1

 

   

בתי המשפט

תק 001325/04

בימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון

 

20/10/2004

 

כב' השופטת ש. רפאלי

בפני:

 

 

 

לוי שמואל

בעניין:

התובע

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

1. קשת ניקוי יבש בע"מ

2. איתיאל אפרת

 

הנתבעים

 

 

 

 

פסק דין

 

בפני תביעת התובע כנגד הנתבעים לפיצוי על נזק שנגרם לו עקב כך שמכנסיים שמסר לנתבעים לצורך ניקוי יבש כובסו על ידם בדרך אחרת. צויין כי התובע תבע בראשונה רק את הנתבעת 1, ואולם במהלך הדיון בפני צורף לתביעה כנתבע נוסף הנתבע 2, שהוא זכיינה של הנתבעת 1 בראשון לציון.

 

לטענת התובע, בדצמבר 2003 מסר לנתבעים זוג מכנסיים לניקוי יבש. לטענתו, המדובר היה במכנסים חדשים, שנעשה בהם שימוש רק ימים ספורים בטרם מסירתם לניקוי כאמור. זמן קצר לאחר מכן הוחזרו המכנסים לתובע, והתברר לו כי צבעם החיצוני דהה והם התכווצו. התובע הסיק מכך כי בניגוד לדרישתו, המכנסיים לא נוקו בניקוי יבש אלא כובסו, וכן כי כובסו מבלי להפוך אותם, דבר המנוגד להוראות היצרן. לדבריו, אישר הנתבע 2 באזניו כי התובעים מנקים את המוצרים שנמסרים להם בהתאם להוראות היצרן אפילו אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הזמנת הלקוח. התובע מסר את המכנסיים לבדיקה במפעל הנתבעת בפברואר 2004, אולם עד למועד הגשת התביעה לא קיבלם חזרה וגם תשובת הבדיקה לא נתקבלה. נוכח כל האמור לעיל תובע התובע מידי הנתבעים את שווי המכנסים, בסך 250 ש"ח, החזר הוצאות הכביסה בסך 23 ש"ח וכן עוגמת נפש בסך 500 ש"ח.

 

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי היטב את הראיות ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, באת לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.

 

מעדות הנתבעים עצמם עולה, כי קיים אצלם נוהל תמוה ופסול, לפיו הם מתעלמים התעלמות מוחלטת מתהליך הניקוי בו בוחר הלקוח, ונוטלים חירות לעצמם להחליט על דעת עצמם באיזה אופן ינוקה הבגד. למותר לציין כי ללקוח עצמו הנוהל לא נמסר, והוא אינו מוזהר מראש כי כך נוהגים הנתבעים, וכי אפילו ביקש לבצע בבגד אך ורק ניקוי יבש, הרי שהבגד ינוקה כפי שימצאו לנכון הנתבעים דווקא.

 

כך, הנתבע 2 אישר בעדותו כי הוא זוכר שהתובע ביקש מפורשות ניקוי יבש. הוא ביאר, כי במקרה זה הנוהל אצלו הוא שהוא מקבל את הבגד, ממלא טופס שהעתק ממנו הוא נותן ללקוח ושולח את המקור למפעל יחד עם הבגד. בטופס אין הנתבע מציין מה ביקש הלקוח, אפילו ביקש הלקוח ניקוי בדרך מיוחדת וספציפית כגון ניקוי יבש בלבד. לדבריו, על אופן הניקוי מחליטים ממילא במפעל הנתבעת ("זה מגיע למפעל ושם הם מומחים לדבר ובודקים ורואים מה לעשות").

 

נציג הנתבעת העיד כי אין לו כל אפשרות לדעת איזה תהליך עברו מכנסי התובע במפעל: האם ניקוי יבש או כביסה רגילה. הוא אישר כי אם כתובות על המכנסים הוראות לכביסה רגילה, אזי המכנסיים כובסו במפעל. כדבריו:"לא נכון שכיבסנו את זה למרות שהתובע ביקש במפורש ניקוי יבש. זה 50% שכיבסנו ו – 50% שזה עבר ניקוי יבש. אף אחד לא יכול לדעת איך ניקו את זה".

 

אין צורך להכביר מלים אודות הפסול במנהגם זה של הנתבעים. ברי כי הנתבעים אינם רשאים לנהוג במכנסיו של הלקוח מנהג בעלים ולהחליט על דעת עצמם כיצד לנקות אותם, בניגוד להוראות מפורשות של הלקוח. ברי כי הנוהל צריך להיות כי הנתבע 2, הזכיין, כותב מפורשות וברורות על גבי הטופס המצורף לבגד מה ביקש הלקוח לבצע, וכי על הנתבעת לבצע במדויק שירות זה ואותו בלבד. ברי כי מצופה מהנתבעת לדעת אל נכון איזה תהליך ניקוי בדיוק עבר כל בגד שנמסר לטיפולה. האופן בו מתנהלים העניינים אצל הנתבעים, כמו גם התיחסותם לתלונות כגון זו של התובע כאן, מצביעים על זלזול מופגן ברכוש הלקוחות ובבקשותיהם, והם מהווים הפרת חוזה ברורה. לא למותר לציין לשלילה גם את האותיות המיקרוסקופיות ממש בהן מודפסות הוראות שונות ותנאים שונים על גבי טפסי הנתבעת הנמסרים ללקוחות.

באשר לנזק. הנני נותנת אמון בעדות התובע לפיה המכנסיים היו כמעט חדשים, וכי דהו והתכווצו בכביסה. המכנסיים עצמם צורפו לתיק ונראה כי מצבם מתישב עם עדות זו. בחנתי את תוית המכנסיים. אמנם היא דהויה אולם לא מצאתי כי מצבה מטה את הכף לטובת מסקנה אחרת. גם אם אין מדובר בשינוי משמעתי בצבע, אזי התכווצות המכנסים מונעת את השימוש הסביר בהם ומזכה את התובע במחירם של מכנסים חדשים מסוג זה. הסכום הנתבע על ידי התובע לא הוכח אך הוא נראה לי סביר.

 

אעיר בשולי הדברים כי לאחר הדיון בפני הגיש התובע בקשה לתיקון פרוטוקול. לא מצאתי לנכון להעביר בקשה זו לתגובת הנתבעים או להתייחס אליה באופן כלשהו, נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא.

 

אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 283 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, וכן סך של 350 ש"ח הוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

 

ניתן בלשכתי, בהעדר הצדדים, ביום 10 באוקטובר, 2004.

 

                                                                                ש.רפאלי, שופטת