בשם המבקשת:                      עו"ד עופר רון

בשם המשיבים 2-1:                עו"ד דוד חיות

בשם המשיב 3:                      עו"ד ע' וייס חברוני

 

 

 

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) מיום 12.12.2005.

 

           ביום 2.6.99 סיירה המבקשת, ילידת שנת 1974, באתר בנייה, מתוך עניין ברכישת בית שנבנה על-ידי המשיבה 1 (בין השאר באמצעות המשיב 3). במהלך הסיור דרכה המבקשת על מסמר ארוך, שחדר את כף רגלה מצד לצד. למעלה משעה חלפה עד שהגיע למקום צוות של מכבי-אש שניסר את הקרש אליו היה מחובר המסמר, והמבקשת הובהלה לבית חולים כשהמסמר עדיין נעוץ בכף רגלה וחלק מהקרש מחובר אליו. על רקע זה תבעה המבקשת פיצויים מן המשיבים.

 

2.        מאז ילדותה סבלה המבקשת ממחלת עיניים דלקתית חמורה בשם אוביאיטיס. לאחר התאונה החמיר מצבן של עיניה, ובעקבות עליית לחצים בעיניים, היא נאלצה לעבור טיפולים רפואיים "אגרסיביים" – בלשונו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טענה כי כתוצאה מן הטיפולים נפגע כושר ראייתה, וכי התאונה הנדונה היא מקור ההחמרה. המבקשת תמכה את טענתה בחוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר נוימן, שהעריך את נכותה ב-30% בגין אוביאיטיס חוזרת (לפי סעיף 65ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, להלן: התקנות); 10% בגין גלאוקומה (לפי סעיף 58א לתקנות); 5% בגין מצב לאחר ניתוח טרבקולקטומיה (לפי סעיף 58ב לתקנות); 10% בגין פגיעה בשדה הראייה (לפי סעיף 52(2)(5) לתקנות). ד"ר נוימן קבע כי סמיכות הזמנים בין התאונה לבין ההחמרה במצב עיניה של המבקשת מאפשרת לקשור בין השתיים "במידת הסתברות סבירה", ומכאן, לדעתו, "קיים קשר סיבתי בין התגובה לטראומה". מנגד, הגישו המשיבים חוות דעת מאת פרופ' טרייסטר לפיה לא נותרו למבקשת כל נכות או הגבלה תפקודית. לדידו, יש לשלול כל קשר בין חדירת המסמר לרגלה של המבקשת לבין הסיבוך של הדלקת בעיניה. כששתי חוות דעת אלה בפניו, מינה בית המשפט המחוזי, לפי הסכמת הצדדים, מומחית מטעמו – ד"ר גולדשטיין, רופאת עיניים המתמחה במחלות רשתית ובמחלות עיניים דלקתיות. בחוות דעתה קבעה ד"ר גולדשטיין כי למשיבה נכות משוקללת של 43.3%, אולם היא שללה קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. 

 

           לאחר שנתקבלה חוות דעתה של ד"ר גולדשטיין, ולאחר שהשיבה המומחית לשאלות הבהרה מטעם המבקשת, התיר בית המשפט המחוזי למבקשת לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת טענה חלופית, לפיה התפרצות הדלקת נגרמה עקב הלחץ הנפשי בו הייתה נתונה לאחר התאונה. המבקשת צירפה חוות דעת נוספת של ד"ר נוימן לפיה ייתכן שכך ארע. המשיבים מצידם הגישו חוות דעת של פרופ' טרייסטר, ששללה אפשרות לקשר סיבתי בין הלחץ נפשי לבין מחלת העיניים. במסקנה זו תמכה גם המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר גולדשטיין. את העולה מחקירתה הנגדית של ד"ר גולדשטיין סיכם בית המשפט המחוזי כדלקמן:

 

לא נוצר זיהום או לא הוכח זיהום בעקבות חדירת המסמר לכף הרגל.

רוב הזיהומים אינם גורמים להחמרה או לגרימה של אוביאיטיס.

למצער, הזיהומים שגורמים לאוביאיטיס, נגרמים על ידי מזהמים מוכרים כמו חיידקים במערכת העיכול או הרפס, ולא ידוע על מזהמים הנמצאים ברגיל על מסמר, כסוג של מזהמים שעלולים לגרום לאוביאיטיס, או להחמרה או להתפרצות המחלה.

 

 

           בסופו של יום, קבע בית המשפט המחוזי כי אין עילה לסטות מהמסקנות אליהן הגיעה ד"ר גולדשטיין, ולפיכך לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין ההחמרה במצב עיניה של המבקשת. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפני.

 

3.        המבקשת סבורה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי כאמור. לטענתה, ראוי היה לבכר את חוות הדעת של המומחה מטעמה ואת עדותו של הרופא שטיפל בה, ד"ר איצקוביץ, על פני חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. זאת, בפרט בכל הקשור לקביעה כי לא הוכח זיהום בכף רגלה, שכן הרופא המטפל מצא כי הפצע הזדהם, ואף נתן לה טיפול מתאים. לדעת המבקשת, אין לקבל את קביעותיה של המומחית מטעם בית המשפט כמות שהן, שכן זו ביססה "את קביעותיה לא על מאזן הסתברויות אלא אך ורק על הוכחות מדעיות פוזיטיביות וחד משמעיות כך שלמעשה בשום מקרה לא הייתה קובעת קשר סיבתי במקרה מסוג זה...". המבקשת מוסיפה כי במקרים מסויימים, בהם לא הוכח הקשר הסיבתי במאזן הסתברויות, ראתה הפסיקה לנכון לפסוק פיצוי לפי הסתברות, בניגוד לגישה הרווחת של "הכל או לא כלום". זאת ועוד, לטענתה, "הספרות הרפואית קובעת במפורש כי יכול להיות קשר סיבתי בין מצב סטרס שכזה לעליית לחצים חמורה". המבקשת סבורה גם כי בית המשפט התעלם מחוות הדעת שהוגשו מטעמה לפי התיקון משנת התשס"ה לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אולם מינוי המומחית נעשה טרם כניסתו לתוקף של התיקון, ולפיכך ראוי היה לנהוג לפי הדין שחל עובר לתיקון.

 

4.        המשיבים סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לדידם, אין כל עילה לסטות מחוות הדעת של המומחית שמונתה מטעם בית המשפט. לטענת המשיבים, הרופא המטפל, ד"ר איצקוביץ, הובא לעדות כעד מן המניין, ועדותו התקבלה לעניינים שבעובדה בלבד, ולא לעניינים שבמומחיות. המשיבים גורסים כי לא הוכח שהמבקשת לקתה בזיהום, וכי גם אילו היה זיהום כאמור, הרי שמחוות הדעת של המומחית עולה כי חיידקים הנמצאים על מסמר אינם מסוג המזהמים הגורמים לאוביאיטיס. המשיבים גורסים כי הטענה בדבר פיצוי הסתברותי הועלתה לראשונה בבקשה זו ועל כן היא בגדר הרחבת חזית, ולגופה, לא הביאה המבקשת ראיות הדרושות להוכחתה. עוד טוענים המשיבים, כי לא הוכח כל קשר בין מצב של סטרס נפשי לבין החרפת מחלת העיניים.

 

5.        עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, העקרון של סיבתיות לובש לעיתים פנים אחרות ברפואה מאשר במשפט. בעוד שהמשפט דורש, לפי הדוקטרינות המסורתיות, הוכחה במאזן הסתברויות על מנת לקבוע שהקשר הסיבתי מתקיים באופן מוחלט, אין זו דרכה של הרפואה. טענותיה של המבקשת חושפות היטב את הצורך – או האתגר – לגשר על הפער בין חוות הדעת של המומחים שנכתבות בעולם הרפואה, לבין הדין המצוי בעולם המשפט, אשר מכריע את גורל התביעה. עיון בחוות הדעת הראשונה שהגישה המומחית, בתשובותיה לשאלות ההבהרה שהעבירה לה המבקשת בשלוש הזדמנויות ובפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, מעורר ספק אם המומחית עצמה דקה פורתא בכל הקשור לאופן בו המשפט מכריע בשאלת הקשר הסיבתי. אולם אין זה תפקידה. אף כי המומחה מכוון את חוות דעתו לבית המשפט, וראוי שיבנה אותה באופן שניתן יהיה לגזור ממנה מסקנות משפטיות, הרי שמלאכת ההתאמה של חוות הדעת של המומחים לדוקטרינות המשפטיות מוטלת, בראש ובראשונה, על הצדדים עצמם. אלה צריכים לפרוש, באמצעות החקירה ושאלות ההבהרה, תשתית עובדתית מספקת ומתאימה, שתאפשר להם לבסס את טענותיהם כדבעי. מלאכה זו מוטלת, כמובן, גם על בית המשפט, בבואו לפסוק את הדין לפי אותה יריעה שהניחו בפניו הצדדים, ובהתאם לדוקטרינות המשפטיות המתאימות. לעיתים ייטיבו הצדדים ובית המשפט אם יסבירו למומחה מבעוד מועד מהם פני הדברים מנקודת המבט של המשפט, על מנת להקל עליהם לחשוף את הפערים ככל שישנם כאלה.

 

6.        מן התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי והובאה בפני, התרשמתי כי המסקנה הסופית אליה הגיעה בית המשפט המחוזי ראויה. אין בחומר האמור יסוד מספיק למסקנה אליה חותרת המבקשת, לפיה עלה בידיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין ההחמרה במצבה, ולו במאזן הסתברויות. כך ביחס לטענה שהתאונה גרמה לזיהום בגופה של המבקשת וכי הזיהום הביא להרעת מצבה, וכך ביחס לטענה כי המתח הנפשי הנלווה לתאונה הוא שהביא להחמרה. למבקשת ניתנו די והותר הזדמנויות לבסס את טענתה, והיא כשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה. יצוין כי בשאלות ההבהרה ובחקירת המומחית לא עימתה המבקשת את המומחית עם הטענות המועלות היום, בדבר אמות המידה הסיבתיות שבהן נקטה, כפי שטענה. מכל מקום, כאמור, בחינת החומר הקיים אינה מבססת תשתית מספקת להתערבות במסקנתה של הערכאה המבררת.

 

           טענתה של המבקשת בדבר פסיקת פיצוי לפי הסתברות הועלתה לראשונה, מסתמא, בבקשתה לרשות ערעור שבפני. משכך, אין לדון בה היום. מעבר לצריך, אציין כי המבקשת לא הניחה, בשלב זה, ולו אף ראשית ראייה מדעית-סטטיסטית הדרושה לביסוס טענה מעין זו.

 

           גם ביתר טענותיה של המבקשת לא מצאתי ממש, ולאור כל האמור דין הבקשה להידחות. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דינן של המשיבות 2-1 בסכום של 10,000 ש"ח בסך-הכל.

 

           ניתנה היום, כ"ח באייר התשס"ו (26.5.06).

 

                                                                                                ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06025510_P04.doc   גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il