוות דעתו) ל"מערכות דלק" ולא למיכל דלק של כלי רכב. מנגד, סמיכות האירועים בין התדלוק בתחנה לבין פרוץ התקלה, והשימוש המצומצם שנעשה ברכב מאז התדלוק ועד פרוץ התקלה (שכלל למעשה רק נסיעה למוסך לטיפול שגרתי של החלפת שמן ומסנן שמן ביום 28.3.03), מקנים עדיפות לאפשרות האומרת כי המים הגיעו מהסולר שתודלק ברכב ולא מגורם חיצוני אחר. 

 

תנאי רביעי: הרכב תודלק רק בתחנה. הקבלה על תדלוק הרכב בתחנה ביום 27.3.03 (ת/1) בצירוף האמור בהקשר זה בתצהיר העדות של מנהל התובעת, אשר מולם לא הועמדה ראיה נגדית, מוכיחים כנדרש כי התדלוק האחרון שקדם לפרוץ התקלה המדוברת בוצע בתחנה. נתון זה עשוי היה להספיק לצורך הוכחת זיקה סיבתית הולמת בין התדלוק לבין הימצאות מים במיכל הסולר של הרכב בסמוך לאחר מכן. אולם הנתבעת טוענת (על בסיס חוות הדעת של ד"ר רכס) כי המים עשויים להצטבר במיכל הדלק לאורך זמן. התשובה לטענה זו משולשת: ראשית, לפי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת (בסעיף 5), הסולר המצוי במסנן הדלק (בו, כאמור, נמצאו מים) משקף את הסולר המועבר למנוע ולא את ה"סולר אשר מצוי בקרקעית מיכל הדלק". שנית, התקלה פרצה דווקא בסמוך לאחר התדלוק מיום 27.3.03 ולא לאחר כל תדלוק קודם. שלישית, הנתבעת לא הציגה ראיה הסותרת את עדות מנהל התובעת לפיה הסדר התשלומים המיוחד הניע את התובעת לתדלק את רכביה רק בתחנה. המנהל לא טען כי אותו הסדר אסר על התובעת לתדלק את רכביה במקום אחר או שהוא הקנה לה הנחה מיוחדת במחיר הסולר. ממילא אין רבותא בהכחשת עניינים אלה בתצהיר מנהלת התחנה (בסעיפים 3-4). אדרבה: דווקא אופי ההסדר כפי שהוצג על ידי מנהלת התחנה – ריכוז חשבונית אחת בסוף החודש לכל התדלוקים ברכבי התובעת – עשוי להסביר את בחירתה (הוולונטרית) של התובעת בריכוז התדלוקים של כל רכביה בתחנה אחת. מאחר שתדלוק רכבי התובעת בתחנה החל, לפי שיטת הנתבעת, 4 חודשים קודם לפרוץ התקלה, הרי הסתברותה של האפשרות לפיה מקור המים שנמצאו במיכל הדלק של הרכב הנו בתחנה, גדולה מהסתברותה של האפשרות לפיה המקור הוא בתדלוקים שבוצעו בתחנות אחרות במרחק זמן העולה על 4 חודשים; והכל גם אם נאמר – מה שלאור מכלול הראיות ספק רב אם יש לומר – כי הגורם לתקלה אינו רק התדלוק האחרון אלא ההצטברות של מים במיכל הדלק.    
 
תנאי חמישי: מיכלי התחנה הכילו מים. מבחינה הסתברותית, תנאי זה מוכח מאליו כפועל יוצא מהוכחת התנאים שלעיל; אלא אם כן תאמר כי מקור המים אינו בסולר שהיה מצוי במיכלי התחנה אלא בדליפת מים לתוך צנרת התדלוק בקטע שבין יציאת הסולר מן המיכל לבין פיית התדלוק, חלופה שגם על פיה האחריות להימצאות המים רובצת על הנתבעת. הבדיקה (התקינה) שנערכה לסולר שנמצא במיכלי התחנה ביום 6.4.03 אינה מסוגלת לשנות ממסקנה זו, נוכח ריחוק הזמן בין מועד נטילת הסולר לבדיקה לבין מועד התדלוק (27.3.03). אמנם בסעיף 12 לחוות הדעת של ד"ר רכס נאמר כי הבדיקה בוצעה "מיד עם קבלת התלונה", אולם בפועל התלונה של התובעת נתקבלה בתחנה עוד ביום 31.3.03, עם מסירת הסולר שבמסנן לבדיקה שם, ותוצאות בדיקת המעבדה לאותו סולר היו מצויות בידי הנתבעת כבר ביום 3.4.03, שלושה ימים לפני שנטלה לבדיקה את הסולר שבמיכלי התחנה. לכן, תיאור הבדיקה (השנייה) כ"מיידית" אינו יכול להתקבל. הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת בדבר מכירת אלפי ליטרים של סולר בתחנה מידי יום מלמדים, לכאורה, על תחלופה תכופה של סולר במיכלים. משכך, אין במצבו של הסולר שנמצא במיכל ביום פלוני כדי ללמד על מצבו של הסולר שנמצא במיכל עשרה ימים קודם לכן, למצער כאשר קיימות הוכחות מספיקות לכך שאותו סולר הזיק לכלי רכב שתודלק באמצעותו. הוא הדין לעניין דבריו של ד"ר רכס אודות הבדיקות השגרתיות המבוצעות במיכלי התחנה בחודשי החורף. ד"ר רכס לא נקב במועדים בהם אותן בדיקות נערכו, ואף לא במרווחים בין הבדיקות, ואין כל טענה או ראיה לפיה מיכלי התחנה נבדקו ביום 27.3.03 או בסמוך קודם לכן. אם כבר, דווקא המודעות של הנתבעת לצורך בבדיקות שגרתיות בחודשי החורף ובשאיבת המים במקרה של איתורם במיכל, מצביעה על קיומה של אפשרות מעשית לחדירת מים למיכלים. אף באי-קבלת תלונות מלקוחות אחרים של התחנה שתדלקו בה ביום 27.3.03 אין כדי להדוף את הממצא בדבר הימצאות מים בסולר שבאמצעותו תודלק הרכב, גם אם תאמר (מה שאינו הכרחי) כי העדר תלונה פירושו העדר תקלה. הטעם לכך מצוי בנתון, שכבר הוזכר לעיל והעולה מחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, בדבר רגישותה של מערכת הסינון והזרקת הדלק ברכב המדובר. התובעת אינה טוענת כי רגישות דומה קיימת בסוגים אחרים של כלי רכב; הנתבעת לא העלתה אף היא טענה כזו; המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר רון, קובע כי בדרך כלל המזרקים של מנועי דיזל עשויים מפלדה ואינם נשחקים מכמות פעוטה של מים; לא נטען, וכל שכן שלא הוכח, כי בין הרכבים האחרים שתדלקו בתחנה ביום 27.3.03 או בסמוך לו נמנו רכבים מאותו סוג ובעלי רגישות דומה; ובנסיבות אלה אין בתדלוקים הנוספים כדי לסתור את המסקנות הנלמדות לגבי איכות הסולר אשר באמצעותו תודלק הרכב נשוא הדיון.            

 

מן המקובץ עולה כי התובעת הוכיחה את אחריותה של הנתבעת לנזק שנגרם כתוצאה מהימצאות מים בכמות בלתי-תקנית בסולר ששימש לתדלוק הרכב בתחנה ביום 27.3.03. לפיכך הנתבעת חייבת לפצות את התובעת בעד נזק זה. גובה הנזק לא הועמד כפלוגתא בסיכומי הנתבעת. שני ראשיו – עלות התיקון במוסך והפסד הכנסה כתוצאה מהשבתת המונית – מגובים בראיות התביעה ולא נסתרו. לפיכך אין מקום להתערב ברכיבי נזק אלה, כפוף לכך שבהיותה של התובעת חברת מוניות בע"מ יש להפחית מתשלומיה למוסך את המע"מ שנכלל בחשבון.

 

התוצאה היא שהנתבעת חייבת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 26,014 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.4.03 ועד התשלום בפועל; אגרת המשפט בסך של 553 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 22.1.04 ועד התשלום בפועל; שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. העמדתי את שכר הטרחה על סכום מתון בהתחשב בהסדר הדיוני שקיצר את ההליך וחסך מזמנם של כל המעורבים בו. 

 

 

ניתן היום ו' בחשון תשס"ה (21 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

                                                                                

משה סובל, שופט