37

 

   

בתי המשפט

וע 001104/01

בית משפט השלום באר שבע

 

12/10/2004

תאריך:

כבוד השופט יעקב גנן

בפני:

 

 

המערער

טורפיאשוילי אהרון

בעניין:

 

רן רוזין

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

נגד

 

 

המשיב

קצין התגמולים

 

 

אלון דפנה

ע"י ב"כ עוה"ד

 

 

ד"ר ל. וינוגרד – חבר

מר י. פישר     - חבר

נוכחים:

פסק דין

 

1.         ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם מחלת יתר-לחץ-דם.

 

2.         בתאריך 03/04/2001, פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

 

3.         בתאריך 11/07/2001, הודיע ק"ת למערער, כי לאחר עיון בתביעתו ובהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל חוות-הדעת הרפואית, מיום 28/06/2001, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה האמורה לעיל, שממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו בשירות בתי-הסוהר, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

 

4.         בתאריך 15/08/2001, הוגש ערעור זה על החלטתו של ק"ת, מיום 11/07/2001.

 

5.         ערעור נסב סביב השאלה: -

 

"האם בתנאי-שירותו של המערער, בשירות בשב"ס, בסמוך לפרוץ מחלתו, היה בהם כדי 'לגרום' או 'להחמיר' את מחלתו"?

 

6.         חוות-הדעת הרפואית מיום 28/06/2001, הנזכרת בסעיף 3 של פס"ד זה, ושבהסתמך עליה דחה ק"ת את תביעת המערער, היא חוות-דעתו הרפואית של פרופ' ר. צימליכמן, מומחה לרפואה פנימית.

 

7.         במהלך הדיונים הגישו לנו ב"כ הצדדים את המוצגים הבאים: -

 

            מטעם המערער:-

            א.         תצהיר שעשה המערער ביום 24/07/2002  -   מוצג מע/ 1.

 

ב.         חוות-דעת רפואית של פרופ' מרדכי רביד, מומחה רפואי למחלות יל"ד , מיום 07/08/2002   -     מוצג מע/ 2.

 

חוות-דעת רפואית זו באה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית של פרופ' ר. צילכמן, האמורה לעיל.

 

ג.          מסמך מאת פרופ' ראובן ויסקופר, מנהל מחלקה פנימית ב', במרפאה למניעת מחלות דם וכלי-הדם, במרכז הרפואי ע"ש "ברזילי", אשקלון, מיום 01/04/2002  -  מוצג מע/ 4.

 

            מטעם המשיב: -

            א.         תיקו-הרפואי של המערער  -   מוצג מש/ 1.

 

ב.         חוות-דעתו הרפואית הנזכרת לעיל, של פרופ' ר. צימליכמן, מיום 28/06/2001, הנזכרת לעיל   -    מוצג מש/ 2.

 

ג.          חוות-דעת רפואית של פרופ' אדריאן יינה, מומחה לנפרולוגיה מיום 05/01/2003  -    מוצג מש/ 3.

 

            חוות-דעת רפואית זו באה כתגובה לחוות-דעתו הרפואית של פרופ' מ. רביד, האמורה לעיל.

 

8.         בתאריך 03/03/2003, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם מסמכים נוספים להגשה וביקשו לקבוע את הערעור, לשם שמיעת ההוכחות.

 

9.         הדיון לשם שמיעת ההוכחות נקבע ליום 12/01/2004.

 

תחילה העיד בפנינו פרופ' א. יינה, שנחקר ע"י ב"כ המערער על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 05/01/2003;       בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב;    לחברי-הוועדה לא היו שאלות לעד זה.

 

לאחר מכן, העיד פרופ' מ. רביד, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 07/08/2002;     לב"כ המערער לא היו שאלות בחקירה חוזרת וגם חברי הוועדה לא הציגו לעד זה שאלה כלשהי.

 

לבסוף, העיד בפנינו המערער, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו, מיום 24/07/2002;   לב"כ המערער לא היו שאלות בחקירה-חוזרת;       וגם חברי-הוועדה לא הציגו שאלות לעד זה.

 

בתום שמיעת הראיות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים שאין להם עדים נוספים והם מבקשים להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב, תוך 90 יום.

 

סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 24/05/2004;       סיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 19/08/2004.

 

10.        הרקע האישי: -

            א.         נולד ביום 29/04/46.

 

ב.         בתאריך 13/07/76, התגייס לשירות חובה בצה"ל.

 

            ג.          בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 89, שאינו קשור לנשוא הערעור.

 

            ד.         שירת בחיל-תותחנים בתפקיד כללי, בדרגת רב"ט.

 

            ה.         ביום 22/10/76, שוחרר מצה"ל, גם כן בפרופיל-רפואי: - 89.

 

            ו.          בתאריך 18/05/79, התגייס לשירות בתי-הסוהר.   

 

ז.          שירת בתפקידים שונים בשירות בתי-הסוהר, לרבות תפקידי בטחון ושמירה על אסירים, כזקיף בבית-הסוהר בעזה.

 

            ח.         בשנת 1990, התגלה, כי המערער סובל מיל"ד.

 

            ט.         ביום 27/01/91, החל לקבל טיפול תרופתי בגין יל"ד.

 

            י.          ביום 01/05/2000, שוחרר המערער משירות בתי-הסוהר.

 

11.        תנאי-שירותו של המערער: -

לטענת ב"כ המערער, עבודתו של המערער בשב"ס התאפיינה בשעות ארוכות בהם נאלץ להיות ער ולשמור על האסירים המסוכנים.   כמו-כן, היה המערער ער למקרי אלימות רבים וקשים, שאירעו בין האסירים בכלא, ואף נשקפה סכנה ממשית לחייו.

 

המערער לא יכול היה להימנע מעימותים עם האסירים, ונאלץ להיכנס לאגף למרות הסיכון הרב, וזאת מאחר ומפקדיו (שבעצמם פחדו להכנס לאגף) איימו עליו בפיטורים אם לא יעשה כן.

 

            תנאי-שירות אלה גרמו למערער להיות בלחץ ומתח נפשי רב, באופן תמידי.

 

המערער התלונן על כאבי ראש חזקים ומצוקה נפשית קשה, ובבדיקה שנעשתה לו, התגלה, כי הוא סובל מלחץ דם גבוה, אך נאמר לו כי הדבר זמני ויחלוף, והמערער לא טופל כראוי.

 

בהמשך, היה המערער מעורב באירוע פח"ע, עת היה בדרכו לכלא בעזה.     האוטו בו נסע הותקף ע"י מחבל עם רכב, שעליו היו שני בלוני גז ושני גלוני-דלק, שניסה להתנגש באוטובוס בו נסע המערער.

 

            עמדת המשיב: -

המערער לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח כי עבודתו היתה מלחיצה יתר על המידה ו/או בצורה ובאופן שעלולים להחמיר ו/או לגרום למחלת יל"ד.

 

המערער לא הוכיח אסכולה רפואית המכירה בדחק נפשי, בין אם אקוטי ובין אם כרוני, כגורם למחלת יל"ד, ממנה סובל המערער;     דעתו של פרופ' מ. רביד, מטעם המערער, הינה למירב, דעת יחיד, ו/או מיעוט שאינה מהווה אסכולה רפואית.

 

המערער לא הרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו להוכיח, כי אפילו עבד בתנאים מלחיצים, כטענתו, ובהנחה שקיימת אסכולה רפואית המכירה בלחץ נפשי כגורם למחלה ממנה סובל המערער, לחץ זה, הוא שמבין כל הגורמים הרבים, הביא בפועל למחלת יל"ד אצל המערער.

 

המערער היה בקבוצת סיכון גבוהה ללקות למחלת יל"ד, באופן טיבעי: הוא סבל מעודף משקל, היתה לו נטייה גנטית, והמחלה פרצה כאשר היה כבן 44 שנים, גיל שבו סביר כי תפרוץ המחלה באופן ספונטני.

 

ובאשר לכשל בטיפול הרפואי: - טענה זו לא הועלתה בתביעה ואף לא בהודעת הערעור והיא מהווה "הרחבת חזית" פסולה.

 

אף המומחה הרפואי מטעם המערער לא העלה כל טענה לעניין זה, ובהעדר קביעה רפואית כזו, לא ניתן לבסס טענה של טיפול כושל.

 

12.        באשר לתנאי שירותו של המערער, בטופס התביעה להכרת זכות נכות (מסמך 1 בתיק

מש/ 1), שהוגש כאמור ביום 03/04/2001, מפרט המערער כדלקמן: -

 

"בשנת 1990, כאשר שרתתי בשב"ס עזה, התחילו הסימנים של לחץ הדם, שכוללים כאבים ראש קשים, לחץ בלב, וסממנים של עצבנות על כל דבר קטן.   עצבנות שנגרמה כתוצאה מאנשים שעליהם שמרתי בתור זקיף.    

 

עקב היותי זקיף עבדתי עם אנשים, אסירים קשים, שגרמו לי לעצבנות, כאבי ראש וכתוצאה מכך החלו הסימנים של לחץ הדם ואף הוחמרו בצורה קשה יותר.    

 

                        כיום אני נמצא בטיפול במרפאת לחץ דם, עקב מצבי הקשה והמסוכן".

 

13.        לתביעתו האמורה לעיל צירף המערער גם תצהיר שנעשה על ידו, מיום 21/12/2000 (מסמך 2 בתיק מש/ 1), שבו נאמר: -

 

                        "... נפגעתי בעבודה בשירות בתי-הסוהר ...

 

                        אני שנים סובל מלחץ-דם, סחרחורות, כאבים בחזה".

 

14.        גם הערעור שהוגש בפנינו ביום 13/08/2001, כולל הודעה לקונית: -

 

                        "מצבי קשור לתנאי עבודתי".

 

15.        בהודעה שנתקבלה ביום 10/06/2002, קיבל משרדו של עו"ד נ. גרינברג את ייצוג המערער. 

           

בתצהיר המערער, שכאמור נעשה ביום שבו קיבל על עצמו המשרד האמור את ייצוג המערער, דהיינו, ביום 24/07/2002, כוללים אירועים נוספים, שעד כה לא בא זכרם.    והכוונה לסעיפים: מסעיף 3 עד סעיף 6 בתצהיר, שם נאמר: -

 

"3.       לאחר שעבדתי בכלא ניצן הועברתי לכלא מעשיהו, לתקופה של כ- 4 חודשים.

 

בכלא מעשיהו, עבדתי 8 שעות רצופות ללא הפסקה, עם אסירים פליליים ואסירי צווארון לבן.

 

                                    לאחר מכן, הועברתי לכלא רמלה, שם שרתתי עד שנת 1988.

 

במהלך תקופת שירותי בכלא זה, היו מספר מקרים של רציחות, דקירות ומכות (במיוחד בשנים מ- 1980 עד 1983).

 

                                    המאורעות הנ"ל אירעו לנגד עיניי וגרמו לי למתח ולחץ רב.

 

בלילות, לאחר יום העבודה הקשה והעמוס, לא ישנתי שינה רצופה, היות והיו הקפצות רבות בשל אירועים של דקירות, מכות ורציחות, שאירוע בכלא.

 

הייתי עד לדקירות ולרציחות של אסירים פליליים, וזה גרם לי לעצבנות, למתח ולכאבי ראש עזים.

 

                        4.         בשנים 1985 עד 1988, שוב היו מאורעות אלימים ביותר בכלא.

 

                                    באחד הפעמים, ניסו אסירים לפגוע בי, פיזית, ואף איימו על חיי.

 

                                    בשל האיומים, הייתי במתח רב ופחדתי להכנס לאגף.

 

למרות הפחד והאימה, אמר לי המפקד, שאני חייב להיכנס לאגף ושאם לא אכנס הוא ירשם עליי דו"ח קשה שיגרום לפיטוריי מהעבודה.

 

                        5.         המנהלים עצמם פחדו להיכנס לאגף עקב הסיכון שהיה כרוך בכך.

 

כל בית-הסוהר היה שרוי בלחץ ובפחד, ובמיוחד אני, שכן בי ניסו לפגוע באופן אישי.

 

לא היתה לי אפשרות להתגונן, משום שהמנהל אמר שאני חייב להיכנס לתאים המסוכנים גם במחיר של סיכון חיי, וכי אם לא אכנס   -    אפוטר.

 

6.       בשנת 1987, סבלתי מכאב ראש חזק, בשל העבודה הקשה והמתישה ובשל הפחד והלחץ בו הייתי שרוי.

 

הלכתי להיבדק, והחובש התורן שבדק אותי אמר לי שיש לי לחץ דם גבוה מאוד ונתן לי כדור הרגעה.

 

החובש הורה לי לנוח והסביר לי, כי לאחר שאנוח וארגע, הדבר יחלוף מעצמו".

 

16.        טוען ב"כ המשיב, שהמדובר ב"עדות כבושה", שערכה ומשקלה מועטים ביותר, והמערער גם לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא ציין זאת עד כה.

 

לטענת ב"כ המשיב, המדובר בגירסה חדשה אשר נולדה רק לאחר הגשת הערעור וקבלת הייצוג המשפטי.

 

זאת ועוד, טוען ב"כ המשיב, כי המערער לא צירף כל מסמך ו/או עדות אשר יש בהם כדי לבסס את הטיעונים דלעיל ופשיטא, כי אירועי דמים בין כותלי בית-הכלא נרשמים ביומן האירועים וזוכים להתרשמות הולמת.

 

ולבסוף, טוען ב"כ המשיב, כי הימנעותו של ב"כ המערער לזמן את מפקדיו, או לצרף את יומן האירועים, אין בהם כדי לתמוך בגירסתו המאוחרת ובהעדר עדות תומכת, הרי שהדברים הללו הינם בבחינת עדות יחידה, שאין לה סיוע וכך יש להתייחס אליה.

 

 

 

 

17.        ב"כ המשיב גם מדגיש, כי לטענת המערער, הלחץ בו היה נתון, היה בתקופה שבה שהה בכלא רמלה.     על-פי בקשתו של המערער הוא הועבר לכלא עזה, כדי לנוח: -

 

                        "אני ביקשתי לעבור לכלא עזה...    .... כדי לנוח מהעבודה הקשה".

 

            בקשתו של המערער נענתה, ובשנת 1988, הועבר מכלא רמלה לכלא עזה.

 

אליבא טענתו של המומחה הרפואי מטעם המערער, פרופ' מ. רביד, פרצה מחלתו בשנת 1991 ומאז הוא מקבל טיפול תרופתי קבוע, אמור מעתה: בשנה זו (בשנת 1991), כבר היה המערער במצב של "מנוחה" בכלא עזה ואין כל בסיס לטענתו, כי בתקופה זו שירת בתנאי דחק.

                                   

18.        שתיים הן השאלות הטעונות הכרעה בערעור זה, האחת  -    עובדתית;   והשנייה  -    משפטית.

 

העובדתית:   האם עבודתו של המערער, בסמוך לפרוץ מחלתו היתה בתנאים שהיה בהם כדי לפרוץ המחלה? 

 

המשפטית: האם הוכיח המערער "אסכולה-רפואית" הרואה קשר בין דחק נפשי אקוטי ו/או כרוני לבין המחלה ממנה הוא סובל?

 

ואם קיימת "אסכולה רפואית" כנ"ל, האם הלחצים גרמו ו/או החמירו את המחלה, או שמא מדובר בגורמים אחרים ו/או בהתפתחות טבעית.

 

19.        כאמור, טוען ב"כ המערער, כי השירות של המערער היה רווי מתח-נפשי קשה וכי תנאי- שירותו הקשים היו הגורם הישיר, האחד והיחיד להופעת מחלתו, שפרצה במהלך שירותו.

 

עוד טוען ב"כ המערער, כי המומחה הרפואי מטעמו, פרופ' מ. רביד, הצליח להוכיח קיומה של אסכולה רפואית, הרואה קשר בין דחק נפשי ולחצים לבין המחלה האמורה, וכי הדחק הנפשי והלחצים, שבהם נתון היה המערער, הם הגורמים הישירים למחלה.

 

20.        לעומתו, טוען ב"כ המשיב, כי לא קיים כל "קשר סיבתי" בין מחלת המערער לבין השירות, וזאת מאחר והוא היה בקבוצת סיכון גבוהה ללקות, באופן טיבעי.    הוא סבל מעודף משקל והיתה לו נטייה גנטית וכאמור המחלה פרצה בעת שהיה כבן 44 שנים, הגיל בו, בדרך כלל, פורצת מחלה זו ולאחרונה מדובר בשירות ארוך וממושך ואין זה די לטעון על תנאי-שירות כלליים ומה עוד, שלא ניתן לקשור את המחלה, מבחינת סמיכות הזמנים, למועד שבו היא פרצה. 

 

21.        הקשר הסיבתי: -

על-פי הפסיקא הקיימת, כדי שהמערער יעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את תביעתו, עליו להראות כי קיים "קשר סיבתי" בין השירות לבין המחלה וכי על המערער להוכיח 3 תנאים מצטברים: -

 

            א.         עליו להוכיח את טענותיו העובדתיות.

                       

כאשר מדובר בשירות ארוך  -   עליו להוכיח קיומו של אירוע חריג ו/או שרשרת אירועים בסמוך למועד פרוץ מחלתו.

 

ב.         על המערער להראות כי מדע הרפואה מכיר בלחץ נפשי כגורם למחלה ממנה הוא סובל.    בהעדר קשר סיבתי רפואי, לא ניתן להכיר קשר-סיבתי-משפטי.

 

ג.          עליו להוכיח גם קשר סיבתי משפטי , לפיה, קיימת אסכולה רפואית הגורסת כי קיימת קשר סיבתי רפואי, דהיינו, כי בין הגורמים העלולים לגרום למחלת יל"ד, ה"דחק הנפשי" הוא שגרם מחלת המערער.

 

 

 

22.        יתר-לחץ-דם: -

           

            מצב בו לחץ-הדם עולה על 150/90 באופן קבוע  -   מוגדר כיתר-לחץ-דם.

 

            יל"ד מכונה "הרוצח השקט" משום שהוא אינו גורם לכאבים או לסימפטומים נוספים.

 

מחלה זו והנזקים שהיא גורמת למערכת-הלב וכלי-הדם מהווה אחת הבעיות העיקריות והנפוצות ביותר שעימן מתמודד עולם-הרפואה.

 

מאחר ויל"ד קשור לעלייה בהסתברות ללקות במחלות-לב ובתמותה, קיימת חשיבות רבה בטיפול להפחתתו ולשמירה על לחץ-דם תקין ומאוזן.

 

לחץ-דם גבוה שלא מטופל, יוביל בספו של דבר לפגיעה בכלי-הדם ובשריר-הלב, למחלות-לב שונות, לנזק בלתי-הפיך לכליות ולפגיעה בעיניים.

 

למרות שהסיבה המדוייקת ליתר-לחץ-דם אינה ידועה ברוב המקרים, נמצא, שיש קשר הדוק בין התפתחות המחלה לבין אורח-החיים המודרני.

 

תזונה-לקוייה, סביבה לוחצת, העדר פעילות גופנית, עודף-משקל ועישון תורמים להתפתחות יתר-לחץ-דם (כמו גם לשורת מחלות אחרות).

 

            במרבית המקרים, שינויים באורח-החיים ותזונה יכולים להפחית את רמות לחץ-הדם.

 

23.        אסכולה רפואית: -

כאמור, על המערער להצביע על קיומה של אסכולה רפואית מקובלת המכירה בקשר בין לחץ נפשי למחלת יל"ד.

 

מצבים של דחק (סטרס) הינם חלק אינטגראלי מחיי היום-יום בחברה המודרנית והגורמים להם רבים ומגוונים.   אין ספק, כי הסיבות העיקריות לסטרס, הן תגובות רגשיות למצבים, כגון: לחצים בעבודה, בעיות ביחסים עם הסובבים, קושיים פיננסיים ורגשות שליליים מודחקים.    בנוסף לכך, ישנם מצבים הגורמים לסטרס פיזיולוגי, הגורמים בין היתר: חשיפה לקור או חום, קרינה וזיהום סביבתי, מחלות, ניתוחים ופציעות.      מצבים אלה, יוצרים שרשרת תגובות פיזיולוגיות, שעם הזמן מעמיסה על מערכות הגוף מעבר למה שביכולתן לשאת.     ברור כי לא תמיד ניתן להימנע ממצבי לחץ, לא תמיד ניתן להתמודד איתם בצורה קלה,  אך אפשר למנוע חלק גדול מהנזקים שהם טומנים בחובם.

 

השערות ורמזים בדבר מצבי לחץ אינם יכולים להוות תחליף לאסכולה רצינית בקשר לכך וכי אין די בכך, שחוקרים אחדים גורסים, בדיעה מסויימת, כדי להביא למסקנה, כי מתקבל מאוד על הדעת, שמחלת יל"ד נגרמה עקב תנאי שירות.       כדי שדיעה תגיע למעמד של אסכולה רפואית, צריך שתהא מבוססת ומקובלת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם ובסיפרי לימוד בעלי מעמד מקצועי מכובד ברחבי העולם, וזאת להבדיל מהשערות, ואפילו כאשר מדובר בהשערות סבירות.

 

24.        בפנינו נתגלתה מחלוקת רפואית בין שני המומחים. 

 

גם פרופ' מ. רביד, המומחה מטעם המערער, מסכים עם כך, כי הויכוח בדבר הקשר בין דחק נפשי לבין התפתחות יל"ד, קיים ברפואה מזה עשרות בשנים.

 

באשר למצב הדחק הנפשי, מסכים פרופ' רביד, כי הוא אינו ניתן לכימות והערכתו תלוייה ברישום הדיווח מפי החולים עצמם, דהיינו, אין כל כלי אובייקטיבי למדוד את רמת הדוחק.

 

            לא ניתן למדוד את הדחק ברמה מסויימת העלול להביא לפרוץ המחלה.

 

באחת  -     מודה פרופ' מ. רביד, כי ברבים מסיפרי הלימוד לא מצויין ואין גם התייחסות לדחק נפשי כגורם למחלה.   דחק נפשי אינו מוכר בספרות הרפואית כגורם.

 

 

 

            הגורמים המוכרים למחלת יל"ד הם: -

            א.         המשקל היחסי;

            ב.         גיל;

            ג.          מחלות כלייה;

            ד.         תורשה.

 

25.        חרף האמור לעיל, מבקש ב"כ המערער להכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, באשר קיים גילוי חיצוני של נכות שהביאה לפרוץ מחלתו של המערער הוא מסתמך על דבריו של המומחה-הרפואי מטעם המשיב, פרופ' א. יינה, לפיו: -

 

"תנאי השירות של המערער היו קשים...   אני הכרתי בכך שהתנאים היו קשים".

 

לטענת ב"כ המערער, די בכך שהשירות היה האחד הגורמים שגרמו לנכותו, ועל רשויות צה"ל לקבל את החייל כפי שהוא, גם אם היו לו נתונים אחרים ללקות במחלה.

           

26.        ב"כ המערער גם שולל את עניין ה"אסכולה הרפואית".    לדעתו, קיימות שתי דרכים חלופיות להוכחת קיומו של קשר סיבתי: -  הדרך האחת  -  היא הוכחה של אסכולה הרואה בקשר סיבתי בין תנאי שירות ובין המחלה.      והשנייה  -    כי במקרה קונקרטי נדון, נגרמה המחלה עקב תנאי-השירות, הגם שהוכח כי אין אסכולה רפואית מבוססת, אלא שבמקרה קונקרטי זה או אחר, המחלה "נגרמה" או "הוחמרה" עקב תנאי השירות.    ומכאן שטוען הוא, כי הגם שלא נתקיימו התנאים הנדרשים לביסוסה של אסכולה רפואית, הוכח במקרה הקונקרטי שנדון בפנינו, שתנאי השירות הם הם שגרמו למחלת המערער.

 

27.        כאן המקום לציין, כי כבר בע.נ. 131/93 (אלי ממן נ. ק"ת, מיום 25/12/97), אימצנו את הקביעה שלפיה, סיפרי הלימוד המובלים בתחום זה, אינם מכירים בקשר הרפואי בין מחלת יל"ד לבין דחק נפשי.

 

            לא הוגש ערעור על פס"ד הנ"ל.

 

גם בפס"ד שניתן על-ידנו בע.נ. 124/95 (שלמה ועקנין נ. ק"ת, מיום 18/07/2001), חזרנו על הקביעה הנ"ל.

 

            לא הוגש ערעור על פס"ד הנ"ל.

 

28.        הקביעות הסותרות של המומחים שהעידו בפנינו, הינן תוצאה, לא רק מהיות תחום הרפואה מדע לא מדוייק, כפי שהשתמע גם מפיהם של הרופאים המומחים שהעידו בפנינו, אלא גם כתוצאה מכך שמלאכתנו מתמצית בהכרעה בין הצדדים, במחלוקת הספיציפית העומדת לדיון, שלעולם נושאת רכיבים אישיים משלה.     רכיבים אלה כוללים גם את הראיות הספיציפיות המובאות בפנינו לשם ביסוס עמדה זו או אחרת של אחד מבעלי-הדין.   בכל מקרה ומקרה, חייב להיות נידון לגופו, ועל-פי נסיבותיו.

 

בפנינו העידו שני מומחים רפואיים.   מומחה רפואי אחד, שהובא ע"י ק"ת, שסבר, כי לא קיים קשר בין המחלה, ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו בשב"ס, ומנגד מומחה רפואי אחר, שהובא ע"י המערער, שסבר כי קיים קשר כאמור.

 

אנו שמענו את הרופאים המומחים שנחקרו ע"י ב"כ הצדדים ובמצב דברים שבו קיימת מחלוקת רפואית, עלינו להכריע גירסתו של מי נאמנה עלינו.

 

29.        במקרה דנן, לא שוכנענו על דבר "אירוע חריג" בתנאי שירותו של המערער, או שהיו בתנאי השירות מתח ולחץ נפשי מעבר לסביר והמקובל.

 

"דחק"   -     יכול, כפעולה פיזיולוגית רגילה, לגרום לעלייה חדה וחולפת בלחץ הדם, אך לא למחלת יל"ד ראשונית.    עלייה זו חולפת לאחר חלוף הדחק;    גורמים חיצוניים מועטים מסוגלים להשפיע על מהלך המחלה והתפתחותה;    יל"ד היא מחלה עצמונית, קונסטיטוציונאלית שאינה נגרמת או מוחמרת בעקבות תנאים סביבתיים, לרבות דחק ואורך חיים.

 

30.        גם בשים לב לכך שאצל המערער קיימים היו גורמי סיכון נוספים, ניתן להסביר את פרוץ מחלתו של המערער על בסיס הגיל, מחלת כלייה, התורשה ועודף משקל.

 

31.        אנו חוזרים על פסיקותינו, לפיה לא קיים "קשר סיבתי", בין דחק נפשי או פיזי ומחלת יל"ד.

 

32.        מכל הטעמים האמורים לעיל, אנו סבורים כי יש לדחות את הערעור והחלטת ק"ת, מיום 11/07/2001, נשארת בעינה.

 

33.        בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

 

34.        למערער קנוייה זכות לערער על פס"ד, כאמור בסעיף 34 של חוק הנכים.

 

35.        מזכירות בית-המשפט: -

 

א.         תשלח לב"כ הצדדים  -  עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 12/01/2001, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

            ב.         תעביר לק"ת, ישירות, עותק מפסק-דין זה.

            ג.          תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי, מוצג מש/ 1.

 

 

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ד (30 באוגוסט 2004) בהעדר ב"כ הצדדים

 

 

            ( - )                                           ( - )                                           ( - )      

_________________          __________________               _________________

 יעקב גנן, שופט (דימ.)                   ד"ר ל. וינוגרד                                  מר ל. פישר

      אב בית-הדין                                   חבר                                                   חבר